Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
המותג הישראלי שקיבל חיים חדשים משתף פעולה עם המפיק המוזיקלי תמיר מוסקט. חוץ מהאוברול שזכה לשם "בגד לעבוד איתו", יש גם פסלי קרמיקה, שרשרות וחולצות מאוירות במהדורה מוגבלת
המותג אתא ממשיך בשיתופי פעולה יצירתיים שמותחים את גבולות בגדי הצבר החדשים והפעם – שיתוף פעולה עם המוזיקאי תמיר מוסקט, איש בלקן ביט בוקס, מפיק מוזיקלי מוכשר (חווה אלברשטיין, שלומי שבן, אביתר בנאי) והמוח מאחורי הלייבל APE.
הקולקצייה של אתא ותמיר מוסקט ללייבל APE
מוסקט, יחד עם מנהלת הקריאייטיב של אתא, יעל שנברגר, גאים להציג את האוברול שעוד שניה ישלוט באלנבי – "בגד לעבוד איתו". מוצרים נוספים שיימכרו בחנויות אתא במסגרת שיתוף הפעולה הם שרשראות ופסלי קרמיקה שיצרה דריה דנציג, מוצרי נייר וחולצות של אתא עם איורים של מוסקט במהדורה מוגבלת.
הקולקצייה של אתא ותמיר מוסקט ללייבל APE
"את פועלו של תמיר אנו מכירים כבר שנים ומוצאים קווים משותפים בין היצירה שלו לדרך העשייה שלנו ולסביבה בה אנו פועלים", אמרה שנברגר. "שמחנו לדעת שתמיר בחר ללבוש את בגדי אתא לצילומים בשנה שעברה, ומכאן נולד הרעיון לצאת לפרוייקט משותף". הקולקצייה תושק ב-19 באוקטובר בשעה 20:00 בסניף אתא הבימה, רוטשילד 141.
הקולקצייה של אתא ותמיר מוסקט ללייבל APE
כזכור, שיתוף הפעולה הקודם שלאתא היה עם המעצב המקומי פילפלד. בימים אלה מככב כובע הטמבל המיתולוגי של אתא במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, כחלק מתערוכה בשם Items: Is Fashion Modern?. התערוכה כוללת 111 פריטים על זמניים, חוצי גבולות ותרבויות ששרדו כפריטים נצחיים שכולנו מכירים, ביניהם שרשרת פנינים, כיפה, כאפייה, שפתון אדום, שמלה שחורה קטנה, חולצת טי לבנה, ג'ינס של ליוויס ועוד.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שני קברניטים: ההיפ הופ הפריקי של תמיר מוסקט ורן שם טוב. ריאיון
20 שנים אחרי שתמיר מוסקט עזב את איזבו, להקתו של רן שם טוב, השניים משתפים פעולה שוב בשיר וקליפ חדש. מה השתנה מאז? הכל (הגיל, הקריירה, נקודת המבט) וכלום (הקלילות, הסאונד, האובססיות המוזיקליות)
חברים בכל מחיר. תמיר מוסקט ורן שם טוב. צילום: יולי גורודינסקי
כשרן שם טוב צופה בתיעוד ההופעה של הלהקה הוותיקה שלו, איזבו, ממועדון רוקסן ב־1993, הוא נדהם מיכולות התיפוף של חבר הלהקה דאז תמיר מוסקט, שעוד היה טינאייג'ר. תוך שהוא עובר לבקר באופן חסר רחמים את נגינת הגיטרה שלו עצמו מאותה הופעה, מוסקט מציין לעצמו, במין ביטול, שהוא כבר שנים לא מתופף בסגנון הזה. עברו 23 שנים, וכעת מוסקט ושם טוב יושבים שוב יחד באולפן הקלטות בריאיון לרגל השקת השיר והקליפ "Perfect Is Dead", שיוצא כעת בלייבל החדש של מוסקט, Ape Records. זהו שיתוף הפעולה היצירתי הראשון של השניים מאז עזב מוסקט את איזבו לפני כ־20 שנה.
"זה לא שלא שיתפנו פעולה מאז, אם כי בעיקר באכילת חומוס", מציין שם טוב, נינוח על ספה באולפן של מוסקט. "טסנו אז לאמריקה ושרפנו את כל הכסף על הקלטות עד שנהיינו מרוששים כמו כלבים", נזכר מוסקט בפרידה הלא ממש דרמטית שלו מאיזבו. "זה היה קשה. באיזשהו שלב כולם נסעו לחופש בארץ והבינו שנמאס להם להתכלב באמריקה, אבל אני נשארתי. ניו יורק נתנה לי איזה חיבוק".
שם טוב: "ברור, ניגנת בלהקות פאנק מגניבות. השתלבת. תמיר, בזכות האישיות שלו, הצליח להתברג ולנגן שם בזמן ששירי (שירי הדר, חברת איזבו וזוגתו של שם טוב – אז"א) ואני עדיין עבדנו בשוק הפשפשים. בשלב מסוים אפילו היה לנו קו חלוקה של ג'חנונים שהייתי מכין, משהו אורגינל עם דבש".
עבדתם בשוק פשפשים בניו יורק? מה מכרתם? מוסקט: "עוד בימים בפתח תקווה היינו מרעילים את עצמנו במחשבות של – במה מותר לעבוד ברמה האמנותית ובמה לא. אז העדפנו למכור בגדים בשוק הפשפשים מאשר ללכת לנגן בחתונות של דוסים".
סליחה על הקלישאה, אבל זה מרגיש לכם עכשיו כמו סגירת מעגל? "עובדתית זה מה שזה, אבל זה לא היה המניע לעבוד עכשיו יחד שוב. כש־Ape Records עוד הייתה רק בשלב הרעיוני בכלל לא חשבתי על רן, אלא יותר על החבר'ה שהיו סביבי (שמוסקט הפיק עוד קודם – אז"א): גלעד כהנא, תומר יוסף, מרינה מקסימיליאן, A-WA. אבל ברגע שנכנס כסף מהמשקיע, ברגע שהיה אור ירוק לעבור מרעיון לביצוע, באופן אינסטינקטיבי רן היה הראשון שהתקשרתי אליו. רן, סיפרתי לך את זה?".
שם טוב (מחייך): "קראתי בעיתון".
מוסקט מציין שלא חשב שיהיה קל לעבוד אחרי כל כך הרבה שנים עם שם טוב, שכן כיום שניהם מפיקים, הקברניטים הראשיים על אותה הספינה – לעומת ימי איזבו שבהם שם טוב חד משמעית תפס את הפיקוד. "כשנכנסתי לאולפן אמרתי לעצמי שאני לא נוגע ב'כפתורים'. אני יושב על הספה ויהיה לי כיף. הרי אני יודע מה תמיר עושה, אני סומך עליו", אומר שם טוב. אבל מוסקט כן חשש בהתחלה. "דווקא כשיש שני שפים בקדרה, אז מתוך כבוד ומתוך אי נעימות אתה מוצא את עצמך אומר 'אתה תעשה' והוא אומר 'לא, אתה תעשה', ובסוף נופלים עם איזה אפור באמצע", הוא אומר, "דווקא מזה חששנו. אבל רן החליט שאני על הביט ועל 'הכפתורים'. מה גם שזה שהחלטנו לעבוד פה, באולפן שלי, היה סוג של הצהרות כוונות".
מוסקט אמר בריאיון ל"הארץ" שרן הוא אחד המנטורים שלו. ומה יש למנטור לומר על התלמיד, שמאז הפך בעצמו למפיק אולי הכי חשוב בישראל היום? "הרבה מעבר ליכולות המוכחות שלו בהפקה", אומר שם טוב, "אני גאה בו בדבר שאין להרבה מוזיקאים אחרים – היכולת של תמיר להרים את הדברים ולדחוף אותם. הפקתי הרבה אנשים שפוחדים ממה שיקרה אחרי שהמוזיקה כבר מוקלטת, אבל לא תמיר. הוא כזה ספורטיבי, אני לא יודע איך הוא עושה את זה. את זה בטח שלא אני לימדתי אותו".
בכורה לקליפ החדש של Renno (רן שם טוב) בהפקת תמיר מוסקט
בשיר החדש "Perfect Is Dead" – סלט הסגנונות שמאפיין את שם טוב ומוסקט עוד מתחילת דרכם עדיין שם. שם טוב מנגן על מעין מוטציה של ויולה שהוא בנה בעצמו לשימוש כאילו הייתה גיטרה חשמלית ושר מין ראפ פריקי בזמן שמוסקט מופקד על הביט, כמובן.
"כשדיברנו על לעשות שיר ביחד נכנסנו לאולפן בלי כלום – קנבס ריק. רן לא רגיל לעבוד ככה", נזכר מוסקט. "ברור! בחיים לא עשיתי את זה", מאשר שם טוב, "אני טיפוס שכשהוא כותב שיר יש לו כבר את העיבוד בראש. אבל כשתמיר פנה אליי זה היה בתקופה שבה הקלטתי באייפון כל מיני סקיצות של שירים שקרובים להיפ הופ וזה בדיוק הסתדר לנו ללכת לכיוון הזה".
יש וייב קשוח, כמעט אלים בשיר, ובקליפ היפהפה אתם מנפצים דברים.
"מנפצים את הרעיון, את האידיאל של שלמות. סביב זה סובב כל השיר והקליפ. זה מסר שצריך לעבור לכל אמן. אסור ששום דבר יהיה מושלם".
מבחינת המילים של השיר, מציין מוסקט, שהן נשמעות כמו "רן שם טוב על אסיד".
אז זה הולך להיות שיתוף פעולה חד פעמי?
שם טוב: "אין סיבה, אנחנו נזרום. הכל פתוח".
ואתם הולכים להוציא גם גרסאות מאחורי הקלעים וגרסת לייב לשיר, נכון?
מוסקט: "מה, ראיתם אותן?".
טרם.
"חבל לך על הזמן".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תמיר מוסקט, אחד המפיקים המוזיקליים החדשניים והמעניינים שפועלים בישראל (בלקן ביט בוקס, אסף אבידן, אביתר בנאי, שלומי שבן ועוד רבים) משיק לייבל חדש תחת השם Ape Records. צפו בקליפ החדש שהוא הסנונית הראשונה של הלייבל: "My Boy" יחד עם מארינה מקסימילאן. בהמשך צפויים שיתופי פעולה עם גלעד כהנא, A-WA, רן שם טוב ועוד.
כל סינגל שיצא תחת הלייבל מוגש באריזה ויזואלית מושקעת בשפה אחידה. לכל שיר קליפ רשמי, וגם גרסת לייב סטודיו וקטע "מייקינג אוף" שמתעד את העשייה באולפן ואת צילומי הקליפ. APE RECORDS (שייסדו מוסקט יחד עם שותפו אייל גרונברג) הוא שילוב של לייבל ובית הפקות, ששם דגש על הסאונד הישראלי ועל כור ההיתוך, ובדיוק את הצבעוניות והאקלקטיות הזו הוא שואף להצעיד קדימה: רוסית, תימנית, אפריקאית, מזרחית, כל הצבעים שמרכיבים את התרבות המקומית עוברים בבלנדר של מוסקט, שמבריק אותם עם הפקה חדשנית. APE לא מוציא אלבומים שלמים – אלא סינגלים בודדים כאשר בפרונט של כל סינגל עומד אמן אחר, וגם קולות חדשים שמוסקט גילה בחיפושים קדחתניים בשטח וברשת.
הלייבל החדש יקיים הופעת טרום בכורה בפסטיבל אינדינגב הקרוב שחוגג עשור ב־27.10־29.10 – בהשתתפות מארינה מקסימיליאן, תומר יוסף, A-WA, גלעד כהנא ותמיר מוסקט.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בסינגל החדש ובאלבום כולו שצפוי לצאת בקרוב, בלקן ביט בוקס פונים לכיוון של מוזיקה שחורה ובאסים שמנים, אך לא מוותרים על הפן האקזוטי והאוריינטלי שמאפיין אותם. האלבום החדש הוקלט באולפן של חבר הלהקה, תמיר מוסקט. בלקן ביט בוקס ישיקו את הסינגל החדשבהופעה בבארבי בפורים, 26 במרץ, ויקיימו הופעה נוספת ב-14 באפרילבאמפי שוני במסגרת פסטיבל רוק אביב.
בשנים האחרונות, במקביל לתהליך הכתיבה וההקלטות של האלבום החדש, ממשיך ההרכב להיות אחד הפעילים בסצינת המוזיקה הבינלאומית עם סיבובי הופעות בינלאומיים – ובמקביל לשלוח זרועות גם לפסגת הפופ העולמית ולצוד את אוזניהם של כמה מהמפיקים החמים ביותר בתעשיית המוסיקה.
"Hermetico", להיט שחרך את ישראל עוד בשנת 2007 ובהמשך הפך לאחד הקטעים המזוהים עם ההרכב, סומפל לתוך אחד הלהיטים הגדולים של השנה החולפת "Talk Dirty" , של ג'ייסון דרולו (שיופיע בישראל) וזאת לצד שיתופי פעולה מסקרנים נוספים שנרקמים על קו לוס אנג'לס-תל אביב.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ויקטוריה חנה מנסה להבין איך להתמודד עם ההייפ סביבה
אף שהופיעה מול הדלאי לאמה ועמדה על במות ברחבי העולם, במשך שנים סירבה ויקטוריה חנה להקליט את המוזיקה שלה. הקליפ הראשון שהוציאה הפך אותה לתופעה ויראלית וזרק אותה למים לא מוכרים. עכשיו היא מנסה להבין איך להתמודד עם הרעש ומדוע כולם מתעקשים להפוך אותה לסיפור סינדרלה
ויקטוריה חנה מותשת. עוד בטרם נפגשנו היא מספרת לי בטלפון מה עובר עליה בימים אלה, אחרי המפץ הגדול האישי שעברה: "בת הרב המגמגמת שכובשת את הרשת. זאת שגדלה בירושלים באיזה מקום סגור ודלוח ועכשיו פרצה. עיתונים מתעסקים בכל מיני דימויים זולים, אתה מבין? עושים ממני איזה סיפור סינדרלה. אני יודעת שאנשים אוהבים את זה, אוהבים את הדרמה. אבל זה מתיש אותי". ואפשר להבין. מאז שהקליפ לשירה "אלף בית (הושע נא)", בבימויו של אסף קורמן ובכיכובה, עלה לרשת בתחילת החודש, היא הפכה לסנסציה ויראלית משל הייתה חתול על רומבה ולא יוצרת מוערכת שפועלת כבר 15 שנה.
ואכן, מהפגישה איתה הופך ברור שויקטוריה חנה לא רגילה לכל הרעש התקשורתי סביבה. יתרה מכך, היא לא רגילה לעיסוק האובססיבי בהיסטוריה שלה – שאכן מרתקת – אך לדעתה באה על חשבון ההתייחסות ליצירה שלה, שהיא העיקר. באותה שיחת טלפון היא ביקשה שהפעם יתאפשר לה לדבר גם על המוזיקה.
כמי שסובלת מבעיית גמגום מגיל צעיר, ויקטוריה חנה נאלצה לחשוב רבות על כושר ביטוי ועל שפה, על צלילים ועל הברות, על דיקציה ועל מנגינה. ואם נחזור שוב לסיפור הסינדרלה שדיברה עליו, אז כן – הקללה שלה הפכה לברכה – לאמנות; היא שרה, עושה ראפ, עושה קולות ומחוברת מאוד לטקסטים מן המקורות. היא כבר הופיעה מול הדלאי לאמה ואלתרה לצד בובי מקפרין, זכתה בפרסים והופיעה ברחבי הגלובוס. לא רק בניו יורק, בפריז ובלונדון, אלא גם במקומות פחות ברורים מאליהם כמו מונגוליה, הודו, דרום אמריקה ואוקראינה. ועם זאת, עד הופעת הקליפ המדובר, הייתה ויקטוריה חנה מוכרת בארץ בעיקר לשוחרי אמנות וליודעי ח"ן.
בפגישה עמה היא מספרת לי על חוויה שקרתה לה כמה ימים קודם לכן, כזו שמגלמת את כל הסיפור: "בין כל האתרים האלה שמתעסקים בוויראליות, 'החור', 'הצינור', לא זוכרת איך קוראים להם, יש אחד בשם 'חורים ברשת'. המקימים שלו ערכו כנס בנושא ויראליות והזמינו אותי להופיע". כשהגיעה לכנס, לא ממש מצאה את עצמה: "כולם שם דיברו על ויראליות, הציגו מצגות, זה היה בשבילי כמו סינית".
מה גם שאמרת לי שפייסבוק ואינטרנט באופן כללי הם עניינים חדשים עבורך.
"נכון. הזמינו אותי על תקן 'זאת עם הקליפ הוויראלי', לשיר את 'אלף בית'. זה היה באולם כזה סטרילי עם כיסאות פלסטיק ורמקולים וזמזום טורדני שבקע מגופי התאורה. חשבתי לעצמי שוואלה, בא לי לעשות משהו קצת אחר. אז אמרתי לקהל, בלי מיקרופון, שאותי מעניין לחקור צלילים בחלל. אני בדרך כלל אוהבת לשיר ביערות, בטבע, במדבר, לשיר אקפלות במקומות שבהם הקול שלי רוצה להיות. אבל בחלל הזה הקול שלי לא רוצה להיות. לכן דווקא פה אני הולכת לשיר לכם שיר ערש שסבתא שלי הייתה שרה לי. בלי הגברה".
אבל הם רצו את "אלף בית".
"כן, ביצעתי אותו אחר כך, אבל הרגשתי שלא נכון לפתוח איתו. ביצוע שיר הערש נועד לחדור מבעד למיסוך. הרגשתי באולם הזה ניכור ופלסטיות, רציתי להביא את הקהל למקום אחר. יש משהו בשירה הנקייה הזאת שהיא כמו קריאה להיזכר במשהו מזוקק".
את הרעיון לקליפ המדובר, שבו היא מגלמת גם מורה וגם תלמידה, ויקטוריה חנה נושאת בראשה כבר זמן רב. "אבי רב וממקימירשת תלמודי התורה הספרדיים בישראל, ואימא שלי הייתה מורה לכיתות א' ו־ב'. אז אתה יכול להבין מאיפה אני באה", היא אומרת. נוסף על כך, בשנים האחרונות היא החלה ללמד שיעורי קול, שפה ועבודה ווקאלית. "לא ראיתי בעצמי מורה", היא מודה, "אבל גיליתי שכשאני מלמדת, אני בעצמי חוקרת ומגלה המון על השפה".
כשאת מדקלמת את האותיות בקליפ, את מצביעה סימולטנית על חלקים שונים בגוף.
"לפי 'ספר יצירה', שזה ספר קבלה עתיק, כל איבר בגוף מיוחס לאות ספציפית. הרוב לא יבינו את זה כי הספר די אזוטרי. רוב הדתיים לא מכירים אותו בכלל".
ויקטוריה חנה. צילום: אריק פוטרמן
בת המקום
קשה לפענח את ויקטוריה חנה, טיפוס מסתורי שמגלם בתוכו ניגודים שונים. היא אמנם מציגה יחס שמרני ביחס לפורנו הרך שהתרגלנו לקבל מתרבות הפופ החילונית, אך המוזיקה שלה חתרנית מעצם כך שהיא מביאה לידי ביטוי פנים שונות של החברה הישראלית־יהודית, בשילוב אלמנטים של אדם אוניברסלי, כזה שלא שייך לשום מקום ושלא צריך להבין אף שפה. כנראה שהיא גם וגם וגם.
אם תשאלו אותה, היא רואה בעצמה אמנית פרפורמנס שמקומה הוא קודם כל על הבמה, ורק אחר כך על מסך המחשב או באוזניות שלכם. בהתאם, במשך שנים לא ראתה הצדקה להקליט חומרים או להוציא אלבום. תהליך ההקלטה נתפס בעיניה כצמצום וכאריזה של החוויה והחיות של מה שהיא עושה. “תמיד הרגשתי שמשהו ילך לי לאיבוד", היא אומרת. גם את להיט הרשת שלה היא מבצעת בהופעותכבר שנים, ורק עכשיו הוא זכה לגרסה מוקלטת. אחד הגורמים העיקריים שהובילו אותה להקליט לבסוף הוא העובדה שמאז שהפכה אם לשלושה ילדים קטנים (היא נשואה לגיא בירן, המנהל האמנותי של הזירה הבינתחומית), יש לה פחות זמן להביא את הקול החי שלה למקומות שונים ברחבי העולם. לאור כך, הוכשרה הקרקע לעבודה על אלבום בהפקתו של תמיר מוסקט, שויקטוריה חנה מכירה כבר שנים רבות. האלבום, שנמצא בשלבי סיום, יורכב מתפילות וממזמורים מדיטטיביים “ששולחים את הקולות למקומות רחוקים מאוד", ומשירים קצביים עם אלמנטים שבטיים. “אלו סגנונות שונים, אבל שניהם נמצאים בי. מה שמקשר ביניהם הוא שכולם לקוחים מטקסטים עבריים עתיקים".
אופיר טובול הוא מנהלה האישי של ויקטוריה חנה ומי שמייצג אותה. הוא מוכר בעיקר כמקים האתר קפה גיברלטר, כדי.ג'יי וכמי שמתבטא רבות בנושא אפליה עדתית.
איך נוצר הקשר ביניכם?
“בשנה שעברה בחר אופיר שיר שלי למיקסטייפ ‘בת המקום' שהופיע באתר שלו. תמיד הסתכלתי עליו מרחוק וקראתי דברים שלו והיה בו משהו שהערכתי מאוד. לפני כחודשיים באתי להתייעץ איתו בעניין משפטי. נכנסתי אליו למשרד וסיפרתי לו שאני מקליטה אלבום והולכת לעשות קליפ ושאני צריכה מישהו שיעזור לי בפן המעשי, הארגוני. הוא ביקש לשמוע את החומרים ואמר לי שהוא בעצמו רוצה לעשות את זה".
הוא לא מנהל אמנים נוספים כרגע ככל הידוע לי, ומהיכרות עמו אני מניח שהוא רואה שליחות בחשיפת היצירה שלך לקהל הרחב.
"הוא מחובר מאוד למוזיקה. מה שכן, אין לי כל קשר לשאר הדברים שהוא מייצג, לכל מה שפוליטי וחברתי. אף שאנשים נוטים לחשוב שאני מתעסקת במזרחיות. ממש לא. אני לא נגד הדברים האלה, אני פשוט לא באה משם".
השימוש שלך בשפה שם דגש גדול מאוד על פונטיות, על דיקציה ועל הצלילים של המילים ועם זאת – מדובר בעברית ולעתים קרובות אף בעברית שלקוחה מן המקורות. איך זה עובד על קהלים בחו"ל?
"כשאתה מופיע מול קהל שלא מבין את השפה, אתה עדיין רוצה לתקשר איתו איכשהו. אז הדבר היחיד שאתה יכול לגייס זה אותו עצמו, כלומר לנסות לדמיין איך הדברים נשמעים באוזניו ולכוון לשם. כשאני ניגשת לקהל מונגולי ויודעת שאין מצב שהוא יבין על מה אני מדברת, כל שנותר לי הוא להשתמש בצלילים. אבל לצלילים יש כוח".
