"Trouble in Paradise" של לה רו הוא הצלחה כנגד כל הסיכויים

"La Roux – "Trouble in Paradise

האלבום החדש של לה רו הוא הצלחה כנגד כל הסיכויים, גם אם עצם התנאים הרעועים שבהם הוא נוצר גורמים לו להישמע מבריק יותר ממה שהוא. קודם כל, חמש השנים שעברו מאז אלבום הבכורה של האקס־צמד הם נצח במושגי פופ, בעיקר כזה מהסוג שאמור להישמע כמו שליפה מהירה ולא כמו עבודת דוקטורט במדעי הלהיט. הידיעה על היפרדות הצמד ועל אלבום לא גמור שנותר דווקא בידיה של הצלע חסרת הניסיון, גרם בוודאי לאנשי יחסי הציבור לתלוש שערות. וכל זה כשמדובר בזמרת בינונית מאוד – ככל שזה נוגע לאיכויות הביצוע ולא לפריזורה – רושם שכל ביצוע פסנתר עירום ל"In for the Kill" רק עזר לחזק. אבל יודעים מה? מתברר שזה לא באמת משנה, כל זמן שלה רו לא מתיימרים לעשות יותר מהמעט שצריך – פופ קל משקל שמכוון למדפים הבינוניים בסופר, כזה שההשפעות שלו נלבשות בגאון על השרוול.

מה הוא "Uptight Downtown" שפותח את האלבום אם לא "Let's Dance" בגרסת ילדים מבשלים? או "Sexotheque", שנשמע כמו סך כל כוכבות הפופ החצי אלטרנטיביות בעשור האחרון, מאנני לרובין דרך לילי אלן, כולל שטיחי הסינתיסייזרים מהאייטיז וההוקים החביבים. בשירים כמו "Tropical Chancer" אפשר לשמוע את הקצוות הפרומים של אלבום שהתפרק בדרך ונאסף מחדש, עד שנדמה שהמוצר המוגמר הוא לא יותר מגרסת דמו של אלבום אמיתי שהיה צריך לקרות. ועל הגיטרות, שצצות מדי פעם וכביכול מאזנות את הסינתטיות עם קצת גרוב חי, אפשר רק להגיד שסדנת Fאנק או נגן סשן מהוקצע לא היו מזיקים פה.

אבל דווקא אלה – המעידות המורגשות, השירה הלא מקצועית, התחושה שלה רו מצטרפת למסיבה קיימת ולא מנסה להמציא אחת משלה – מכיילים את הציפיות ובסופו של דבר עושים עם האלבום חסד. ישנה ישירות גולמית וסימפטית מאוד בטון של "Cruel Sexuality", על אהבת אמת שמלוּוה בתסכול מיני, והסינגל "Let Me Down Gently" הוא חבר ראוי בהחלט בז'אנר הבלדה האלקטרונית של הזמרת שבורת הלב. מי שקנה את תדמית האנדרואידית הקשוחה של לה רו באלבום הפריצה, יגלה כאן גרסה אוורירית ואנושית יותר שלה. בהאזנה ראשונה "Trouble in Paradise" לא מותיר שום רושם מיוחד, אבל עם כל סיבוב הוא מתחבב יותר ויותר.