המונפש, העוצמתי והמעמיק: "אוכלי סרטים" מרים לקולנוע הישראלי
חברי פודקאסט הקולנוע והפילוסופיה חוגגים יום הולדת למדינה (ולארנון שלהם) בבחירת שלושה סרטים מקומיים אהובים במיוחד - ויוצאים עם שורה תחתונה אופטימית למדי: על אף הקשיים המובנים יש פה תעשיית קולנוע משגשגת ומגוונת. תחי!
כאן "אוכלי סרטים" – הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם. בכל פעם נבחר סרט שהיינו מתים לראות על המסך הגדול, ונאכל אותו כאן ב-TimeOut וכמובן גם בפודקאסט.
לכבוד יום הולדתה של ישראל (ושל ארנון שלנו!) החלטנו להתאושש מההנגאובר ולחגוג עם סרטים ישראליים שיגרמו לכם לראות באור אחר את התעשייה הקטנה והחצופה שלנו.
אז נכון, הקולנוע הישראלי קונפליקטואלי במהותו, ולא רק בגלל הסכסוך בו הקולנוע עוסק המון. אלא גם בגלל שלעשות סרטים בארץ זאת פעולה שכרוכה בכל כך הרבה מכשולים, שכל פעם שסרט ישראלי מגיע לנקודת הסיום ויוצא לאקרנים יש תחושה חזקה של נס. לא פחות!
מוזמנות ומוזמנים לפרק המלא בו אנחנו מדברים על ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי, על מצבו הנוכחי, ושואלים – איך הקורונה השפיעה עליו? איך הפכה התעשייה שלנו לאלופת סרטי-הפסטיבלים? וכמה דמעות הזיל השוטר אזולאי על ההמלצה של ניתאי?!
ההמלצה של ניתאי היא סרטו של ארי פולמן – "ואלס עם באשיר" (2008)
ואלס עם באשיר הוא קודם כל מותחן פסיכולוגי סוריאליסטי בו ארי פולמן בתפקיד עצמו יוצא למסע ראיונות דוקומנטרי. הוא מנסה להבין מה קרה לו לפני עשרים שנה כשהשתתף כחייל במלחמת לבנון הראשונה. האירועים שהדחיק עולים על פני השטח ואיתם עולות גם שאלות פוליטיות וקיומיות כאחד. המאייר דוד פולונסקי ובמאי האנימציה יוני גודמן שיתפו פעולה עם פולמן ויצרו סרט אנימציה, דוקו-פיקשן סוריאליסטי בטירוף שיזעזע וירגש אתכם עד דמעות. כמו הגדרת הזהות הישראלית החמקמקה, ככה קשה גם להגדיר את הסרט – דוקומנטרי, מונפש או עלילתי.
הסרט זכה בגלובוס הזהב, פרס סזאר, פרס אופיר והיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. ברובם המוחלט של הפרסים ברחבי העולם שהסרט זכה, מדובר היה בזכייה או במועמדות הראשונה בהיסטוריה של סרט ישראלי, סרט אנימציה או סרט תיעודי.
ההמלצה של ארנון היא סרטם של רונית ושלומי אלקבץ, "גט – המשפט של ויויאן אמסלם" (2014)
"גט" חותם את הטרילוגיה של רונית ושלומי אלקבץ, והוא רגע השיא בסיפורה של ויויאן אמסלם, שחותנה לבעלה כשהייתה נערה וכעת נאבקת על זכותה הבסיסית כבת-אדם – חופש. מולה ניצב עיקרון דתי-משפטי-ביורוקרטי, העולה בכוחו על כל הדמויות בסרט גם-יחד – רק הבעל יכול להעניק גט לאשתו, ואין בכוחו של אף אחד, כולל הרבנים, לאלץ אותו לעשות זאת. המכשול של ויויאן הוא האלמנט הקולנועי-נרטיבי עליו יושב הסרט וואן-לוקיישן הזה, שמביא לידי ביטוי את שחקנית הקולנוע הכי גדולה שהייתה לנו, עם הופעה ענקית בעומקה ובעוצמתה. זהו סרטה האחרון של אלקבץ, שנפטרה לפני 5 שנים בדיוק, ולנו רק נותר להתמוגג מפועלה הייחודי בתעשייה הזו ובעולם הזה בכלל.
ההמלצה של ליעד היא סרטו של אורי זוהר – "עיניים גדולות" (1974)
מעטים היוצרים החשובים לקולנוע הישראלי כמו אורי זוהר. יוצר קולנוע שהיה המרכז, השמש והכוכבים של הבוהמה התל אביבית שעיצבה את התרבות האמנותית של המדינה שנים קדימה. בסרטו עיניים גדולות (השני בטרילוגיה התל אביבית) זוהר לא רק מייצר מעין "גל חדש ישראלי" אלא חושף בצורה הכי עמוקה ואוטו-ביוגרפית אדם שאיבד את המשמעות בחיים. במרכז הסרט בני פורמן (שתמיד הלך לו קלף) מאמן מכבי תל אביב בכדורסל אשר כל עולמו חג סביבו, קפטן הקבוצה (אריק איינשטיין), אשתו, אשתו של הקפטן וכלל באי הקפה התל אביבי. הסרט הוא התבוננות עדינה ורגישה פנימה לנפשו של ארי/אורי כאשר כל ההצלחות, הרומנים והאִינְטְרִיגוֹת פושט לא מצליחות להשביע את נפשו בחיפוש אחר משמעות.
אורי זוהר חזר בתשובה מספר חודשים לאחר סיום הצילומים, ולא סתם. עם חזרה בתשובה נדרשת שאלה, שאלה אקזיסטנציאליסטית, אז עיניים גדולות הוא אחד מהמקרים הנדירים בהם קולנוען פותח את תיבת הפנדורה האישית, בצילום מרהיב, ופסקול משגע של אריק ושלום, מצליח לשאול את השאלה הזה בצורה הכי חדה וכואבת. פשוט סרט מופלא.
בשנים האחרונות קצב הוצאת הסרטים הישראליים עלה לשחרור שני סרטים בחודש, מספר שלא נראה כמותו בעבר. מקווים שנפצנו לכם את מיתוס ה-"אין קולנוע בארץ", כי על אף הקושי, הקולנוע הישראלי מאז ומתמיד היה דווקא משגשג ומגוון. מסרטים דוקומנטריים על הקמת המדינה דרך סרטי הבורקס, קומדיות אשכנזיות, סרטי צבא, סרטי שפיגל על משפחות מתפרקות, ועד לקומדיות קיץ וסרטי פסטיבלים בעולם – יש פה מה לראות! אז אחרי שתסיימו את המנגל הטבעוני, תתפנקו על סרט אדיר מתוצרת הארץ ואל תשכחו להגיד מזל טוב לארנון 3>.
"אוכלי סרטים" הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם, נולד בתקופת הקורונה. בתוך הוואקום שנוצר, הוא מספק את הדקות המתוקות שמתחילות ברגע שיוצאים מאולם הקולנוע, בהן חוויית הצפייה עוד טרייה, ואפשר לדבר על הסרט לתוך השעות הקטנות של הלילה. בכל פרק אנחנו מנתחים סרט שאנחנו אוהבים מזווית העשייה הקולנועית, התמוֹת הפילוסופיות שעולות ממנו, ההשפעה התרבותית שלו ועוד, בלי לשכוח לצחוק ובעיקר לייצר בית אמיתי לאוהבי קולנוע.
להאזנה לפרק לחצו כאן: