אימוג'י לב הוא תחליף שקרי אבל נחמד להבעת רגשות

כבר כמה שנים שאני מוצף באהבה ומחזיר אהבה. יותר נכון, נראה לי שזו אהבה, אבל לא רק לי; כמעט כל מי שאני מתכתב איתו בהודעות טקסט, ג׳יטוק, פייסצ׳אט ומיילים, שולח לבבות. אני מצדי, גם לא חוסך – בהקשר הרלוונטי, אמוטיקון של לב יכול להביע את מה שמילים לא מספיקות לו, או לחלופין, להוות תחליף קליל להצהרות פומפוזיות. אימוג׳י של לב הוא התחליף הסוג־של טקסטואלי לחיבוק, קריצה, צחקוק ואינספור מחוות חיוביות ומרוממות שלפעמים מסורבל להביע במילים, או שמא ההבעה שלהן בצורתן הטבעית עשויה לעורר מבוכה בקרב שני הצדדים.

החברה האמריקאית Global Language Monitor, שעוסקת בניטור של שימוש בשפה במרחב הווירטואלי, הכריזה על אימוג׳י הלב בתור מילת השנה ל־2014. זו החלטה שעשויה להיחשב תמוהה לאור העובדה שסימן גרפי אינו מילה – או שאולי הוא כן? כשמחפשים בגרסה המקוונת של המילון רב מילים את המילה ״מילה״ היקום מפתיע ולא קורס אל תוך עצמו; במקום זאת, מתקבל הערך הבא: ״צירוף הגאים בעל משמעות, שיש לו קיום עצמאי בלשון״. החלק הראשון לא מתאים לעניין אימוג׳י הלב, שכן הוא סממן ויזואלי בלבד ולא "צירוף הגאים", בעוד החלק השני, לעומתו, הוא עובדה שרירה וקיימת כבר כמה שנים. הבעות אימוג׳י (ואימוג'י הלב במיוחד) לא רק נהנות מקיום עצמאי, אלא גם משתנות ועוברות תהליך אבולוציוני המתאים אותן לרוח התקופה. בעולם שבו אחוז ניכר מהתקשורת שלנו נעשית בהתכתבות, לא מעט הודות לקורקטיות שהיא מאפשרת, נוצר מצב של חוסר הבנה ושביעות רצון בשל המונוטוניות, הקרירות והיעדר שימוש בתנועות ידיים ומבטים. שם בדיוק נכנס ה־❤; הוא מאפשר לשבור את הרצף ולהביע רגש, הוא יכול להיות אותנטי או ציני, תלוי בהקשר, אפילו שזה לא באמת משנה. הוא ממוטט מבנים היררכיים מסורתיים: בוסים שולחים ❤ לעובדים, מותגים מחזירים ❤ לצרכנים ברשתות החברתיות ולוחמים של המדינה האסלאמית שולחים זה לזה ❤ בטוויטר. הוא תחליף מתורבת לצ׳אפחה ידידותית (עד כמה שיכול להיות משהו ידידותי בחבטה עמומה בכתף של מישהו).

עוד מאז שהיה רק 3>, נחלתם של גיקים ובני נוער מול מחשב, הלב הגרפי הפך מסימן תרבותי שמשמעותו לרוב היא אהבה במובן הרומנטי לכלי ביטוי עבור ההמונים. עם המנעד האינסופי שלו, ביכולתו להיות מעורפל וחידתי – קיבלתם ❤? לעולם לא תוכלו לדעת מה באמת הייתה הכוונה מאחוריו. הקונטקסט אולי יפזר חלק מהספקות, אבל המשמעות לעולם לא תהיה ברורה.

למרות הילדותיות המוגזמת והבלבול האפשרי, ❤ כבר צרוב בתודעה הקולקטיבית, חוצה שפות, תרבויות, מינים ומעמדות. אז אולי לאסקימוסים אין באמת עשרות או מאות מילים כדי לתאר שלג כפי שטוען המיתוס, אבל לנו יש בוודאות סימן שמאפשר לתאר אלף רגשות – ובמציאות די מבאסת, זה אולי שקרי, אבל קצת נחמד.