שעיר לנצח

מיכאל הנגבי הוא מתראיין מקצועי. הוא עונה בהרחבה על שאלות שטרם נשאלו, מפרגן לקולגות, לא מתבייש להשתמש בקלישאות וזוכר את האפקט המאדיר של הענווה. השאלות שלי משעממות אותו עוד לפני שבקעו מפי. נראה שהציגו לו אותן בעבר כבר אלף פעם, אבל הוא מכיר את חוקי המשחק ואת התשובות הוא יורה בלי היסוס. "אני מבסוט מאוד מהדרך שלי", הוא מעיד על עצמו בביטחון חצי אוטומטי, "עבדתי עם השחקנים שאני הכי אוהב, הבמאים שאני הכי מעריך ושיחקתי בתיאטראות שתמיד שאפתי לשחק בהם. החלומות והרעב שלי רק הולכים וגדלים. זהו, איך עוד אני יכול לחרטט אותך?". לקראת סוף הראיון, כשאני מכבה את מכשיר ההקלטה, הנגבי מבקש לוודא שקיבלתי את כל מבוקשי, שלא שכחנו כלום. "הייתי צריך אולי לצאת מהארון?", הוא שואל בחצי חיוך אופייני. לא בטוח שהוא יודע שכשעורכים חיפוש של שמו ברשת, ההשלמה הראשונה שגוגל מבצע היא "מיכאל הנגבי גיי". אם היה ער לכך אולי לא היה מספר לי בכזו פתיחות על אימוני הפילאטיס ושיעורי התפירה, ועל כך שגילח את בית השחי שלו בשביל תפקיד בסדרה החדשה של קשת.

"70 מיליון סיבות לעושר" שעלתה בסוף מאי מספרת על אלי קונפורטי (שמוליק לוי), שמאי ביטוח חסר שאיפות שמסתיר את זכייתו בלוטו מאשתו שרי (נתי קלוגר) כדי שלא יצטרך לחלוק עמה את הסכום. הנגבי מגלם את טמיר, "בחור רבע מפגר שעובד עם שרי ומנהל איתה רומן מתחת לאפו של אלי, וכשהוא מגלה שהיא עומדת לקבל סכום כסף גדול, הוא מנסה להשפיע עליה להגשים לו את כל החלומות המטופשים שלו".

עדיין לא הבנתי למה גילחת את בית השחי.

"שיער הוא כלי ששחקן עובד איתו. הרבה פעמים לפני שאתה מגלם תפקיד, אתה שואל את עצמך איזה מין שיער או תסרוקת יהיו לדמות. ברגע שקראתי את התסריט היה לי ברור שכאן צריך להסיר שיער, ודווקא מבית השחי. זה תפקיד שהולך ומתפתח, ובהמשך גם תתגלה איזו חריגות מינית מסוימת, אז שווה לחכות".

חומר טוב

בזמן שאנחנו מחכים – הנגבי רץ. הוא החליף את פיני טבגר בעונה האחרונה של "היפה והחנון", סיים בימים אלה צילומים לעונה השלישית של תוכנית הילדים "הצחוקייה" בניקולודיאון וחזר לדובב את דאדלי פאפי בעונה הרביעית של "כלב חשאי" ("אם היית בת 7, היית סוגדת לי על זה"). את החופשה הקרובה בתאילנד הוא נאלץ לדחות לטובת צילומי קמפיין חדש ליוטבתה. "חוץ מזה יש לי עוד שני פרויקטים שאני מחפש להם משקיעים", הוא מגלה, "הראשון הוא סדרת רשת שכתבתי והשני זה סרט קולנוע שהשלמתי את כתיבתו לפני שנה. זו קומדיה מצחיקה מאוד לדעתי, והפרויקט הכי משמעותי מבחינתי נכון לעכשיו". בין העבודה השוטפת לגיבוש הפנטזיות, הנגבי ממשיך לנדוד עם מופע היחיד שלו, שרץ כבר קרוב לארבע שנים. "התחלתי לעשות סטנד־אפ כשהייתי בצבא, שם התחלתי את הצעדים הראשונים בממלכה המופרעת הזו. ביולי הקרוב אהיה בן 35, מה שאומר שאני עושה את זה כבר 17 שנה".

זה חתיכת ותק. כל כמה זמן אתה מחליף את החומרים?

"אני מנסה לחדש כמה שיותר, הרי בסופו של דבר גם הסטנדאפיסט שעומד על הבמה לא רוצה להשתעמם. החומר הכי ישן שאני משתמש בו הוא בן חמש או שש שנים".

באמת?

"כן, אבל את החומר מלפני עשר שנים זרקתי. אז היי, זה ייאמר לזכותי. תראי, כל סטנאדפיסט יגיד לך שיש לו כמה בדיחות שהוא לא יכול לוותר עליהן. מלבד זאת, יש מקום שאני רוצה לקחת אליו את הקהל – אז חשוב לי לשמור על אבני הדרך שמובילות לשם. בלי קשר, זו עבודה שאני לא ממליץ עליה לאף אחד. אם מישהו קורא את הראיון ומתלבט בין סטנד־אפ לחיים רגילים – לך על חיים רגילים, בן אדם".

המספר ההולך וגדל של ערבי חובבים ושל כל מיני חנונים של אינטרנט שמתאחדים להופעות סטנד־אפ מעיד שהמקצוע הזה דווקא קוסם להרבה אנשים. יצא לך לצפות במופעים מהסוג הזה?

"בטח. התייצבתי לכמה הופעות כאלה, גם של תום יער. אני חושב שתום היא אחד הקולות הבולטים בקומדיה היום. היא בחורה שמנה, מגעילה, דוחה, שברגע שהיא פותחת את הפה – את מיד מתאהבת בה. היא נכנסת לי מתחת לציפורניים, אני רואה כמעט כל דבר שהיא מוציאה. בכלל, אני חושב שהסטנד־אפ בארץ עובר אבולוציה. אם עד לפני שלוש־ארבע שנים היינו מכירים קומיקאים רק מתוכניות פאנל לכל המשפחה, היום אנחנו רואים הרבה פרצופים חדשים וקומיקאים שמדברים על נושאים שבמשך שנים היו בגדר טאבו".

הגל החדש הזה של קומיקאים שואב לא מעט השראה מלואי סי.קיי. הם מדברים על העליבות האנושית, על אוננות, על שערות בכוס ועל מה לא. זה לא בדיוק מתכתב עם סגנון הסטנד־אפ שלך.

"אני מודה שההופעה שלי יותר מסחרית ושאני פונה לקהל יותר רחב מאשר, לצורך העניין, הקהל שתום פונה אליו בשלב זה. בטח כשאני עושה הופעות לטלוויזיה. אבל בהופעה שלי אני כן מתייחס למין או לנושאים שנחשבים גסים".

הסטנד־אפ שלך אינטליגנטי מאוד וסופר מצחיק, אבל בניגוד לחבר'ה האלה – אתה נשאר מוגן יחסית. עד כמה זה מכוון?

"סטנד־אפ הוא אחד מתהליכי היצירה היותר נזילים שאני מכיר. את מדברת על הופעה מלפני שנה וחצי, והיום ההופעה שלי היא קצת אחרת. קרו לי דברים בשנה וחצי הזו. זה נכון שאני מדבר גם על תופעות או על דברים שקרו לאנשים אחרים, אבל אני דווקא כן מדבר על עצמי, על ההורים שלי ועל האקסיות שלי, על הפרסומות שאני עושה או על דברים שאני חווה. חלק מהזמן אני גם מדבר על הקהל ועם הקהל. "הדבר שהכי חשוב לי בהופעה הוא שהיא תהיה מצחיקה פצצות, אז יכול להיות שלפעמים אני מוותר על חלק מהחוויה האישית שלי, אבל אני חושב שהרבה מהדעות שלי כן שם. אולי לא ממש מכירים אותי אחרי ההופעה, אבל נחשפים לתהליך החשיבה שלי. אני לא חושב שאני כזה חשוב ושאני צריך להיות מרכז ההופעה".

"נפרדנו באהבה גדולה מאוד"

האירוע המשמעותי ביותר ברשימת הדברים שקרו להנגבי בשנה וחצי האחרונות הוא מותו של אביו מסרטן הערמונית לפני כשלושה חודשים. "לפי מה שהבנתי זה סוג הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים בני 60 ומעלה, וזה גם סרטן קל. כמעט כל מי שלוקה בו חי איתו – ומת ממשהו אחר. במקרה של אבא שלי, הוא פשוט לא מצא את הכוחות הדרושים להילחם במחלה הזו עד הסוף. הוא פספס כמה טיפולים ובדיקות חשובות ובסופו של דבר זה התפרץ לעצמות שלו".

ניסית לתפוס את מקומו כהורה ולהכריח אותו לטפל בעצמו טוב יותר?

"אחי ואני עשינו כל מה שיכולנו. אחי, בעצמו אב לשלושה ילדים, היה צריך להתנהל מול בתי חולים, ועדות, רופאים ולתזז בין מחלקות שונות כמו שרק מי שיש לו בן משפחה חולה יודע על מה אני מדבר. זה סיוט, ובכל יום אתה שואל את עצמך למה, למה הוא חלה ולמה אנחנו כמשפחה נמצאים במצב הזה, וזה בכלל לא משנה איזה יחסים היו קודם. אני יודע שעשינו כל מה שיכולנו".

נותרו בך תחושות אשמה על דברים שלא הספקתם לעשות יחד או לדבר עליהם?

"אחד 'היתרונות' במחלה מסוג כזה, היא שאתה יודע שיש לך זמן להיפרד. כשהוא היה בהוספיס, היו לנו שיחות ארוכות מאוד ויצא לנו לגעת בנושאים שתמיד השארנו בצד, דברים שדחינו ליום אחר – ובסוף היום האחר הזה הגיע. מהבחינה הזו, אני מרגיש שיצא לנו לסגור כמה דברים. אמרתי לו שאני אוהב אותו, אמרתי לו את כל הדברים שחשבתי להגיד לו במהלך השנים ולא יצא לי, וגם הוא אמר לי. נפרדנו בסופו של דבר באהבה מאוד גדולה. "כמובן שיש חרטות על דברים שיכולתי להגיד או לעשות, אבל אני מרגיש שזו לא מערכת יחסים שנגמרה אלא מערכת יחסים שהשתנתה. עכשיו אבא שלי הוא אחד המלאכים ששומרים עליי, והוא ממשיך לתת לי עצות, שזה מצחיק – כי גם בתור מלאך העצות שלו לא משהו, אבל לחלק מהן אני ממשיך להקשיב".

התייתמות מאב זה משהו שיכול להיכנס לסטנד־אפ?

"אני לא יודע אם אפתח עם זה את ההופעה, אבל כשאחזור להופיע אני חושב שאדבר על המוות שלו. שמעי, היו גם דברים מצחיקים מאוד. למשל, השיחה שעשה לי מנהל המחלקה באיכילוב: אבא שלי שוכב בחדר הסמוך, מחובר לזונדה, ללא הכרה. וכשהרופא סיים להסביר לי את המצב, הוא שואל אותי אם האחיות מלול הן באמת כאלה במציאות".

מכווץ רצפת אגן

במהלך הראיון הטלפון של הנגבי לא מפסיק לצלצל. את רוב השיחות הוא דוחה בנימוס ומבטיח שיתקשר אחר כך, אבל שיחה אחת הוא בכל זאת מאריך בכמה שניות. "זה השכן שלי", הוא מגלה, "הוא חייט מקצועי. יש לו סטודיו שנקרא 'פשוט' והתחלתי לקחת אצלו שיעורי תפירה לפני שבוע".

מה, כמו חורים בגרביים?

"בינתיים אני מצייר בתפירה. תפרתי כבר את השם שלי ונוף של הרים, זה נחמד מאוד. יש משהו במכונה שמזכיר עבודה עם כלי נגינה. אני אוהב ללמוד, לימודים זה משהו שדוחה את האלצהיימר, ואני כמו סבתא לא רוצה לגמור. למרות שבטח גם זה יהיה קורע מצחוק".

אתה מספיק מחובר לצד הגברי שלך כדי לעשות דברים שנחשבים נשיים. פילאטיס?

"אני חולה על פילאטיס. אנשים מופתעים כשהם שומעים שאני עושה, ואני אומר להם, מה אתם חושבים, שאני נראה כמו אל בגלל הגנים שלי? אני לומד כבר שנתיים אצל אשתו של פיני טבגר, כך שיש המשכיות, ואני עושה כל מה שהיא אומרת. יש פה ושם עוד גברים, ובכל פעם שאני נכנס וגבר אחר יוצא, יש בינינו את המבט הזה של 'אני לא מספר אם אתה לא מספר', ההנהון הקטן הזה של 'בוא נשאיר את זה בינינו'".

זה מוטיב חוזר, ה"להשאיר את זה בינינו", גם ברשת אתה לא חושף את עצמך יותר מדי. יש לך 280 לייקים בעמוד הפייסבוק ובערוץ היוטיוב שלך כמעט שאין סרטונים מהופעות. למה אתה לא משווק את עצמך קצת יותר?

"אני מסכים איתך, לא היה לי זמן בתקופה האחרונה. אבל אני בטוח שמהראיון הזה שאנחנו מנהלים עכשיו כבר הרווחתי אלף לייקים, נכון? חוץ מזה, יש לי כמה מתחזים בפייסבוק, אז אני בטוח שאיבדתי עשרות לייקים לטובת המתחזים".

יכול להיות שאין לך עניין להזמין את הגולשים להופעות שלך? כאילו אתה אומר, אני לא באמת צריך את האישור שלכם, יש לי כבר את מעגלי ההשפעה שלי?

"כן, יש לי כבר את ה־280 לייקים שלי, ביצ'ז. יש לי צבא של 280 איש שהולכים איתי לכל מקום, אז מה אני צריך את השאר? סתם, אני חייב את השאר. בפרופיל האמיתי שלי אני לבוש כמו אינדיאני, אם מישהו מחפש".

"70 מיליון סיבות לעושר", שבת (החל מ־31.5), ערוץ 2