אל תטעו לחשוב שהאנימציה אומרת שמדובר בסרט לילדים, כי "באטמן: נפילתו של אביר" מציג את האויב האכזר ביותר שראה באטמן, במציאות האלימה ביותר, ועם הגיבור המיואש והאפל ביותר. אתה שמעת את זה, כריסטופר נולאן? תהנה עם האודיסאה שלך, יש אביר אפל חדש בשכונה
חנונים רבים יהנו לטעון בפניכם שבאטמן הוא גיבור העל החזק ביותר – כל עוד יש לו זמן להתכונן לקרב. אבל מה אם אין לו? זאת בדיוק השאלה שבוחן סרט האנימציה החדש "באטמן: נפילתו של אביר", המבוסס על הסיפור בעל אותו השם מהקומיקס, ובמרכזו ביין – שבזכות קו העלילה הזה נודע בתור הנבל היחיד שהצליח לשבור את האביר האפל. וכן, אני עומד מאחורי האמירה הבאה: זה העיבוד הכי טוב שנוצר לבאטמן. כן, כולל של נולאן.
>>מה ראינו בלילה: 8 סדרות ואור ירוק שהחזיקו אותנו ערות השבוע
זהו חלק ראשון במה שעתיד להפוך לטרילוגיית אנימציה, וכבר מהרגע הראשון הסרט דואג להבהיר שזו לא אנימציה לילדים. לא באטמן פותח את הסיפור, אלא מתנקש ממסדר הקדוש של סנט דיומא, עליו משתלטת יישות פסיכולוגית של המלאך עזראל, המעניקה לו כוחות. כשתראו את עזראל מבתר לחתיכות את הצדדים בעסקה מפוקפקת בנמל גותהאם, תבינו עד כמה לא לילדים הוא. רק באטמן מופיע, מונע ממנו להמשיך במסע ההרג, ולוקח אותו תחת חסותו כדי ללמד אותו להשתמש ביכולות למטרה טובה. לאחר מכן אנחנו מכירים את ביין, שנולד בכלא תחת שלטון רודני באי הבדיוני סנטה פריסקה, וגדל להיות מפלצת עם אובססיה לחזונו של תומס ויין – שאצלו מתורגם לתפיסה מעוותת של "החזק שורד".
הגרסה הכי מוכרת של ביין היתה זו שגילם טום הארדי ב"עלייתו של האביר האפל" של כריסטופר נולאן. אף על פי שאף אחד לא מערער על יכולות המשחק של הארדי, חייבים להודות שליד הגרסה הזו של ביין – הארדי נראה לא כל כך מאיים מבחינה פיזית. כלומר, ברור שלא ארצה להתקל בו בסמטאות החשוכות של גות'האם, אבל נולאן נשען על ריאליזם, ולכן קיבלנו גרסה חלשה יותר של הנבל. הפעם הבמאי ג'ף וומסטר והתסריטאי ג'רמי אדמס הבינו שמה שמאיים בביין זה לא השרירים, ולא השכל – אלא השילוב המפלצתי בין שניהם. וכך אנחנו זוכים לקבל את הנבל המפחיד ביותר שבאטמן התמודד איתו אי פעם על המסך. כן, אפילו יותר מהג'וקר.
בסרט הזה ביין הוא לא רק גוש שרירים מטיל אימה (אם כי זה בהחלט חלק ממה שהוא), אלא גם אטרטג שמחליט להתיש את באטמן כדי לשבור אותו, ומשחרר בבת אחת את הפושעים המסוכנים ביותר מבית המשוגעים הידוע לשמצה ארקהם אסיילום. זאת הפעם הראשונה שאני רואה על המסך את באטמן מותש לחלוטין, מיואש לגמרי ואפילו לא מוכן לאפשר לרובין הנוכחי שלו (טים דרייק) לעזור לו, לאחר שהג'וקר הרג את הרובין הקודם שלו (ג'ייסון טוד). לראשונה על המסך, יש הצדקה לגרסה אפלה יותר של באטמן, שמגיע כמעט עד הקצה.
כבר ניסו בעבר לייצר לנו סרטים שבהם באטמן הוא מבוגר יותר ואגרסיבי יותר. זאק סניידר עשה את זה עם "באטמן נגד סופרמן", למשל, אבל זה היה שיט-שואו רציני. ב"ליגת הצדק" הוא ניסה גם להביא לנו באטמן עם רובה, אבל זה היה חלק מחזיון מוזר ולא קשור. בסדרת האנימציה של אמזון, "באטמן: לוחם בגלימה", אנחנו מקבלים אמנם גרסה בוגרת יותר של הסדרה המצוירת – אבל באטמן עדיין נשאר אלים באזורים המוכרים, ולא חוצה את הגבול. כאן זה לא המצב. באטמן – שאותו מדובב אנסון מאונט, הבאטמן שלא ידעתם שאתם צריכים – מותש, עייף ופצוע. הוא לא גיבור-על כל יכול, אלא אדם שליכולת שלו יש גבול, ומסרב לקבל עזרה.
ביין, לעומת זאת, נעזר בפושעים הכי מסוכנים בגות'האם, ואמנם צצים פה כמה פרצופים מוכרים – אבל גם כאלה שפחות ראינו בעבר, כמו הכובען המטורף או הפיתום, שמחזיק בובה בשם פני צלקת ששולטת בו. זה תמיד כיף לראות סרטי גיבורי על שחורגים מהנורמה בז'אנר – שהיא קאדר של שניים-שלושה נבלים מרכזיים, וכל שאר האויבים שראינו או שנראה מתים, בכלא או בתרדמת. כל עיבוד טוב של באטמן לטלוויזיה, לקולנוע או למשחקי המחשב, הוא גם מסע בין חלק נרחב מגלריית הנבלים המצוינת שיש לבאטמן להציע. כאן אנחנו מקבלים הרבה מזה, וזה נהדר, אבל מה שעובד עוד יותר טוב הוא הארכי-נבל.
"באטמן: נפילתו של אביר, חלק 1" יהיה חלק מטרילוגיית אנימציה חדשה, והאמת היא שיש לי חשק לעוד. אני אוהב שיוצאים עוד ועוד סרטים שמפענחים דרכים יצירתיות לספר סיפור באטמן כמו שצריך, אבל הפעם הם לא היו צריכים ללכת רחוק – לקחו סיפור טוב מהקומיקס, התאימו אותו להיום, הביאו נבלים מוכרים ופחות מוכרים, וארכי-נבל אחד שמנצח על הכל, עם איזון טוב בין ברוס וויין לבאטמן. הטוויסט האמיתי הוא באינטנסיביות של האתגרים איתם באטמן מתמודד לאורך הסרט, וזה דבר שלא היה בעבר, לפחות לא באופן הזה. אבל מה שמפתיע זה שהכל באנימציה דו מימדית מצוינת, שלא נראית מגוחכת, ומצליחה לייצר ויזואליה מצוינת, לספר סיפור מעניין ולהרים סרט באטמן שכל אדם שאוהב את האביר האפל יהנה ממנו.