ביטוח מנהלים: מפגש עם ארבעה מנהלי בית ספר מעוררי השראה
חלק מהתלמידים בביאליק־רוגוזין נכלאים במתקן חולות כי הגיעו לגיל 18. בתיכון אליאנס מתמודדים עם הפרעות אכילה ומחשבות אובדניות. בישיבה התיכונית בר אילן לא מפחדים לדבר על גאווה ועל הנכבה, ובתיכון אג'יאל הערבי ביפו מלמדים אזרחות למרות הספר המשוכתב. לקראת חג 1 בספטמבר פגש אלדד יניב את המחנכים של דור ה-Z
בזמן האחרון אופנתי מאוד להתעסק בדור ה־Y, אני דווקא מתעניין בדור ה־Z. בני הנוער שאומרים עליהם שהעיניים שלהם תקועות בווטסאפ. שהם לא קוראים ספר. שכל מה שמעניין אותם זה לצוד פוקימונים ברחוב וחדי קרן בסנפצ'ט. אך בניגוד לכל ההשמצות, אני לא חושב שדור ה־Z תקוע במסכים. הם פשוט מנהלים איתו שיחות עם כל העולם. המסך הוא השער שדרכו הם לומדים שהכל פתוח, שכולם דומים, שאפשר וצריך לערער על הכל ולשנות את המציאות.
היום בבוקר ילכו אלפי תלמידים תל אביבים, חושבים ומעודכנים לתיכון שבו הם לומדים. אולי הם לא יהיו מוכנים להודות בזה, אבל המבוגרים שהם יפגשו שם אחראים, במידה רבה, על החינוך שיקבלו, על האנשים והאזרחים שהם יגדלו להיות. הם אלה שילמדו אותם לא לפחד שידקרו אותם, לא להתמסטל מהקשקושים של מירי רגב ומהשנאה של ביבי ומהלאומנות של הצל.
ארבעה מבוגרים משמעותיים מאוד ברגע הזה הם ג'לאל, ורדה, אלי ובני – ארבעה מנהלי בתי ספר תיכוניים בעיר. רגע לפני שאני חוזר להעיר את הבנים שלי בני ה־16 ואת בתי בת המצווש לבית הספר, פגשתי את ארבעת המחנכים המשמעותיים האלה, שחוץ מאתגר הסנפצ'אט צריכים להתמודד גם עם ספר אזרחות חדש ומדיר, אמירות נגד ערבים ופליטים, לאומנות, גזענות ושנאת האחר. אבל כמו הדור שהם מחנכים, גם המנהלים כבר הבינו שאפשר וצריך לערער על הכל.
לחצו כדי לקרוא מה יש להם להגיד
אלי נחמה | קמפוס ביאליק-רוגוזין
"משתמשים בילדי הפליטים כדי לחמם את הזירה"
ורדה כגן | תיכון אליאנס
"גודל הכיתה מקשה על ההוראה, אלו לא תנאים"
ג'לאל טוחי | בית ספר אג'יאל
"אם בבתי ספר יהודיים יהיו מורים ערבים התפיסה תשתנה"
בני פרל | ישיבת אמנויות ומדעים בר אילן
"אמרו לנו שכל התלמידים ייצאו חילונים ויעשנו קנאביס"
השתתפה בהכנת הכתבה: ענבר נעמן