ביקור גברי בחוף המופרד: תשכחו מהאחווה הגברית
אחווה גברית? שחרור מעכבות ומבגדי הים? לא ולא. מתרחצי חוף נורדאו נהנים מאטרקציה אחת משמעותית ונדירה - מקום פנוי
נתחיל בשבירת מיתוסים: אין בולבולים בחוף הדתיים (או בשמו הרשמי "חוף נורדאו נפרד"). הקהל שפוקד את החוף מורכב אמנם מכל זרם דתי ביהדות, אבל לא כולל גברים שמרשים לעצמם להתערטל בחופשיות מבלי לפגוע ברגשות הציבור. יש שיצטערו על כך, יש שיברכו, בשורה התחתונה – מי שמחפש סביבה נטולת נשים שתאפשר לו להוציא החוצה את האני הגועלי שלו מוזמן לבקר במקום בישיבת קריאייטיב של המשרד שעושה את הפרסומות לגולדסטאר.
בשעת השיא של יום רביעי, אחת בצהריים, בעוד בחוף מציצים הסמוך אנשים נדקרו עבור פיסת חול – היה חוף הדתיים, מסמלי הסטטוס קוו הוותיקים של תל אביבים, ריק יחסית. לא יותר מ־25 גברים. חלקם התאמנו על מכשירי הכושר, חלקם שכשכו במים, חלקם סגרו דילים על מינויים כאלו או אחרים ברבנות הראשית. בסך הכל אווירה פסטורלית, ואני האלמנט היחיד שפגם בה. החוף עצמו יפה ונקי מאוד. בסופה הגדולה של שנת 2010 נפגע חוף נורדאו בצורה הקשה ביותר מכל החופים בעיר (הכנס כאן הערה אירונית על איפה היה אלוהים וכו'). הוא שופץ בעלות של 10 מיליון ש"ח ונפתח מחדש.
"איך המים?", פנה אליי חרדי עצום ממדים שאינו בלתי דומה לאביגדור ליברמן. "לא יודע, לא בדקתי עדיין", עניתי. שיט, עלו עליי. "סתם נהנה מהאווירה אה?". "כן, עדיף על הבלגן בחוף הסמוך". בום! האיש זיהה מתחלש (חילוני שנחלש). "שם רואים את יצר הרע, כאן רואים אלוקות". הוא אמר וחייך. חשבתי לענות, אולי אפילו להתווכח, אבל ויתרתי. מי אני שאפגום בסטטוס קוו. הורדתי חולצה ונכנסתי למים.