אחרי המאצ'ה הירוק, הגיע הזמן לפנות מקום למשקה הסגול שמופיע בכל מקום בפיד. אבל האם מאחורי ההבטחות לבריאות, אנרגיה יציבה ואסתטיקה יוצאת דופן מסתתר תחליף קפה אמיתי, או שמא מדובר בעיקר בפינוק מתוק ואינסטגרמי?
אני שותה מאצ׳ה כמעט 20 שנה, הרבה לפני שזה הפך ל"טרנד" כבר הזמנתי מאתרים יפניים את משקה האלים הירוק. בשנים האחרונות נאלצתי לראות איך המשקה האהוב עליי הפך לכוכב של בתי קפה (רובם לא יודעים להכין אותו) ובעיקר של אינסטגרם. בפועל, מדובר בתה עם מסורת ארוכה, טעם מובחן והשפעה ממריצה ברורה למדי. לכן, כשהונחה בפני ההבטחה ל"תשובה הפיליפינית למאצ׳ה", כמובן שהתנדבתי להתנסות.
>> מה שיותר ירוק: איפה שותים מאצ'ה טוב בתל אביב?
קוראים לה "אובה", וראוי להגיד מראש שאין כמעט שום קשר בינה לבין מאצ׳ה, מלבד העובדה שאפשר להפוך את שתיהן למשקאות עם צבע שמצטלם יפה לסטורי. מאצ׳ה מיוצרת מעלי תה מיובשים וטחונים, בעוד אבקת האובה עשויה מיאם סגול. זה כמו בטטה, רק שזה לא, ואין לנו כוח להסביר לכם מה זה. תקראו בוויקיפדיה.
המותג הישראלי I LOVE UBE משווק אותה בכמה גרסאות. אני קיבלתי להתנסות את האבקה הטהורה, ללא תוספת סוכר, קפאין, גלוטן או צבעי מאכל, שאפשר לערבב עם מים וחלב ולהגיש חמה או קרה. בחומרים הפרסומיים של המוצר מבטיחים טקס יומי חדש שמשלב בריאות, טעם ואסתטיקה. הטקס, צריך לומר, אכן עובד מצוין. הבעיה מתחילה אחריו.
לצורך ההתנסות קיבלנו מארז ובתוכו האבקה וקערת קרמיקה סגולה, רחבה ויפה מאוד. היא הזכירה לי מיד קערת מאצ׳ה, אבל המבנה שלה דווקא שימושי גם כאן: שמים אבקה, מוסיפים מעט מים חמימים, מקציפים ומוזגים לכוס (עדיף שקופה, כדי ליהנות מהצבע) עם חלב מוקצף חם או קר.
וזה באמת פשוט, מהנה ומצטלם נפלא. ברגע שהמים פוגשים את האבקה מתקבל צבע סגול מרשים, כזה שהופך את הכנת המשקה לפעילות בפני עצמה. הבנות שלי אפילו הרימו לרגע את הראש מהמסך של רובלוקס והגיעו להתלהב איתי בטקס. הן ערבבו, הקציפו, צילמו והעלו לסטוריז. במשך כמה דקות האובה נראתה כמו הצלחה משפחתית מסחררת.
ואז הגיע שלב הטעימה המאכזב. בלי תוספת מתיקות, המשקה היה כמעט בלתי ניתן לשתייה. לא מפני שהוא מר או דוחה, אלא מפני שהטעם עמילני, מעט אדמתי וחלש מאוד. נגיעות הווניל והאגוזים שהובטחו אולי נמצאות שם, אבל צריך להתאמץ כדי לאתר אותן. בניגוד לקפה, תה שחור או מאצ׳ה, אין כאן מספיק ארומה, מרירות או עומק כדי להחזיק כוס שלמה.לא ויתרנו מהר. ניסינו אותו עם חלב מוקצף, חם וקר, עם קרח, דליל וסמיך, עם מעט סוכר ועם הרבה סטיוויה. אפילו ביסקוויט הוטבל פנימה בניסיון אחרון להציל את היחסים. ספוילר: הביסקוויט נאכל במלואו, המשקה נשאר בכוס.
ככל שהמשקה נעשה מתוק יותר, כך הוא נעשה ראוי יותר לשתייה. עם כמות נדיבה של סוכר או ממתיק מתקבל לאטה קרמי, מתקתק ונעים, שקל להבין את המשיכה שלו. הצבע מייצר תחושה של אירוע, החלב נותן גוף והמתיקות עושה את רוב עבודת הטעם. אבל כאן מתעוררת השאלה: האם גילינו משקה בריאות חדש, או פשוט דרך יפהפייה לשתות חלב ממותק?
המותג מתהדר גם בסיבים תזונתיים וטוען ל"אנרגיה יציבה", לשיפור בעיכול ובריכוז ועוד. בחומרים השיווקיים מוזכרים גם ויטמינים A ו-C, מינרלים ונוגדי חמצון שנמצאים באופן טבעי באובה. אלא שעל האריזה אין פירוט של הכמויות שמקבלים מהם בפועל במנה, ולכן קשה לדעת עד כמה כל זה משמעותי. אצלי לא נרשמה עייפות או כבדות – שתיתי עם חלב סויה לא ממותק – אבל גם לא רעננות. בכל זאת, זה משקה ללא קפאין. האובה לא הרגישה כמו תחליף לקפה או למאצ׳ה, אלא כמו משקה קינוח.
הבנות, שהתלהבו כל כך מההכנה, לא התחברו לטעם בשום גרסה. הן טעמו שוב ושוב, בדרגות שונות של מתיקות ובצורות הגשה שונות, אבל לא רצו לסיים את הכוס. זה כמובן לא מבחן מדעי, רק פסק דין של בית אחד. ובבית שלנו האובה הצליחה הרבה יותר כחומר לסטורי מאשר כמשקה.
אבל אז ניסינו לעשות איתה פנקייקים, ושם קרה משהו אחר לגמרי. הוספנו מעט אבקת אובה לבלילה ופתאום הטעם העדין שלה התחיל לעבוד: מתקתק, ונילי ואגוזי, עם צבע סגול שהצליח להישאר מרשים גם אחרי המפגש עם המחבת. הפעם הבנות לא רק התלהבו מהצילומים, אלא גם חיסלו את הפנקייקים וליקקו את הצלחת. טוב, אולי זה קשור יותר למייפל.
וזה אולי גם המפתח להבנת המוצר. אובה יכולה לעבוד מצוין בגלידה, עוגה, פנקייקים, שייק סמיך או לאטה מתוק שמראש מוגדר כפינוק. היא מתאימה למי שאוהב משקאות חלביים ומתוקים, למי שנמנע מקפאין ולמי שמחפש חוויה אסתטית יוצאת דופן. היא רק לא צריכה להיות "התשובה הסגולה למאצ׳ה". ההשוואה עושה עוול לשתיהן. מאצ׳ה היא אבקת תה מרירה, צמחית וממריצה. אבקת אובה היא עמילנית, עדינה ומתוקה יותר באופייה, וכוחה הגדול נמצא בצבע, במרקם וביכולת להשתלב בדברים אחרים.
אצלנו בבית היא לא עבדה כמשקה יומי. הטקס היה כיפי, הקערה נהדרת והתוצאה הצטלמה נפלא, אבל אחרי כמה ניסיונות נשארנו עם כוסות יפות שלאיש לא היה חשק לסיים. מצד שני, צלחת הפנקייקים חזרה למטבח נקייה לחלוטין. אז אולי האובה לא הולכת להחליף אצלנו את המאצ׳ה, אבל בהחלט נמצא לה מקום בארון.