אהבה בת 20: בירה חדשה בפאב ותיק
בירה מרגשת אחת בבר השופטים הספיקה לברבאבא כדי לצאת מתוגת הבגרות שתקפה אותו ולהתאהב מחדש בעיר, שאיכשהו נשארת בת 20 ומשהו
ברבאבא נולד בגינה, כך מספרת הביוגרפיה המולחנת שלו, אבל לא רבים יודעים שהגינה הזאת הייתה מחוץ לתל אביב. כך אירע שברבאבא למד על העיר הגדולה רק בשנות ה־80, עת היה מעלעל ב”ציפורה" המנוחה של "חדשות" ומדמיין לו עולם של נפילים, ענקי רוח וחומר שמתרועעים, מתקוטטים, שובעים וסובאים סביב שולחנות במקומות אקזוטיים כמו אולימפיה, הספרייה וכמובן – השופטים. יום יבוא, דמיין לעצמו ברבאבא הצעיר, וגם הוא יסתופף לו בקרבת אותם נפילים שתיינים.
כשהגיע סוף סוף להיכל המשפט תמה מאוד לראות שהפאב המיתולוגי מזכיר לו מאוד את אלה שהכיר במכורתו הצפונית: שולחנות קק"ל בחוץ, הרבה עץ, טוסט ומטוגנים באוכל ובירה מהחבית. מאז ביקר שם (כמעט כמו כל תל אביבי בשלב כלשהו של חייו) לא מעט פעמים, אבל גם לא הרבה או לפחות לא מספיק כדי להפוך לאחד הקבועים. עם השנים, ממש כמו בעליון, הוחלפו שופטים ותיקים בצעירים, גם הקהל הלך והצעיר, התפריט התעדכן, אפילו השירותים עברו מהחצר פנימה!
השבוע פקד ברבאבא את המקום בשעת ערב מוקדמת יחסית. מי אמר שאין הפי האוור בעיר? המקום המה. אנשים ישבו, שתו אכלו, וברבאבא התיישב לו ליד הבר וברוח הפליאה שנחה עליו החליט להזמין קלר – בירה גרמנית לא מסוננת. למרות שמרנותו בנושאי בירה, לא יכול היה שלא לציין לעצמו שמדובר במאסטרפיס, ממש כך, ושאולי הוא צריך להיות יותר פתוח לבירות חדשות ואולי גם ללוגמיהן בני ה־20 ומשהו שהגיעו לעיר הגדולה מתוך מטרה לכבוש אותה, ממש כפי שהיה הוא, אי שם לפני יותר מ־25 שנים.
יש שהרהורים שכאלה גורמים לו להיות נוגה, אבל הפעם, אולי בגלל השמחה על הבירה החדשה שמצא, הוא פשוט הזמין עוד אחת, הביט בפאב הוותיק שהלך והתמלא, נגס בקובייה מאותו טוסט מיתולוגי ושמח על כך שהעיר מסביב נשארת בת 20 ומשהו, אף שהוא אישית, כבר הפך מהצעיר שבמעריציה למי שהיה יכול להיות אבא שלה.