ברוך אני אדוני: החדש של קניה ווסט מטיף לדת שהוא עצמו יצר. ביקורת

"אני שונא את קניה החדש/ קניה של מצב הרוח הרע
קניה שתמיד גס רוח/ קניה שמתחרפן בחדשות"
מתוך השיר "I Love Kanye", מאת קניה ווסט.

אין אדם שמתעסק בקניה ווסט כמו קניה ווסט. התקשורת, המעריצים, השונאים ואפילו קים קרדשיאן עצמה לא מעבירים את זמנם במחשבות על קניה כמו שקניה עושה. למעשה, הנרקיסיזם המפורסם שלו אף הוביל למם אהוב בדמות כרטיס ברכה עם הכיתוב "אני אוהב אותך יותר משקניה אוהב את קניה". אל דאגה, תהיו בטוחים שקניה היה מהראשונים שראו את הכרטיס. אם יש אדם שנולד כדי לגגל את עצמו, זה הוא.

[tmwdfpad]אך בין האהבה של קניה לעצמו, היחס הדואלי של עולם התקשורת כלפיו והשנאה הרועשת של מתנגדיו, המאזינים נשארים קצת אבודים. אלבומו החדש "The Life of Pablo" נמצא בתהליכי עבודה כבר יותר משנתיים, שמו שונה ארבע פעמים, שירים שוחררו ואז לא מצאו את מקומם באלבום, רשימת השירים עצמה שונתה אינספור פעמים וזה עוד מבלי להזכיר את השערוריות שעורר קניה עם טיילר סוויפט, ביל קוסבי, וויז קאליפה ואת התקפי שיגעון הגדלות הקבועים שלו בטוויטר. רק אחרי שאבק הסערה מתחיל לשקוע אפשר לראות סוף סוף מה באמת נשאר – אלבום. בערך.

אלבומו השביעי של קניה, שמגיע כ-3 שנים אחרי "Yeezus" הקשה, שפילג את המאזינים, הוא קולאז' שעוסק במלאכת הקודש של פירוק הגבולות בין מה שנחשב כתרבות גבוהה למה שנחשב כתרבות נמוכה; קולאז' ויזואלי של רגעי חייו השונים – אלו המוכרים לציבור ואלו הסודיים; קולאז' מוזיקלי של היפ הופ עדכני ורועש מהרחוב, גוספל מהצד האפל של הכנסייה, האוס שיקגואי מרומז וסימפולי סול ורגאיי קלאסיים; קולאז' בין כל אלבומיו של קניה עד כה; קולאז' של בחור פשוט מדרום שיקגו, עשיר הוליוודי מגלומן ויוצר עדין נפש. רק במקרה, הם כולם קניה ווסט.

ובכל זאת, האלבום נשאר ברמת משמעות המילה קולאז' בצרפתית – מודבק. ההתנגשות בין החלקים רועשת, הפערים נוכחים והתפרים עצמם עשויים ביד גסה. אין זה רישול, חיפוף או טעות. זו היא בחירה מוחלטת, כפי שמעיד הפער בין הגימור הנוצץ של "My Beautiful Dark Twisted Fantasy" לאווירה הסקיצתית של "Yeezus". עכשיו קניה נמצא איפשהו ביניהם, עם הפקות מחוספסות יותר מהראשון, אך בהחלט פחות מטלטלות מהשני. וזו בחירה מוחלטת, לחשוף את הפגם. בחירה אליה התקדם קניה לאורך כל הקריירה שלו.

"תראו אני המצאתי את קניה/ זה לא היה אף קניה
פעם אהבתי את קניה/ פעם אהבתי את קניה"
מתוך השיר "I Love Kanye", מאת קניה ווסט.

זו היא שיטת עבודה לכל דבר שהובילה לסאונד של ווסט כיום. שיטת עבודה שנגזרת ממהירות התגובה שנדרשת בעידן הפיד הנגלל. כפי שהעיד ריק רובין בנוגע לאלבומו הקודם, לכל שיר יש מספר רב של גרסאות אלטרנטיביות ושונות לחלוטין. לפעמים הביט אחר, לפעמים האורחים משתנים ולפעמים מדובר בתוכן שונה לחלוטין. על כל שיר עובדים בכל רגע נתון, ומה שמגיע לאוזנינו הבלתי מוכנות היא רק אחת מהגרסאות. אותה גרסה של קניה שהוא בוחר לחשוף ממש ממש עכשיו, ולא באף רגע אחר.

תחושת העכשוויות שנוכחת באלבום בולטת גם בבחירת האורחים. לא מדובר רק באמנים הכי מוכרים של הרגע (ריהאנה, קנדריק לאמאר, כריס בראון), אלא גם באמנים הכי טרנדינג של הרגע (יאנג טאג, Ty Dolla $ign, צ'אנס דה ראפר שגונב את ההצגה) וגם מעט אמנים שאתם עוד לא יודעים אפילו שאתם עומדים לזמזם. התזזיות של האלבום, שמתבטאת במגוון האורחים, באורך השירים הלרוב קצר, בשינויי ביטים רבים ובסימפולים שנכנסים באלימות כמעט רנדומלית, כולה נועדה להציג את הבלגן המפואר הזה כתמונה מייצגת של קניה של עכשיו.

"מה אם קניה היה עושה שיר על קניה
וקורא לו 'אני מתגעגע לקניה של פעם'
בנאדם זה יהיה כל כך קניה"
מתוך השיר "I Love Kanye", מאת קניה ווסט.

אל תטעו, יש הרבה קניה, והוא רוצה שתכירו את כולם. קניה של פעם, קניה של עכשיו, קניה הרגוע וקניה הנחמד. לאורך האלבום ווסט מפזר מספר תשובות שונות לשאלה שעלתה עם בחירת שמו הסופי של האלבום – מי הוא פבלו? ווסט משווה את עצמו לפבלו פיקאסו (האמן המיוסר), פבלו אסקובר (הפושע, העשיר והפילנתרופ) ופבלו נרודה (המשורר הגולה), אבל הפבלו הקרוב ביותר לקניה, לפחות בעינו, הוא פאולוס השליח, הידוע באנגלית גם כסנט פבלו. לא מצלצל עדיין? ובכן, לנוצרים הוא יותר ידוע בתור מייסד הנצרות.

זה לא צריך להפתיע אף אחד שקניה נתלה באילנות גבוהים אחרי שהצמיד לעצמו כינוי מבוסס ישו, אבל קניה רואה את עצמו כשליח. "Yeezus" היה הברית החדשה שלו, בה הטיף לשחרור ממוסדות כלכליים, סלחנות לחטאים שבין אדם לתשוקתו ועל כוחה המשחרר של אהבה. אלבומו החדש, אלבום מהנה ומעצבן וחדשני ומיושן וקשה וקליל כאחד, הוא הוא הפצת הבשורה. הוא המסע המיסיונרי של פאולוס הקדוש. קניה הקים את דת הקניהיזם, בה הוא המשיח, השליח, הכהן והזובח.

בסופו של דבר, קל להאבד בין כל המידע על קניה. גם בין זה שהוא עצמו מחלק בשמחה. אבל אם מצליחים לראות מעבר לרעש, מה שעומד מולנו הוא יוצר ששואף להציג חזון – ויזואלי, אסתטי, כלכלי, רוחני – ושואף להציג אותו באופן האותנטי ביותר כפי שהוא תופס אותו. ווסט כבר הוציא את המאסטרפיס הגדול שלו לפני 6 שנים, ובמקום לשחזר את ההצלחה בקלות כפי שבבירור הוא יכול, הוא מעדיף לחשוב בגדול. במונחים תנ"כיים. לפעמים זה נשמע מוזר ולא עובד. לרוב זה לגמרי כן. אבל מה זה משנה? זה החזון שלו, וקניה אוהב את זה.

"זה כל מה שזה היה קניה
אנחנו עדיין אוהבים את קניה
ואני אוהב אתכם כמו שקניה אוהב את קניה"
מתוך השיר "I Love Kanye", מאת קניה ווסט, מוקדש לקניה ווסט.