יפה לתל אביב גשם. אם אתה לא צריך לצאת מהבית
רות פרל בהריר ניסתה לצאת בבוקר הגשום של אתמול מהבית. בין ההמתנה לגט טקסי, הנהרות לאורך שוק הכרמל והשלוליות השוטפות היא הבינה שאפילו הוויה דלורוזה שעברה עדיפה על האוטובוס
"יפה לתל אביב גשם", אומרים מדי חורף אנשים שככל הנראה עובדים מהבית או שיש בבעלותם רכב; מסוג האנשים שלא צלחו הבוקר את שלוליות מי העכברושים של שוק הכרמל בדרך לעבודה, לאחר 40 דקות של המתנה למונית של גט טקסי. עשרים הדקות הראשונות של הבוקר שלי עברו בהתעקשות ללחוץ על כפתור ה"נסה שנית" באפליקציה, מתוך אשליה שמישהו יגיע לרחוב הצדדי והחד-סטרי שבו אני גרה. העשרים שאחרי כללו פעולה משולבת: הזנת כתובת פיקטיבית ברחוב סמוך ונגיש יותר, לצד הכרה במציאות וניסיון לתפוס מונית ברחוב. מה לעשות, אף אחד לא עצר. אלה הם הימים שבהם הגלגל מתהפך: נהגי המוניות הם על גג העולם, האנשים המבוקשים ביותר בעיר, אחרי שבשאר ימות השנה בקושי משתלם להם לעבוד בשעות של תעריף אחד. היום הם מתיזים עלינו בקשת.
בהיעדר קו אוטובוס ישיר מהבית שלי למערכת, מוניות הן הכרח בימים שבהם אופניים לא באים בחשבון. אבל האמת היא שמי שיכול להרשות לעצמו מונית יכול גם להפגין טאקט ולא להתבכיין על צרות של העולם הראשון. ובאמת, נראה שהיחידים מלבדי שלא תפסו הבוקר מונית ונקלעו לשוק היו פועלים זרים וכמה חסרי בית, אחד מהם יחף. היה מאוד קל להבחין בנוכחות שלהם כי היא היתה כמעט בלעדית, מלבד זאת של בעלי הבסטות. חוץ מהם, היו עוד כמה דברים שהיה קל לשים לב אליהם בגלל המבול: למשל לעובדה שהשוק לא באמת מרוצף או סלול, אלא מורכב משליכטות של אספלט בגבהים שונים, שביניהן נקוות שלוליות מלוכלכות, או לכך שהביוב שעלה על גדותיו שלשום ליד בית הספר הסמוך לכרמלית החל לזרום היום למדרכה מבלי שאיש יטפל בבעיה.
ובכל זאת, כשחלפו לידי אוטובוסים מפוצצים באנשים עם אדים על החלונות, קצת שמחתי להיות באוויר הצח, ליד הביוב. באיזשהו מקום, זה נראה כמו החלופה השפוייה למוות מחום בלי אפשרות להוריד מעיל באוטובוס צפוף שבו החלונות סגורים והחימום פועל על מקסימום. יפה לתל אביב גשם.