החולמים: יהושע סימון
מנהל ואוצר ראשי של MOBY ועורך שותף של כתב העת "מעין"
אפילו שגדלתי בתל אביב, למדתי לשחות רק בגיל מאוחר. היינו הולכים, קרן אחותי התאומה ואני, לקייטנות מים וזה שלא ידעתי לשחות לימד אותי כמה דברים – בין היתר לשקר. הייתי מאוד יצירתי בתירוצים. כשהיינו בבית ספר יסודי, עוד לפני החורף של 1992 עם הברד החזק בתל אביב שנראה כמו שלג, היה לי חלום בלילה. העניין הוא שבאותו לילה קרן ואני חלמנו בדיוק אותו חלום. את הפרטים של החלום אני זוכר במעורפל ונראה לי שהם נקשרו לחורף הגשום. היה מבול וכל השכונה שלנו הייתה מתחת למים. זה לא היה כל כך מפחיד (אז עוד לא צפיתי בסרטי אסונות – הז'אנר של החלום היה די רגוע, כמו סרט מצויר). למשל, המכולת של יצחק הייתה מוצפת והיה בה לווייתן, וגם גן דובנוב, שהיה בו בור גדול כי שיפצו אותו, היה מתחת למים. זה שקרן ואני חלמנו אותו חלום באותו לילה היה ממש טלפתי. בתור תאומים, זה היה הגיוני שחלמנו את אותו החלום. עם השנים, כשאני חושב על זה עכשיו, נראה לי שמישהו מאיתנו שיקר לגבי החלום. רוב הסיכויים שזה הייתי אני.
[tmwdfpad]