"אין פוזה, הכל מהיר ואף אחד לא מבלבל לך בשכל"
הילה אבשלומי, 33, רווקה. מתקלטת, עורכת ומשדרת מוזיקה ברדיו, ממלצרת בחומוס אבו אדהם כשמונה שנים
כמה זמן את גרה בתל אביב?
"כשבע שנים, גרה באזור גן החשמל".
מה מיוחד בשכונה שלך?
"זה לא מרכז ולא דרום, זה חסר פוזה כרגע. זה בדרך לשם, אבל עדיין מדובר בשכונה מאוד כיפית ונעימה".
מה דורשת עבודה בחומוסייה?
"היא דורשת הרבה פלפל וגם להצליח להעביר דברים הלאה. היא מוציאה ממך מלא עצבים ועם זה היא מאפשרת להוציא את העצבים האלה. הייתי בן אדם מאוד מופנם וזה עזר לי מאוד להיפתח. זו מסעדת פועלים שבה את יכולה להתייחס איך שאת רוצה למי שאת רוצה, לא בקטע רע. אבל אני אוהבת את זה שאפשר לעשות מה שאת רוצה, אין פוזה, הכל מהיר ואף אחד לא מבלבל לך בשכל".
מה למדת על סוגי האנשים?
"יש את הקהל של אנשי המשרדים כמובן, סופי שבוע ויום שישי הם של הצעירים ושל החיילים, שבת של משפחות".
את דוגמה למי שמשלבת בין כמה עבודות, זה קשור לדעתך לדור שלנו?
"יש לזה קשר, כי אני חושבת שאנחנו יותר מתמקדים בלעסוק במשהו שאנחנו אוהבים מאשר ההורים שלנו. יש לי באג שנקרא אהבה למוזיקה וזה משהו שאני לא יכולה לתת בכל מקום. אני רוצה להיות במקומות שטוב לי בהם ושאני יכולה להיות בהם אני. זה מוריד לי את הלחץ מלעשות דברים איפה שאני לא רוצה. כיף לי בחומוס ואנחנו כמו משפחה שם, זה קצת שעות ביום זה נותן לי את שכר הדירה שלי. זה נותן לי לבנות את עצמי בזמן שלי, בדרך שלי, בלי להילחץ מדברים".
איפה את רוצה לראות את עצמך בדרך המוזיקלית?
"כרגע אני די איפה שאני רוצה להיות, עוד לא הבנתי לאן בדיוק אני רוצה להגיע. מתארת לעצמי שאני אלך לעוד מקומות עם זה, אבל המוזיקה תהיה בחיים שלי כל הזמן. איך היא תהיה נגלה לאט לאט".
מה הכי תל אביבי בעינייך?
"אני לא אוהבת את השאלה הזאת, כי אני לא מגדירה את עצמי כ'תל אביבית', אני בסך הכל גרה פה. המשיכה הכי גדולה שלי היא החופש שיש במקום הזה, אף אחד לא סופר אותך ואף אחד לא מסתכל עלייך, את חופשייה לגמרי. הכי תל אביבי בשבילי זה החופש להיות מה שאתה רוצה להיות".