הפלאפל הכי טעים בעולם וסימפולים של עוזי נבון. העיר של מאיור

>> כבר בערך 5 שנים שמאיור (יובל מאירי) משנה את נוף סצינת הביטים המקומית, עם סטייל שמקורקע בהיסטוריית המוזיקה הישראלית (בכל זאת, הוא בנו של עופר מאירי מ"מטרופולין"), חפירה אובססיבית לסימפולים בעברית והשפעות מוזיקליות שנעות בין הארץ לחו"ל. לפני כשבוע הוא שיחרר את האלבום "בזמני", המבוסס כולו על סימפולים משירי עוזי נבון.

"במהלך שירותי בגלי צה״ל, בשיטוט מקרי בין מסדרונות התקליטייה, נתקלתי בקטלוג של עוזי נבון ומכרים", כותב מאיור על העטיפה האחורית של האלבום (כן, יש אחת). "בין מדפי האבק וההד הדהוי של העבר, נחבאו אוצרות שנשלחו לתחנה בידי עוזי נבון עצמו – סלילים מקוריים, תקליטי שדר שמעולם לא ראו אור, קלטות נדירות ושרידי תקופה שלמה שנדמה כי נשכחה. מן המפגש הזה נולד פרויקט שהוא מעין מלאכת טלאים של צלילים – מחקר מוזיקלי על זמן, זיכרון והשפעה. לא רימיקס ולא רימייק, אלא מסע אל שורשי הצליל הישראלי דרך עיניו ודמיונו של אחד מהיוצרים המרתקים שפעלו כאן".

1. סניקרבוקס

ללא ספק אחד המקומות שאני נמצא בהם הכי הרבה בעיר. חנות סניקרס ובגדים\קהילה שאני מרגיש משיכה מאוד חזקה אליה. כמובן שהבגדים והנעליים שם מדהימים, אבל מעבר לזה זה בית שני שלי – אני בא לשם כשאני שמח, עצוב, מודאג, מרוגש, לפני\אחרי ריליס וכל מה שביניהם. שגיא מיה ואוהד להב (בעלי החנות) הפכו בשנים האחרונות למשפחה שלי ובית למוזיקה שלי, הם נתנו לי עזרה ויד בהתחלה של הקריירה שלי ואני חייב להם הכל.
בילינסון 1 תל אביב

2. ציון החייט

זה לא סוד שאני אוהב להתלבש יפה. עקב היותי יחסית נמוך, אני צריך לקצר מכנסיים וכולי. יום אחד מצאתי את ציון והוא הפך להיות חבר שלי, אני אוהב לשבת איתו ולשמוע סיפורים על החיים שלו. מעבר לזה שהוא חייט מדהים שעושה לי כל תיקון, שפצור וסידור לבגדים שגורם לי להרגיש שאני מוציא את המיטב מהבגדים שלי ושאני Fly As Fuck – הוא פשוט האיש הכי חמוד שיש וכיף לי ללכת אליו.
שינקין 14, תל אביב

3.פלאפל איציק

בסוף שדרות ירושלים ספק בת ים, יש את הפלאפל הכי טעים בעולם. במהלך שירותי הצבאי בגלי צה״ל (פרוטקציות) הייתי הולך לשם כמעט כל יום, וזה היה המקום הקטן שאם לא הייתי בתחנה, הייתי שם. עקב היותי מצפון תל אביב, זה היה אחד המקומות הראשונים שהרגשתי בו באמת דו קיום – כולם עומדים ביחד לאכול פלאפל טעים מדוכן קטן\חור בקיר. אני נוסע לשם כשיש לי קצת זמן פנוי במהלך היום לאכול איזה מנה וחצי. הצ’יפסים העגולים האלה הכי טעימים שיש.
שדרות ירושלים 90  יפו

4. הנגב 4

איך אפשר שלא? המקום הזה מהווה לי בית כבר 5+ שנים. האולפן שלי. במהלך השנים הבניין המוזנח בנווה שאנן הפך להיות בית תרבות למוזיקה ישראלית ככלל, והיפ הופ ישראלי בפרט. כיף לדעת שאני חולק את הבניין עם האמנים האוהבים עלי (שלמזלי הם חבריי הטובים ביותר), פאס, שאיי, טחיני פרינס, גואטה, זיו שחר, סול ספיישל, אברי ג׳י ועוד רבים וטובים. לדעת שאם אין לי השראה אני יכול ללכת לעשן סיגריה עם חבר, להביא מישהו שיתן דעה או סתם לקפוץ לסשן ספונטני עם מישהו באמצע היום. מין אואזיס באמצע הרחוב הכי מגעיל בתל אביב.

5. גינת הכלבים בנווה צדק

תכלס אני שם יותר מכל מקום אחר נראה לי. כל בוקר אני מטייל עם שושי (הכלבה המושלמת של זוגתי ושלי) ותמיד אנחנו עוברים בפארק הקטן הזה שם. לפעמים אנחנו נכנסים לגינה ולפעמים משחקים פשוט בדשא. כיף שם. זה מקום נעים, יש אוויר מהים, יש הרבה עצים ודשא ופשוט כיף לנו לעבור שם. קיבלתי שם קנס על רצועה אבל עכשיו אז באסה.

6. CAL – מרכז המרת אודיו

במהלך שירותי הצבאי (עוד לפני ש"בזמני" היה בכלל מתוכנן) השאלתי מהתקליטייה בגלגלצ מלא סלילים ישנים של עוזי נבון ולהקותיו השונות מסוף שנות ה-60. ידעתי שיום אחד אני אעשה עם זה משהו, אין ספק שהלכלוך של עוזי נבון כל כך מדבר את הסאונד שלי. מה שלא ידעתי זה שבמשך שנים אחפש מקום שבכלל עוד מתעסק עם סלילים כאלה. אחרי חיפושים מתישים ופוסטים חופרים בכל קבוצת פייסבוק שיש, מצאתי את CAL – מרכז המרת אודיו. בסוף אלנבי מאחורי דלת ברזל יצוקה מלאת מדבקות של אמנים מוזרים, מנעולנים ולזכר חללים (יותר פואטי מזה?), יש מקום קטן עם ריח של אבק בבעלות משפחת ויינברגר. בחור קצת וולגרי בשם אלי יושב על כיסא כתר וממיר סלילים עתיקים לקבצי אודיו דיגטליים. אתם לא יכולים לדמיין כמה חזרתי לשם, וכמה אלי פשוט לא זכר אותי. הוצאתי שם סכומים שיביכו אותי לומר. חשבתי שאיכשהו הוא יכיר אותי קצת לאורך הזמן, ויראה איך הוא ממיר את הקבצים ואולי אפילו יראה לי כמה מהסלילים הנדירים שיושבים משנת מי יודע מה. לא עבד… בסה"כ המקום עזר לי ברמות וסידר לי את הקנבס ואת המכחולים לאלבום הזה.

מקום לא אהוב בעיר:

למרות שתל אביב זאת העיר הכי טובה בעולם (ואני אמות על הגבעה הזאת), יש דברים מבאסים. אני שונא את נחלת בנימין בסופ״שים, מאז שהורידו שם את השביל אופניים זה פשוט סיוט לעבור שם. אני לא מבין למה להוריד שבילי אופניים, בעיני כל רחוב מרכזי בעיר צריך שביל אופניים נורמלי. זאת הדרך היחידה להתמודד עם מצב התחבורה פה לדעתי. וגם השלוליות הנוראיות בפלורנטין בחורף. זוועה.

השאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כיכר החטופים ביום החזרתם, זה היה אושר לא יאמן.

2. איזו יצירה  נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הדוקו על אריק אינשטיין ביס ״שיר אהבה סטנדרטי״, זה מושלם.

3. לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לא יודע תכלס, תלכו להופעה של מי שהיה איתכם בתיכון ומנסים עכשיו להרים קריירה (הם יעריכו את זה מאוד).

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שגיא מיה, האיש קורס.

5. מה יהיה?
שאלה אחת קטנה שנשאלת פעמיים…