כיכר שהפכה למצפן מוסרי ומקום בילוי אחד. העיר של אוהד מטלון

>> אוהד מטלון הוא מהבולטים שבאמני הצילום בישראל כבר לא מעט שנים, ועבודותיו עוסקות כמעט תמיד – ועכשיו אולי יותר מתמיד – בנוף החברתי, התרבותי והגיאוגרפי של ישראל. בימים אלה הוא מציג את תערוכת היחיד שלו "הד פעולה" בגלריה קרן בר גיל ברמת השרון, ובשבוע שעבר נפתחה גם תערוכת היחיד שלו "הסתר לב" בגלריה לחם ושושנים החדשה בקריית המלאכה. את שתיהן אנחנו ממליצים לא להחמיץ. ובכלל, למה שלא תעקבו.

1. הכיכר הלבנה // פארק וולפסון

ביקור בכיכר הלבנה של דני קרוון הוא קצת כמו ריסט למחשבות ולשאלות פורמליסטיות ואסתטיות שמתרוצצות בראש ללא הרף. בכל ביקור שם אני מרגיש לרגע שיחס הזהב עדיין בתוקף, שאפשר להגדיר חוקים קבועים לאסתטיקה. אני יושב או מתהלך שם בשקט עד שהחוויה מתחילה להיסדק, ואז ממשיך לדרכי עד הצורך בריסט הבא.

2. בית המלאכה לצילום של רע

בית הדפסה, פיתוח ומסגור, עם צוות מופלא, שקט ומקצועי, ברמה הכי גבוהה בעולם. יפה שם באופן טבעי, כיף לבוא ולספוג השראה, למשש את הניירות (סטייה ידועה של צלמים), להריח את העץ והצבע, לצלול לספרי הצילום, לבדוק את האפשרויות הטכנולוגיות החדשות ולדמיין מה אפשר לעשות איתן ולהמציא אפשרויות לא קיימות שרע, אתי והצוות ימצאו להם פתרונות מושלמים – כפי שהם עשו בתערוכת היחיד שלי "הד פעולה", שמוצגת בימים אלו בגלריה קרן בר גיל לאמנות עכשווית ברמת השרון ובתערוכה שלי "הסתר לב" שנפתחה בחמישי שעבר (25.9) בגלריה לחם ושושנים באוצרות לאה אביר, ובעוד תערוכות של אמנים ואמניות רבים בארץ ובעולם.
הזרם 1 יפו

3. מוזיאון תל אביב לאמנות

כשאין כוח לבדוק ולקרוא איזו תערוכה יש ואיפה, וכשחם מדי או קר מדי בחוץ, אפשר ללכת למוזיאון, לתפוס תערוכה או שתיים טובות ולצאת חזרה לעולם, מוגבהים מעל היום-יום בכמה ס"מ. זו גם תזכורת קבועה ונעימה לחוויה מאתגרת ומלמדת – תערוכה שהצגתי במוזיאון, שנפתחה בקירות ריקים והלכה והתמלאה מול הצופים במשך חודשיים וחצי, כשמכשירי ההדפסה והמסגור והצביעה בתוך החלל.
שאול המלך 27 תל אביב

 

4. בוסר

לא בא לי להמליץ, כי גם ככה כבר אין שם מקום, אבל אם הייתי צריך לבחור רק מקום בילוי אחד שיישאר, זה היה זה. אין עוד מקום בעיר עם מנעד אינטיליגנטי ומיוחד כל כך של יינות. עוד מקום שהוא חזון של אמן.
החשמל 5 תל אביב

5. גורקה קיטשן

בגלל המומו המאודה המושלם והזול, ובגלל שהם האנשים הכי מתוקים ואדיבים.
ראש פינה 16 תל אביב

6. כיכר הבימה

ושוב דני קרוון. אפילו שאומרים שיצא טיפה פחות מוצלח, פשוט כי הכיכר הפכה למצפן מוסרי, למקום שבו יהודים וערבים עדיין עומדים יחד בסולידריות כדי למחות ולזעוק נגד הרג ופגיעה בחפים מפשע באשר הם, שבוע אחרי שבוע, גם בשנים הכי אפלות שהיו כאן.

מקום לא אהוב בעיר:

משולש הרחובות שינקין–אלנבי–קינג ג'ורג'. האנרגיה שם קשה, סואנת, מלוכלכת, מוזנחת ואלימה לפרקים. נקודה שאי אפשר לא לעבור בה, ואם לא עברת שם זמן ארוך אפשר אפילו לחוש תחושת פומו מתמיהה. זה מרגיש לי כמו הנקודה הארכימדית של העיר. יש לי תחושה שאם יטפלו בה נכון, האנרגיה בכל העיר תשתנה לטובה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה של יוכבד ליפשיץ במוזיאון ארץ ישראל, שאצרה רז סמירה: צילומי העבודות המפוחמות שלה, המצלמה השרופה וגם שאר הצילומים בהקשר שנוצר בתערוכה. השיחה שלי עם יוכבד האצילית, שחזרה מהשבי לא הרבה קודם, תוך כדי שצילמתי אותה בפתיחת התערוכה ושאלתי על העבודות ועל החוויות שלה מהתקופה האחרונה – הייתה מעוררת השראה. בתוך כל הקושי וההתרגשות שלה, ההתעניינות שלה בילדה שלי, בי וביתר המבקרים – הייתה אצילית וטבעית גם יחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"No Other Land" של באסל עדרא ויובל אברהם, סרט שמעורר השראה ותקווה, מדגים איך קולנוע (ואמנות בכלל) יכולים להפוך לכלי אקטיביסטי לשותפות ולתקווה. גם אם השלטון יגביר את האלימות וההתנכלות ליוצרי הסרט ולכפר שלהם כפי שכבר עושים, החשיפה האדירה של הסרט הופכת למשקולת נוספת ומשמעותית במאבק הגלובלי למען חירות וצדק לכל מי שחי בין הנהר לים.

 

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קשה לבחור – יש הרבה ארגונים, אבל עומדים ביחד ו-Crime Minister הם הבחירה שלי. מחזיק מישי הדס שמבין כבר כמעט עשור שהאיש המסוכן ביותר לעם חייב להיות מסולק, על מנת שאנחנו והשכנים שלנו נינצל. טען תמיד שצריך למקד את המאבק בו ובבית שלו ברחוב עזה בירושלים. ישי חתום על הצלחת המחאה בבלפור, שהביאה ממשלה ערבית-יהודית ישרה, שהציעה תיקון לרגע אף על פי שלא יכולה היתה להניע שינוי בנושא החשוב ביותר. קיוויתי במשך שנתיים שמשפחות החטופים יאבקו ברחוב עזה. סוף סוף זה קורה – מאוחר מאוד לצערנו. לפני שלוש שנים הצעתי למכור עבודות שלי וכל ההכנסות נתרמו ל-Crime Minister. אעשה זאת שוב בקרוב, עבורם ועבור עומדים ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלון-לי גרין – איש שכולו מוקדש לעשייה חברתית, מהמחאה החברתית ב-2011 ועד היום. הפעילות של *עומדים ביחד* בשנים האחרונות, ובייחוד מתחילת המלחמה, היא מבחינתי פיסת שפיות להיאחז בה בתוך מקום שנמצא בהתפרקות מוסרית. אני מצטרף להפגנות שלהם ומתפעל מהעוצמה שהוא נוטע בצעירים. ברחבי העולם מקשיבים למסרים שלהם ומקווים שהגרעין הזה יגדל ויאפשר לישראל להתפכח ולבנות את עצמה מחדש.

מה יהיה?
זה מה שאני מאמין ומקווה שיהיה:
יהיה סוף לאלימות הקשה – או מתוך הבנה פנימית או בלחץ חיצוני.
נזכה לראות חטופים חוזרים, והשיקום שלהם יעורר תקווה.
האחראים למדיניות הכושלת יפונו מהדרך.
יתחיל ריפוי מהסתה ופילוג ובנייה מחודשת של אמון עם שכנינו. תהליך ארוך וקשה, אך אפשרי.