מינדי ארליך היא יוצרת ומשפטנית שגדלה ונישאה בחברה החרדית, ועזבה אותה כשהיתה גרושה ואם לבן. היא מוכרת מהסרט "פינק ליידי" וגם מ"חתונמי", ובימים אלה מנחה את הפודקאסט "יוצאים בשאלה" של עמותת הלל, שבו היא מארחת יוצאות ויוצאי החברה החרדית לשיחות על הקשיים, האתגרים וההצלחות שבדרך. לא מזמן היא גם עברה לגור בתל אביב, כך שהעיר שלה עדיין נמצאת בתהליך גילוי.
>> הסנטר של הילדות והסופר של יפו. העיר של ליהיא אם
>> ספסל גלישה ואחד הכריכים הטעימים בעולם. העיר של אילן הייטנר
>> מגדל השעון, כיכר בלי צלון, קרוק והפוך מנהלים. העיר של תום אורן

1. יריד האמנים בנחלת בנימין

בימי שלישי ושישי המדרחוב של נחלת בנימין מתעורר לחיים, וכאמנית בעצמי, הלב שלי פשוט מתרחב שם כל פעם מחדש. אני אוהבת ללכת לאט בין הדוכנים, ללכת לאיבוד בין הפרטים הקטנים ובמחשבה המקורית שמאחורי כל יצירה. כשצריך מתנה מקורית באמת, זה היעד הראשון שלי. והשיטוט אף פעם לא שלם בלי לעצור באחד מבתי הקפה לאורך הרחוב. בחורף זה קפה משובח שמחמם את הידיים ואת הנשמה, ובקיץ בירה צוננת או קוקטייל מרענן מאחד הברים באזור.

2. פארק המסילה

מה שאני אוהבת בפארק המסילה הוא הוורסטיליות התל אביבית שלו. זה מקום שיודע להתאים את עצמו לכל סיטואציה. מצד אחד אפשר למצוא פינת דשא ירוקה ושקטה, לפרוס מחצלת ולהרים פיקניק באווירה הכי צ'יל שיש. מצד שני, במרחק כמה צעדים יש בתי קפה, מסעדות וברים, ואפילו בר עם מוזיקה חיה שמרגיש קצת כמו בר שכונתי של פעם. זה המקום המדויק לעבור בו מרביצה רגועה בשמש של אחר הצהריים לדרינק ולהופעה בלילה. ירוק של פארק ואנרגיה של עיר, בלי באמת לבחור ביניהם.

3. בית רומנו והתדר

יש בבית רומנו משהו שמריח מנוסטלגיה רומנטית, חיבור בין חנויות צעצועים של פעם וחנויות וינטג' ישנות לבין הברים העדכניים של העיר. וכמובן, אי אפשר בלי הפיצה המפורסמת של התדר. ורק בינינו, הייתי שמחה למסור לבעלים: תקטינו בבקשה את המארזים. הומו ספיינס פשוט לא בנויים לשנע קרטונים בגודל של שולחן סלון. ואם אנחנו לא בקטע של פיצה, פשוט עולים קומה לרומנו ותופסים שולחן למעלה, עם אפשרות לתצפת מבין העלים על כל ההתרחשות ברחבה. לא מזמן ישבתי שם עם חברה על כוס שאבלי צונן וצלחת רביולי גבינה, וכאילו זה לא מספיק, למטה התחילה הופעת ג'אז משובחת של חואניטה כהן סמית', שניגנה, שרה והרימה את האווירה לשמיים. כוס יין, פסטה וג'אז לייב ברקע. ברצינות, מה עוד אפשר לבקש?
דרך יפו 9

4. נווה צדק

אם יש מקום בתל אביב שמצליח להרגיש לי כמו גיחה קצרה לאירופה, זו נווה צדק. בתור מי שמטיילת בה כמעט מדי יום בדרך לאימון קרוספיט, אני יכולה להבטיח שהיא אף פעם לא נראית אותו דבר. השכונה היהודית הראשונה מחוץ ליפו היא ערבוב יפה של ישן וחדש, עם בתים היסטוריים משומרים לצד אדריכלות עכשווית. הסמטאות הצרות והרומנטיות מלאות בגלריות אמנות, חנויות מעצבים, בתי קפה, דוכן שייקים ונגיעות של אמנות רחוב. לצד כל אלה יש בה גם מוקדי תרבות כמו מרכז סוזן דלל, בית רוקח ומוזיאון נחום גוטמן. תוסיפו את רחוב שבזי ואת בליל השפות ששומעים מסביב, וזו שכונה שאני יכולה לעבור בה כמעט כל יום ועדיין להסתכל סביב.

5. הים

וכידוע, כל השבילים השווים בעיר הזאת מובילים בסוף לאותו מקום: הים. הוא במרחק נגיעה ותמיד המקום המושלם לסגור איתו את היום. אפשר פשוט להתרווח על ספסל או על הדשא, לנשום את האוויר המלוח והלח – לח מדי לירושלמים לשעבר – ולתת לשקיעה לעשות את השאר. הקינוח הכי טוב בעיר, והוא לגמרי בחינם ופתוח 24/7. בפעם האחרונה שנשכבתי על הדשא מול הגלים והסתכלתי על השמש השוקעת, זה היה כל כך מרגיע שפתאום התעוררתי והבנתי שפשוט נרדמתי לחצי שעה. זה העלה בי חיוך מטופש כזה, שליווה אותי כל הדרך הביתה.

מקום או תופעה לא אהובים בעיר

אני מאוד אמביוולנטית כלפי פלורנטין. יש בה את הייחודיות שלה, אבל אני כמעט לא מצליחה ליהנות מההתרחשות, כי רוב הזמן המבט שלי תקוע ברצפה בניסיון לא לדרוך על קקי של כלב.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לאחרונה עם בן זוגי בפסטיבל מקסימיליאן בבארבי, וזו היתה הופעה בלתי נשכחת. מארינה היא וואו, וכל מי שליווה אותה ראוי לא פחות. מופע מרהיב וסוחף.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קראתי לאחרונה שוב את "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל. הוא תמיד מתאים, ותמיד מסדר לי את הראש ואת הלב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לעמותת הלל. זו עמותה שנעזרתי בה באופן אישי. כשהכל סגר עליי, הם עזרו לי לעלות על המסלול, תמכו בי במימון הלימודים וסייעו לי בשכר הדירה אחרי הגירושין. היום אני סוגרת מעגל כשאני מתנדבת בעמותה ומנחה את הפודקאסט שלה. העשייה שלהם למען יוצאי החברה החרדית היא קריטית במידה שקשה לתאר.

מי התל אביבי או התל אביבית שהכי צריך להרים להם כרגע?
לאמנים, ליוצרים ולמוזיקאים העצמאיים של תל אביב, שממשיכים ליצור, להופיע ולהביא לנו רגעים של נחמה ואוויר לנשימה דווקא כשקל לוותר.

מה יהיה?
יהיה מרגש.

• העיר שלי
• ❤ תרבות