היא שחקנית ומחזאית ומשוררת, ובמוצ"ש היא זכתה בסלאם הגדול (הלוא הוא אליפות ישראל בפואטרי סלאם) ועכשיו היא תייצג אותנו באליפות העולם בפאריז. ניצלנו את ההמולה כדי להבין ממנה איפה כדאי לבנות תחפושות, היכן מומלץ ללכת בקו ישר המון זמן ומה הקשר בינה ובין שלמה ארצי. בונוס: שיר מנצח!
>> מעין אור (אתם צריכים לעקוב) היא שחקנית, מאלתרת, מחזאית, תסריטאית ומשוררת, לא בהכרח לפי הסדר הזה, והחל ממוצ"ש שעבר היא גם אלופת הפואטרי סלאם של ישראל, אחרי שזכתה בסלאם הגדול מבית תיאטרון האינקובטור, והיא תייצג אותנו באליפות העולם שתתקיים השנה בפאריז. בקצה השני של המדור תמצאו את אחד משני השירים שהביאו לה את הגביע, לפני זה תוכלו לראות אותה בהצגה "פריקואל וסיקואל יורשים כת", שכבר דיברנו עליה איתכם השבוע, תתרכזו.
>> חוף מתל אביב של פעם וקפה מעולה על ספסל // העיר של יוסי ירום
>> קבב של נהגת משאית וחנות שהיא נכס תרבות // העיר של קורין אברהם
>> קפה חתרני רדיקלי וגינה קהילתית קסומה // העיר של ענת סרגוסטי
1. פהקפה
קראו לי קלישאה תל אביבית של לפטופיסטית שיושבת על אמריקנו אחד 4 שעות (אם יש לכם זמן להגיד את כל המשפט), אבל אני חייבת המולה פומבית כדי לכתוב, ולרוב יש לי משהו לכתוב. הפהקפה הוא הקפה השכונתי האהוב שלי, הוא מספק מקומות ישיבה סביב בר (לא מתאים לכולם), מה שמאפשר לי לראות אנשים באים והולכים ועדיין לשמור על מידה של ריחוק מההמון. חוץ מזה, ואולי הכי חשוב, כל העובדים שם נחמדים והקפה והמאפים טעימים.
כפר גלעדי 48 תל אביב
2. שוק בצלאל
השוק הכי טוב בעיניי. אפשר למצוא שם את הדברים הכי איזוטריים וחסרי הקשר, החל משמלת נשף מקטיפה ועד לטי שירט גדולה לרקוד איתה. הכי אני אוהבת לסייר בו לקראת פורים, לבחור בגד שלא הייתי לובשת בחיים (יש שם יציאות של נצנצים ומחשופים שלא דמיינתם בחיים שלכן), ולבנות סביבו תחפושת. האהובה עליי מהשנים האחרונות הייתה חולצה צהובה מלייקרה עם שרוולים מתרחבים, שהפכה לתחפושת של כרמן מירנדה לעניים.
3. הטיילת
וספציפית שביל האופניים מצ'רלס קלור ועד חוף הילטון. רצועה מופלאה לנשום בה אוויר ולראות אנשים רצים בביגוד מינימלי, עם החופש לעצור איפה שאת רוצה, לשים רגליים בחול, לשבת על סלעים בשקיעה או לראות אנשים משחקים כדורעף. למיטיבי ומיטיבות לכת: מתקני כושר לכל אורכה, שמושכים הרבה מאוד שרירים בשעות מסוימות. אפשר גם להשתמש בהם כדי לעשות ספורט.
4. פארק המסילה
היי, זאת שוב אני, הקלישאה התל אביבית! אין מה לומר, אני פשוט אוהבת את המקום הזה. נכון, יש שיגידו שזאת בושה לקרוא למסילת רכבת מחוקה עם קצת דשא בצדדים "פארק", אבל מדובר בציר שמחבר בין יפו ללב העיר בצורה אסתטית ומלאת אפשרויות. פשוט נפגשים באיזו נקודה שרוצים ואז מחליטים לאיזה מ-500 בתי הקפה או הברים ללכת, או יושבים על מעט הדשא שיש ומדמיינים שאנחנו לא צריכים יותר מזה בשביל פיקניק. מקום מושלם. ואולי אני פשוט אוהבת ללכת בקו ישר הרבה זמן.
5. צוותא
אי אפשר להיות שחקנית-שאינה-ברפרטוארי ולא לשים את צוותא בטופ 5. מדובר במקום אייקוני, היסטורי, נוסטלגי ובאופן אישי, כזה שמאפשר לי הכי הרבה יצירה. שם הבנתי שאני רוצה להיות שחקנית, שם נבחנתי לניסן נתיב, שם הועלה המחזה הראשון שכתבתי, ושם הופיע שלמה ארצי באיזשהו מופע אגדי שלא הייתי בו כי הוא קרה לפני שנולדתי אבל הבנתי שהיה וואו. מקום שמוכיח שפרינג' זה לא תמיד דבר רע. אם אתם חפצים בהמלצה ספציפית, חפשו "פורפליי" ברשתות – אנחנו מופיעים שם כל חודש.
אבן גבירול 30 תל אביב
מקום לא אהוב בעיר:
התחנה המרכזית.אוקיי, אני יודעת, ברור מאליו שכל האזור לא כל כך נעים וש"התחנה המרכזית" זה שם נרדף לזונות וסמים (למרות שיש רחובות אחרים ספציפיים יותר בתחום, ואני מדברת עליך, רחוב סלומון), אבל לא מזמן הייתי צריכה ממש להיכנס לתוך המתחם כדי לקחת אוטובוס לירושלים, ולא האמנתי שמדרגות נעות יכולות להפגין כל כך הרבה סטגנציה. נראה כאילו הן לא זזו עשורים, יש שם שכבות על שכבות של צואת יונים, יריקות של שיכורים ובוץ מסוליות של חיילים. לא יודעת, אם ויתרנו על המקום אולי כדאי להפסיק לקרוא לו "התחנה המרכזית".
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הקרנה של"הגלולה"בסינמטק. ווא ווא ווי ווה. ארכיון הסרטים הישראלי העביר את הסרט רסטורציה, חבר המליץ וממש במקרה עשיתי את הפעולה של אשכרה ללכת, ואיזה מזל. מצחיק, הזוי, יפהפה, נוסטלגי, חכם, וירטואוזי. הוואן ליינר שמכר לי את האירוע: "הפיצ'ר היחיד של דוד פרלוב פוגש את התסריט היחיד של ניסים אלוני". מומלץ לכל מי שאוהב קולנוע, מחזות של ניסים אלוני, או את תל אביב.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ההצגה "פריקואל וסיקואל יורשים כת", שיש לי הזכות הגדולה להשתתף בה. מדובר במחזה חריף וקורע מצחוק שכתבו בן סגרסקי ויובל שטיינברג, שהשתתף בפסטיבל הקומדיה של האינקובטור ועכשיו רץ בתמונע, תחת "קבוצת עבודה" של יגאל זקס. הקאסט חלומי (מאשה שמוליאן, יוסי ירום ותמיר גינזבורג), ההומור מטומטם, והטיל מאיראן שנפל על חדר החזרות שלנו לא הצליח לפנצ'ר את מה שההצגה הזאת עושה לנשמה.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
צער בעלי חיים. זאת פשוט הזדמנות להגיד ששלחתי בקשה להתנדב בסניף בהרצל כדי לשחק עם כלבים ואמרו לי שיחזרו אליי, אבל לא חזרו. צער בעלי חיים, דברו איתי.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לרנקה – להקה תל אביבית חדשה שעושה פאנקי סינת' פופ. הם כולם בכלל עובדי הייטק לדעתי, אבל עושים מוזיקה מגניבה ונשמעים ממש טוב. יש להם כמה שירים בחוץ והאלבום, אני מקווה, בדרך.
5. מה יהיה?
טוב ורע וטוב ורע וטוב ורע וטוב ורע ואז נמות.
מעין עם י' אחת // מעין אור
"מעין עם י' אחת" אמא שלי קוראת לי, אתם יכולים לקרוא לי מעין. אבל לכתוב עם יוד אחת.
לא שזה כזה עניין, פשוט למה לא לבוא לקראת – הבן אדם – שאתם באים לקרוא לו
כלומר לכתוב
אבל הכל טוב
עוד אות, פחות אות
זאת רק אות
אותי זה לא אמור לשנות
וזה בסדר לטעות.
זה פשוט שיש טעויות שמצביעות על מהות, ויש אותיות שנוגעות בזהות, וזה לא שיש לי תלות באיות או בכמות, אבל בכנות – ככה לא נראית חברות.
סליחה
אני יודעת שזו טרחנות לשמה
כי שני השמות לא שונים בהיבט הלשוני
אבל מעין עם שני יודים היא פשוט לא אני
תראו, אני לא רוצה להיות היודנראט של היוד
אבל כששמי ניתן לי, הוא ניתן לי עם ייעוד
הוסללתי מלידה להיות ילדה שרודה במי שטועה בשמה
שלא יכולה לשחרר
מזה שהכתיב שלה חסר
היה יכול להיות לי שטיק אחר,
הייתי יכולה להיות איזו עלמה בעי"ן,
או מיה בלי אל"ף, ואז כולם היו קוראים לי מיה והיה משהו מהותי לשנות
אבל במקום, נתקעתי עם השם "מעין" שלאף אחד לא אכפת אם יש או אין בו עוד אות.
אגב, אתם יודעים מי עושה שמות בשמות, בצורה באמת אכזרית?
אקדמיה מסוימת ללשון עברית.
שלפני 9 שנים החליטה שכתיב חסר נועד רק לשמות מהתנ"ך, ושהשם שלי לא צריך את זה כל כך.
עם כל הכבוד לגברת אקדמיה, ש"רק ממליצה" איך כדאי לכתוב
כאילו היא לא יודעת שהיא המלכה שמכתיבה מה נחשב טוב
הגיע הזמן שמישהו יקרא לילד בשמו:
נכון שתפקידך הוא לקרוא לדברים בשמם (ואני לא זוכרת שהסכמתי לזה, אגב)
אבל את לא יכולה פשוט לקום בבוקר ולהחליט שצהריים כותבים עם ו"ו מעכשיו
ומה פתאום קופסא כבר לא נגמרת ב-אלף?
או תפישה כבר לא כותבים עם שין?
סליחה, לא שמתי לב, האם אנחנו בסין? כי את מדברת אליי סינית. עם כל המצחיקוליות שלך באינסטגרם את בטוחה שאת קומוניסטית עממית, אבל מאמי – את דיקטטורית.
הורדת מהשמיים חוקים כמו איזה רב,
מילים
ועכשיו כולנו צריכים להעמיד פנים שזה היה ככה כל השנים
ומעניין שדווקא את המילה "אקדמיה" החלטת שלא מעברתים. מוסד מושחת.
אגב, אתם יודעים איך מאייתים את המילה אקדמיה? נכון מאוד. עם יו"ד אחת.
אז אני פה כדי להזכיר שגם לאנשים כתובי חסר – יש זכויות.
אנחנו נפעל נגד האנטי שם-יות הזאת
אתם יודעים כמה עומד על קוצה של יוד?
היא הופכת כל דבר לחמוד, היא נותנת שייכות, היא מביאה עתיד
יוד הופכת זמן לזמין, חדר לחדיר, יחד ליחיד
בלעדיה, שירי מימון היא רק שיר ממון.
גלילים של נייר נעשים לגללים של ניר
שניה עם בייבי הופכת לשנה עם ביבי
"פריץ, איש עם רגישות לפיות" נהיה פתאום "פרץ אש עם רגשות לפות"
אתם מבינים איזו אות?
אז אני אגיד את זה שוב בתקווה שהפעם זה ינחת:
את השם שלי, מעין, כותבים עם יוד אחת.