מסעדה שמזכירה את סבתא וחנות שעונים בת 96. העיר של נועה שוורץ

נועה שוורץ (צילום: סלפי)
נועה שוורץ (צילום: סלפי)

נועה שוורץ היא מאמניות תוכנית הרזידנסי של ארטפורט, והיא מציגה בימים אלה בתערוכת הסיום של אמני הרזידנסי, נונפיניטו 2025, שנפתחה בחודש שעבר. קיבלנו ממנה המלצות נדירות על חנות עץ לשתות בה אוזו, על בר שיש לו שולחן פול ועל שיר של לנה דל ריי. אבל את חנות השעונים הזאת אתם חייבים לראות

>> נועה שוורץ היא אמנית שחיה ופועלת בתל אביב. הפרקטיקה שלה כוללת פיסול, הצבות תלויות חלל וצילום. בעבודותיה היא עוסקת באפשרות של האומנות להשתלב במציאות היומיומית ובחייה האישיים, כנושא רעיוני וגם מבחינה מעשית וחומרית. שוורץ נמנתה בשנה האחרונה על אמני תוכנית הרזידנסי של ארטפורט, ומשתתפת בתערוכת הסיום המרתקת נונפיניטו 2025, המציגה פרויקטים ורעיונות חדשים שצמחו בשתי הקומות העליונות של ארטפורט במהלך השנה האחרונה. שוורץ מציגה בתערוכה עבודות חדשות, ביניהן גם שולחן המותאם באופן אישי למפעילות הגלריה. עוד פרטים ושעות פתיחה באתר ארטפורט

"האסיסטנטית", נועה שוורץ, צילום דיגיטלי 2024 (באדיבות ארטפורט)
"האסיסטנטית", נועה שוורץ, צילום דיגיטלי 2024 (באדיבות ארטפורט)

1. דקור עץ

כשהייתי אסיסטנטית של האמנית יעל אפרתי לשמחתי הרבה היא הכירה לי את דקור עץ ומאז אני נהנית לעבוד איתם בכל מה שקשור בעץ. זה עסק מתוק שכבר דור רביעי (אני חושבת) עובד בו, ובכל שעה שבה מגיעים אליו אפשר לשתות עם בעל הבית כוסית אוזו.
שוקן 9 תל אביב

האוזו כבר מחכה. במשרד של דקור עץ (צילום: נועה שוורץ)
האוזו כבר מחכה. במשרד של דקור עץ (צילום: נועה שוורץ)

2. ארטפורט

מרכז לאומנות עכשווית שבליבו תוכנית רזידנסי מהממת, שלשמחתי הייתי חלק ממנה בשנה האחרונה. עבורי ארטפורט זה ללא ספק המקום שהכי נהניתי להיות בו השנה, גם כי הוא היה הסטודיו שלי, ובעיקר בזכות הצוות המדהים והמקצועי שמנהל את המקום ועובד בו.
העמל 8 תל אביב

מקום של אמנות. יריד הספרים של ארטפורט (צילום: דן חיימוביץ')
מקום של אמנות. יריד הספרים של ארטפורט (צילום: דן חיימוביץ')

3. ברבוניה בר

גדלתי בבן יהודה בין ארלוזרוב לז'בוטינסקי, באותו הבניין שגם אמא שלי וסבתא שלי גדלו. ממול הבניין שלנו הייתה מסעדת ברבוניה (הגדולה יותר), וסבתא שלי ואני היינו יושבות בה. המסעדה מאוד מזכירה לי את סבתא שלי אבל בינתיים היא נסגרה. הבר והמסעדה הקטנה עוד קיימים וזה אחד המקומות הבודדים מעולם המסעדנות שעוד זכורים לי מהילדות. טעים שם וגם כיף לשבת על הבר.
בן יהודה 192 תל אביב

ברבוניה בר (צילום: ספי קרופסקי)
ברבוניה בר (צילום: ספי קרופסקי)

4. דני שלמן

חנות שעונים שקיימת מאז 1929, ובעבר הייתה של הוריו של דני. את החנות של שלמן אני מכירה שנים רבות ומתפעלת כל הזמן מהיצירתיות שלו כשהוא יוצר שעונים מכל מיני אובייקטים. השנה שיתפנו פעולה במסגרת התערוכה "גובה פני העיר" באוצרותה של יעל מסר. התערוכה מוצגת במוזיאון העיר ויש לה שלוחה בחנות של שלמן. כעת גם יצרנו מהדורה מוגבלת של שעונים שניתן לרכוש בחנות.
אלנבי 60 תל אביב

שעונים מבקבוקי מי פה ישנים. חנות השעונים של דני שלמן (צילום: נועה שוורץ)
שעונים מבקבוקי מי פה ישנים. חנות השעונים של דני שלמן (צילום: נועה שוורץ)

5. צ'ירס

בר שיש בו שולחן פול. אני מאוד אוהבת לשחק, ובגלל שהוא ליד הבית שלי אז זה פחות מחייב מללכת במיוחד למקום בשביל סנוקר. בעבר הייתי משחקת בקפה נגה שנסגר ובנערות הייתי הולכת לג'יפסי בכיכר אתרים. חוץ מהשולחן פול אני מאוד אוהבת כשברים בנויים בצורה כזאת שהבר הוא אי ורוב מקומות הישיבה הם באמת על הבר.
אלנבי 56 תל אביב

 

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני ממש שונאת מנדפים ואת הריח החם שיוצא מהם. הכי נורא הוא המנדף בקינג ג'ורג' פינת בן ציון.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה "מעלות עיזבון" שהוצגה במוזיאון בת ים באוצרותם של נעמה ערד וערן נוה. התערוכה כללה עבודות מרגשות שנוצרו לאורך תקופה של 90 שנים על ידי כ-50 אמניות ואמנים. זו תערוכה מעולה שנאצרה ברגישות ובחוכמה על ידי שני אמנים מעולים.

דלפין זורע, מתוך התערוכה הקבוצתית "מעלות עיזבון", מוזיאון בת ים
דלפין זורע, מתוך התערוכה הקבוצתית "מעלות עיזבון", מוזיאון בת ים

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
Let the Light In של לאנה דל ריי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המוקד לפליטים ולמהגרים – ארגון שמגן על זכויות של פליטים, מהגרים וקורבנות סחר ומתנגד לכל העוולות שהמדינה מבצעת נגדם – בבתי משפט, בכלא, בכנסת ובתקשורת. כשאת רואה איך המדינה מתעללת ומתעמרת באנשים שהם חסרי ישע מולה ומגרשת ילדים שגדלו פה, זה גורם לך להבין את עומק השריטה. זה עוד ביטוי לבעיה העיקרית בארץ שהיא גזענות ועליונות יהודית, ובמקרה הזה גם אין את התירוץ של "ביטחון". 

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אמא שלי, עידית שוורץ, שמצליחה הרבה שנים לג'נגל בין המון דברים: עבודה, מחקר, הורות, טיולים ולימודים. היא רופאה באיכילוב, התנדבה שנים ברופאים לזכויות אדם ומרימה לי כבר 37 שנים ברצף.

מה יהיה?
אני לא יודעת.