תבשילים על פתיליות וקפה שמרגיש כמו שכונה. העיר של ניצן כהן

>> ניצן כהן הוא יוצר סרטים, מחזאי ובמאי לשעבר והמנהל האמנותי של תיאטרון תמונע לשעבר, ושותפה של רננה רז למופע המעולה "VHS ד"ש מהעבר". סרטיו מחוברים לעבודה מחקרית מקיפה. בימים אלה הוא מציג בבית ליבלינג את התערוכה המרתקת "הפנטומים של רובע 9", שעוסקת בעולמות ההולכים ונעלמים של מזרח תל אביב.

התערוכה מורכבת מסדרה של עבודות וידאו המתעדות שבעה אתרים-פנטומים שהיו ואינם או הולכים ומתפוגגים ומתקיימים בעיקר בזיכרונם של התושבים: תחנת השידור הראשונה בתל חיים, המרקם האדריכלי של שכונת יד אליהו, קולנוע התקווה, אצטדיון בני יהודה, גן השוטרת בשכונת עזרא, קבר השייח׳ בכפר שלם, ודרך המסחר ההיסטורית בין כפר סלמה לשוק התקווה. התערוכה היא נדבך מתוך מחקר שמבקש לחשוף את רובע 9, את מורשתו ולאן מועדות פניו. לכו לראות ומהר.

1. הבית שחייתי בו  

יד אליהו, רחוב מרגולין, אזור שכולו בתים קטנים עם גינות שמרגיש כמו קיבוץ קטן בתוך העיר. הילדים רצו יחפים בין הבתים והדלתות היו פתוחות. הבית הישן התפורר עלינו אבל השכונה והקהילה השאירו אותנו שם כמעט עשרים שנה. כמעט עשור אחרי שעזבנו אותו, אני לפעמים מאריך את הדרך באופניים כדי לעבור שם ולהסתכל עליו מבחוץ ולצלם, לשלוח לילדים.

2. חניון שוק התקווה

היום הוא מבנה שבור ומוזנח סמוך לשוק התקווה, אבל לפני יותר מחמישים שנה הוא היה "קולנוע דרום" – בית הקולנוע של השכונה, זיכרון שחי עד היום בקרב התושבים. אני חולם שיום אחד הרומנטיקה תביס את הנדל"ן והמבנה המכוער הזה שהתאהבתי בו יקום לתחייה בתור בית קולנוע. 

3. ידי אמן ציון דהרי

ציון דהרי ז"ל שהקים את החנות היה הצלם של השכונה וחנות המסגרות בכפר שלם היא גם ארכיון שכונתי. תיעדתי מספר פעמים את לינדה דהרי והמשפחה וגיליתי אוצרות, ביניהם תיעודים של הפסטיבל שהמשפחה העלתה סביב החנות בדרך ההגנה כל שנה בסוכות – פסטיבל אמנות ויין. החומרים משם יחכו לתערוכה הבאה.
רחוב ס"ה 3 (שכונת כפר שלם) תל אביב

 

4. סעדיה

במקום הכי גבוה בכפר שלם, מול קבר השייח סלמה – שריד לימים רחוקים שלכפר שלם קראו כפר סלמה וגרו בו חקלאים פלסטינים –  ניצבת מסעדת סעדיה, מסעדת פועלים עם תבשילים תימניים על פתיליות ועם מרק הבשר הכי טוב בעיר.
מדמון 1 (שכונת כפר שלם) תל אביב

5. קפה אמירה

לפני כמה שנים נפתח ביד אליהו סוף סוף בית קפה  – שכונתי קטן ומקסים (וטעים) ברחוב הפלמ"ח. מקום שתמיד כיף לשבת בו לפגישות או סתם להישען על הספסל בבוקר בצד עם קפה טוב וליהנות מהאווירה המיוחדת של השכונה.
הפלמ"ח 28 (יד אליהו) תל אביב

>> העיר של אמילי מואטי // כיכר של אור ובר עם אנשים שמשמח לפגוש
>> העיר של יערה קידר // אי קטן ורומנטי ואיגרוף עם תחושת ריחוף

מקום לא אהוב בעיר:

1. בזמן המלחמה האחרונה הגעתי לתחנה המרכזית "החדשה" כדי לראות מקרוב את המקלט האטומי. המקלט מחריד. יש מצב שעדיף נשורת רדיואקטיבית מאשר הימצאות במקלט הזה.  מה שכן, הוא לוקיישן מטורף, מרגע שנכנסתי הרגשתי שאני פוסע בתוך פרק בסדרה "האחרונים מבינינו" , עמוק פנימה לעולם אפקוליפטי חסר תקווה.

 

2. במסע השיפוצים הגדול שעובר על מזרח העיר, שכונת יד אליהו שתוכננה בצורה כל כך חכמה ויפה עוברת שינוי שעלול להיות הרסני. השיכונים המתפוררים של לה גארדיה אמנם צריכים שיפוץ רציני, אבל הבניינים החדשים שבנו ברחוב הם סימני אזהרה לכיוון שהרחוב והשכונה הולכים אליו: הרבה יותר בטון, הרבה פחות ירוק, הרבה פחות יד אליהו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ארץ אם" של רות פתיר ריגשה, הצחיקה וטילטלה אותי. עבודה שהלכה איתי הרבה זמן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
המופע "חתירה אל ההווה" של גלעד כהנא – אלתור חסר עכבות ומעורר השראה, מחובר לתקופה המופרעת והמופרכת שאנחנו חיים כרגע.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתוך התקופה הזו של אסון יש ככ הרבה ארגונים שכדאי וצריך אבל לפני הכל כרגע זה מטה משפחות החטופים כי המציאות היומיומית שלהם היא סיוט מתמשך. 

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל שמי שלא נכנע לייאוש ויוצא להפגין לסיום המלחמה והחזרת החטופים. 

מה יהיה?
אי אפשר לדעת. כל החוקים התעקמו והכל התהפך, מצד אחד אנחנו בתוך סיוט ומצד שני אנחנו במציאות שהכל יכול לקרות בה.