>> סבטה עזריאל (כדאי שתעקבו) היא במאית ויוצרת. בימים אלה עולה הפקת התיאטרון האימרסיבית בבימויה, "חלום ליל קיץ – לילה מזמן הזדמנויות" של מרכז ענב, הסמטה ומוז"א בבוסתן מוז"א (החל מ-3.5,מצטיידים בכרטיסים כאן), בו הקהל הופך לחלק מההצגה והולך בשבילי הבוסתן בעקבות השחקנים והעלילה, ובנוסף עולה גם סדרת הערבים בבימויה (ובעריכה משותפת עם תומר כהן)"מכתבים לבמה" במרכז ענבשחוזרת לעונה עשירית.

>> הבר שהתאהבתי בו ושדרה שיש לי בה הכל // העיר של דורון גוברמן
>> שכונה שעוד רגע משתנה ומרחב לחלום מחדש // העיר של אבישי כהנא
>> הקפה שיורש את כסית וחנות של טירוף ואומץ // העיר של ניבה רטנר

1. קופי לאב

נדמה לי שכל מי שגר בדרום עיר – כמוני (טוב כל מי שגר בעיר נקודה) – יודע עד כמה קרית המלאכה היא אחד האזורים הכי שופעים חיים ותרבות לילה. אבל מה איתנו – עם אנשי הבוקר? אז יש לי תשובה חברים: קופי לאב. מקום מושלם לסנובים של קפה. זה מקדש אמיתי, בית קפה לאוהבי הז'אנר, טעמתי כל תערובת ואי אפשר ליפול שם, אפשר לקנות גם טחון הביתה ואפילו להתארגן על מקינטה, ממליצה על האלקטרונית, זה חוסך את הריצה לגז כשהיא רותחת. תודו לי אחר כך.
שדרות הר ציון 108 תל אביב

2. אודיופיל

מקום עם ערימות של סוואג. החל מהשאלות החמודות בעמוד רכישת הכרטיסים, דרך האיזון המגדרי שהם מנסים לשמר בקרב הקהל, המיקום המושלם, העיצוב החמוד וכמובן ומעל הכל המוזיקה. אני מציינת אותם פה בלב כבד כי גם ככה כמעט בלתי אפשרי להתארגן על כרטיס, אבל כשמגיע – מגיע, ואין ראויים מהם להכלל ברשימה שלי, ובעצם, ברשימה של כל מי שאוהבת או אוהב מוזיקה.
שביל התנופה 7 תל אביב

3. בית רדיקל

אחד המקומות שמצליחים לתמצת את האופי של תל אביב, בין תרבות לחתרנות, בין שמחת חיים לדאגה לעתיד. בעצם, כל ערב וכל תוכן שהם רוקמים מצליח לגעת בי ולדבר אליי. למשל ערב שהטייטל שלו היה "איך נשים מסיימות מלחמות" (נדמה לי שלא הגענו למסקנות בנושא הזה עדיין, אבל הי, איזה יופי שניסינו).
הרצל פינת התחייה תל אביב

4. פארק המדרון

הפינה המושלמת בעיר לצפות בשקיעה. המקום שבו אני מרשה לעצמי להניח כפות רגליים על הדשא המפנק ולבהות בשמש שמסיימת את היום. הבלאגן של יפו מאחור, השקיעה והשקט של הים מלפנים, וזה מתכון מושלם לרגע פואטי-רומנטי מלנכולי-אורבני, בין הים לעיר, בין הרעש לשקט, קפסולה אחת של אנושיות וחיים. המקום האידאלי לנשום רגע ולהיזכר שכולנו בני אדם.

5. בוסתן מוז"א

המקום היחיד ברשימה שלי שלא במרחק נסיעת אופניים בדרום העיר, אבל הוא כל כך שווה את המאמץ. ריאה ירוקה מהממת באחת הפינות הסואנות ביותר של העיר. צמוד לפקקים, צפירות והטירוף של נמיר פינת לבנון, יש גן רחב ידיים עם שבילים מסתעפים ובריכה אקולוגית ענקית וים של צמחייה, שבו ממש אפשר לקחת רגע ולדמיין מושב. אפשר להיכנס לשם וסתם ללכת לאיבוד בפינות השונות של הגן העצום, אפשר לשבת לדייט על ספסל, לטייל עם הכלב, או לעשות הצגה אימרסיבית…

מקום לא אהוב בעיר:

כיכר אתרים.הכיכר הזאת מוציאה ממני כמות אדירה של רגשות – וכולם רעים. מאיזה כיוון שלא תוקפים את האירוע הזה יש לו ניחוח רע. ליטרלי ריח של שתן פחות או יותר לכל אורכו ורוחבו. משהו בפורמט הזה של קומות, מסדרונות, מבוכים פחות עובד בעיר שלנו (עיינו ערך תחנה מרכזית "חדשה") ובשבילי בכלל. זה מקום שאני אעשה הכל כדי להמנע מלשהות בו, ואני מייחלת ליום שבו יתפוס את מקומו משהו אחר. נגיד, אדמה או דשא, עם תצפית טובה לים, כסאות של העירייה ועגלת קפה – בקיצור וייב תל אביבי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"רסיסי דיוקן" בארטפורט – מרכז לאומנות עכשווית. תערוכה קבוצתית באוצרות לוי פרומבאום שעוסקת בהיותנו מפוקחים ומצולמים כל הזמן, ואיך הסיטואציה הזאת מעצבת זהויות. במיוחד דיברו אליי עבודות שללילא עבד אלרזאק שנקראו "טיהור אתני", אני חושבת שדווקא השימוש שלה בהומור הצליח להדגיש את מה שכואב ולייצר דיאלוג במקום ריחוק.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
גלי רבין בשיר "שיעור, לשון" פיצחה לתחושתי את הניואנס בין הגברי לנשי. זה שיר שמצליח במעט מילים לספר סיפור יפה של ריפוי, שמטבעו אינו כוחני. וזה חשוב לזכור את זה בימים האלה – אנחנו צריכים עכשיו ריפוי, לא עוד כוחנות.

שיעור, לשון // גלי רבין
אַתְּ מִתְגַּבֶּרֶת?
לֹא, זֶה מִלְשׁוֹן גֶּבֶר.
אֲנִי מִתְאַוֶּשֶׁת —
מִלְשׁוֹן אִשָּׁה,
מִלְשׁוֹן הָאֵשׁ.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני לא חושבת שאני יכולה לבחור ארגון אחד, אבל… אני ממליצה לתרום את הזמן של כולנו לטובת שינוי שצריך לקרות כאן, בין אם זה לפקח על הקלפיות בבחירות הבאות או לסייע בשינוי של המפה הפוליטית שלנו כאן או של דרך השיח שהמנהיגים שלנו מחוללים. אנחנו צריכים לשנות את הכיוון של המדינה הזאת, וכל אחד יכול בדרכו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נעמה שחר. נעמה היא אישה של אור שיודעת את דרכה עם מילים, והראיון האמיץ שלה על הפגיעה שעברה הוא רק שיא של שיח כן, פתוח וחשוף שהיא מייצרת. אנחנו איתך נעמה. בכל הלב.

מה יהיה?
אני לא יודעת, אבל יהיה מעניין.

• העיר שלי
• מרכז ענב
• תיאטרון הסימטה
• קופי לאב
• אודיופיל
• בית רדיקל
• פארק המדרון
• מוזיאון ארץ ישראל