לאהוב מאצ'ה, לשתות סאקה ולדמיין שאני בטוקיו. העיר של שרי זק לוי

היא אחת האמניות המבטיחות של הפופ האלטרנטיבי ותל אביבית מלידה שגדלה על הפסלים בגינת דובנוב, אבל אנחנו ניצלנו את השקת אלבום הבכורה שלה, שתתקיים מחר (ב', 29.6, לבונטין 7), כדי לסחוט ממנה המלצות למאצ'ה הכי טוב בעיר ולשדרה האחרונה שנשארה שכונתית
שרי זק לוי (כאן עוקבים), תל אביבית כבר 27 שנים (מתוך 27), הספיקה להוציא את אלבום הבכורה שלה שבועיים לפני המלחמה מול איראן, שזה לא כזה זמן טוב לפופ אלטרנטיבי עם הגשה מתקתקה וביטים פריכים, אבל מאוד כדאי לכם לשמוע אותו, וגם להספיק למופע ההשקה שלו שיתקיים מחר (29.6) בלבונטין 7 (כאן כרטיסים), כי זו בדיוק סוג המוזיקה שתשכיח מכם את העובדה שעברתם עוד מלחמה, לפחות לרגע. ככה זה עם פופ אלטרנטיבי, הוא מבלבל בדיוק במידה הנכונה.
>> מקומות עם תחושה של בית ותחושה של שפיות. העיר של שרון שגיא
>> חורשה פראית עם פיצה וחוף שהוא סוד יפה // העיר של לין צוקרט
>> קפה שוקק חיים וכריכים וכיכר של תרבות מפוארת // העיר של עדי עזרא
1. שדרות חן
השדרה הכי נעימה בעיר, והיחידה שנשארה שכונתית ושקטה.
2. קפה בר
בית קפה של תמר בר, מקום קטן ומתוק עם מלא סטייל ודברים טובים ומושקעים. ויש שם את המאצ׳ה הכי טובה בעיר (אני אוהבת מאצ׳ה סליחה).
וולפסון 42 תל אביב
3. גינת דובנוב
אחד השירים הראשונים שכתבתי – ״על הפסל״, שסוגר את האלבום – הוא מעין שיר אהבה לילדוּת שהיתה לי בגינת דובנוב. בתור ילדות, אני וחברה הכי טובה שלי היינו מטפסות על הפסל הלבן והיפה שבגינה (פסל של האמנית מרים חלפי) ומבלות ככה שעות על גבי שעות, אוכלות קבוקים מהקיוסק של נתן ומשקיפות על העולם מלמעלה. מאז הגינה די השתנתה והקיוסק של נתן הפך לבית קפה, אבל הפסל נשאר בדיוק כמו שהוא.
4. opa
מסעדה מדהימה של שיראל ושרונה ברגר הגאונות. הכל אורגני ומקומי, וכל כך יצירתי ומפתיע. וגם עבדתי שם 4 שנים (!), ולמדתי המון על אוכל ויין והתססות, אז המקום הזה יקר ללבי.
החלוצים 8, תל אביב
5. ארלי
בר יין מושלם, של האנשים הכי טובים. אוהבת לשבת בפנים לשתות סאקה ולדמיין שאני בטוקיו.
שינקין 38, תל אביב
מקום לא אהוב בעיר
תחנת רכבת השלום. בלגאן וחום ושיפוצים אינסופיים.
השאלון
1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כמה חודשים הייתי בתערוכה של אנאי סאלם ברויאל אקדמי בלונדון. אנאי היא החברה שהיתה יושבת איתי שעות על הפסל הלבן בגינת דובנוב, והיום היא אמנית מבריקה של פיסול ואינסטליישן. מה שהכי ריגש אותי בתערוכה זה פסלים של יצורי כלאיים: ציפורי-דגים, שעשויים מקליפות רימון, עלים יבשים ורגליים של ציפורים. אלה יצורים מוזרים, שסערה גדולה שכבר חלפה עירבבה אותם ושהשאירה אותם מפורקים וקצת שבורים. הם בעצם בכלל לא אמורים להתקיים- הם לא יכולים לעוף ולא יכולים לשחות, תקועים על האדמה. ובכל זאת – הם חיים. זה יפה ועצוב.
2. איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום ״שחור זוהר״ של הילה רוח הגאונה. ״אני פוחדת/ ורוצה/ מה עוד אפשר לומר/ נראה לי שומדבר/ זה החיים/ וזה לאלתר/ ואני אביא את זה״. אין צורך לפרט.
3. לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מפתח soul – תכנית מדהימה שמסייעת למתמודדים עם פוסט טראומה, באמצעות מוזיקה ויצירה. זה קורה בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה (שטריקר), שזה מקום קסום עם האנשים הכי טובים שיש.
4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אורי קוטנר.
5. מה יהיה?
אין לי מושג!!!!