>> תמרה מובשוביץ (כאן עוקבים) היא אשת תיאטרון רב תחומית, כותבתואמנית דראג בדימוס. השבוע יפתח בתיאטרון הבימה הפסטיבל הלאומי למחזאות ישראלית (26-31.12), אותו היא מנהלת אמנותית עם המחזאי והבמאי יותם גוטל. השנה הפסטיבל מוקדש ליוצרות מכל תחומי התיאטרון הישראלי, וותיקות וחדשות כאחד, כאשר במרכז הפסטיבל יעמדו שש קריאות מבוימות של שבע מחזאיות ומחזאי אחד, המשקפות מנעד רחב של דורות וסגנונות. לצד הקריאות, יתקיימו אירועים מיוחדים וחד פעמיים, בהובלת כותבות, מוזיקאיות, קומיקאיות, ושחקניות מהשורה הראשונה של התיאטרון הישראלי, כמו למשלמחזה של יונה וולךשיוצג לראשונה על במת תיאטרון רפרטוארי, כפי שניסתה לממש בחייה (ללא הצלחה), או מפגשי סטודיו למשחק עם ליא קניג או אורלי זילברשץ, מופע מוזיקלי חשוף של זאנה איבגי, ועוד אירועים משמחים לחובבי הבמה.כאן בקישורתמצאו את כל הפרטים, ורכשו כרטיסים.

>> כוך קסום להופעות ושביל סודי אל הילדות // העיר של הילל סנדמן
>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה // העיר של אתי ציקו

1. כניסות אמנים

לא רק של הבימה, גם של תיאטראות אחרים. יש משהו ממלא יראה במרחב הלימינלי העל-זמני הזה, גם כשעוברים בו עשרים פעם ביום. פוטנציאל העניין והיצירתיות מחוץ לכניסות אמנים הוא מהגבוהים בעיר,ותמידיש הזדמנות לפגוש מישהו שאתה מעריץ, ממהר לאסוף ילד מהגן או בדרך לאכול צהריים.

מחפשים את הכניסה האחורית. כיכר הבימה (צילום: גטי אימג'ס)

2. שאקטי יוגה קולג'

כנראה שכל תל אביבי מאוהב במקום של היוגה שלו, ובצדק, הרי מה יש בסוף מלבד הגוף החבוט וההזדמנות להיות שעה וחצי בלי הטלפון, בטח כשאת בתחום ההפקה. המקום הזה בחובבי ציון הוא היציב בחיים שלי. גם כשלא דורכת שם חודשים, רגועה רק לדעת שהוא קיים, ושבמורד המדרגות הצבעוניות האלו, מישהו מחייך ושותה עכשיו בשקט תה.
חובבי ציון 52, תל אביב

3. בתוך המים בים

בעיקר אם זה ביום חול, בעיקר אם זה ראשון בצהריים, בעיקר עם הגב לאופק והפנים לעיר, שגם היא אינסופית. בול באמצע הבועה ומבחוץ לגמרי, הדיסוציאציה הכי אלגנטית.

עם הגב לים עם הראש לשם. החופים של תל אביב (צילום: גטי אימג'ס)

4. נילוס

החלוקה היבשה היא שאנשי התיאטרון יושבים בפיקוק, ואנשי הקולנוע בנילוס, אבל אני מורדת בקביעה. גם בזכות המפות הלבנות והכיסונים, אךבעיקר בזכות מורן הבעלים, שהיא אישה נדיבה ומטריפה (ועם סטייל משגע, ושמופיעה במדור הזה קבוע). הנילוס כאן כי נחוץ מקום אחד בעיר להרגיש בו, מצד אחד, קצת בבית, ומצד שני, שיש עוד בשביל מי לעטות הבעה מחוכמת ולמרוח אודם. רק עד שהיין משפיע, וגם התחכום נמרח.
אלנבי 33, תל אביב

נילוס (צילום: מורן אלון)

5. פינסקר 4 / כיכר מוגרבי

ביוני הדף של טיל מאיראן העיף לי חצי בית. הוא נחת עשרים מטר משם, על בניין רכבת בפינסקר-אלנבי, שהחברות הכי טובות שלי גרו בו כמעט עשור, בדירת שותפות כמו בספרים. המחשבות והשיחות הכי יפות של גיל עשרים שלנו נולדו בדירה הזו. אני עוברת שם בדרך לים ובכל פעם מחדש מצלמת את הבניין המרוסק, שיהפוך בקרוב לגראונד זירו, ואחריה בטח לרב קומות, התחדשות עירונית בחסות המלחמה. שלא תימחק לי אף פעם התמונה הסוריאליסטית הזו, של זכרונות מרוסקים ליסוד.

שלבים של התחדשות והתיישנות עירונית. כיכר מוגרבי (צילום מקור: משנה מילנר, לע"מ)

מקום לא אהוב בעיר:

קפה נחמה וחצי הסגור. זה נשל שהנחש העירוני עוד לא סיים להשיל, והוא עומד שם תלוי מול הפרצוף שלנו, לפני שתושלם החלפת העור המלאה. אני יצרנית רשימות אובססיבית, וכבר שנים מונה מקומות שנסגרו לי, כל בר ששאפתי להתמזג בו בטבעיות כנערה, כל קפה ברנז'אי בסמטה פלונית או אלמונית, כל במה שהופעתי עליה וכבר לא קיימת. בנחמה, אחרי אלף לילות, וצהריים עם אמא ופגישות עבודה ודייטים, כבר ידעתי שאני ממש בסדר. שלמרות הסטיגמה – כן נחמדים אלי, שיש איפה להוריד הצגה עם בירהמול הלפטופ, לבהות בטקסט שאף פעם לא אסיים לכתוב. עוד לא מצאתי איפה לשחזר את רומנטיקת הכותבים הזו, וזה קצת מפחיד.

היו שלום ותודה על המיטבולס. נחמה וחצי סגור (צילום: יהודית המר)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "מקום טוב הכל רע", של נורית וענת דרימר. עבודת במה שמוכיחה שעוד לא עשו הכל, שעוד אפשר להיות חדש ופרטני (גם כשאתן שתיים). יצירה שמזכירה לך שמותר ליצור, היא תמיד ראויה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
״פעולות פשוטות״, המחזה שכתב יותם גוטל (שותפי לניהול פסטיבל המחזאות), ונמצא בימים אלה בחזרות בהבימה. פיסה כתובה חדה מאד, שלוכדת את כל הרגשות הלא מילוליים במציאות החיים כאן, ושמה בהן מעט מילים (ובקרוב גם תנועה ותמונה וקול).ו-האלבום האחרון של גון בן ארי, אבל גם אלה שלפניו. שיקפצו ההייטרים, האיש גאון בדורו, ואם זה מה שאמונה באלוהים עושה לתפיסת המונח ״יצירה״ אני שוקלת ברצינות להצטרף.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אמנם מוזר לומר על המלחמה ש״זה נגמר״, כי במובן מסוים, עכשיו רק מתחיל הקשה הכי קשה והכי מפחיד.ועדיין, זה נראה כמו זמן נכון להתכנס, לטפל בעצמנו, ולצד היציאה להפגנות ולשיתוף הפוסטים הכועסים, להקדיש זמן לאנשים אהובים, להורים, לאחים, לסבא ולסבתא. זה הכי כיף והכי משתלם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ירדן מרציאנו. כותבת, מרצה, אקטיביסטית קווירית-נכה גאונה וחריפה, וגם פצצת על אם יורשה לי. מספיקה שיחה אחת איתה כדי שיעוף לכם השכל.

מה יהיה?
יהיו חורפים קצרים יותר ויותר. יהיו עוד בתי קפה אהובים שיסגרו. תהיה רכבת קלה. יהיו מחזות טובים שייכתבו, יהיו גם גרועים. יהיו ביציות קפואות שלא נספיק להפשיר. וזה כל מה שאני יכולה לדעת בוודאות.

• העיר שלי
• תיאטרון
• הבימה