העמותה שהופכת את חיי הלילה לבטוחים יותר מתכוננת לאתגר הבא

"זה סיוט. זה לא הוגן. נמאס לי שאני לא יכולה לצאת לשומקום, מבלי לפחד. ממתי מועדון נהיה שדה קרב?!". כך כתבה גילי רון בשנת 2015 בסטטוס שהסעיר את פייסבוק, פרץ את גבולות העולם הוירטואלי והוביל לדיון שמסרב לדעוך. רון, בליינית תל אביבית, יצאה נגד ההטרדות המיניות בחיי הלילה, נתנה שם לבעיה שכולן הכירו ויצרה שיח בקרב בעלי מועדונים ובליינים. מאז לא מעט השתנה: רון הצטרפה אל "לילה טוב", שמאז הוקמה במאי 2017 החתימה כ־70 ברים מרחבי הארץ על אמנה שבמסגרתה הם מתחייבים לפיקוח וטיפול בהטרדות בשטחם; אלון קסטיאל, שהשתמש במועדונים כזירת ציד, מרצה מאסר בכלא; וכמובן תנועת MeToo גרמה לכולנו להבין שזה שמישהו תפס לנו את התחת במועדון זה לא באשמתנו, ואנחנו גם לא חייבות לשתוק כשזה קורה.

"יש הרבה יותר מודעות", אומרת רחלי בן דוד, בת 25, סטודנטית לבימוי והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים, שיוצאת בעיקר לאלפאבית ולאוגנדה. "אם מישהו נוגע בי באופן שלא מתאים, אני מיד אומרת לו להעיף את היד שלו. אם פעם הייתי מחליקה את זה, עכשיו אני מגיבה". הסיבה, לדבריה, היא בהבנה שהטרדות בחיי הלילה הן הטרדות כמו בכל מקום אחר, והן לא אמורות לעבור בשתיקה, "קטנות" ככל שיהיו. "ההגדרה של מה זו הטרדה השתנתה: עד לפני כמה שנים הטרדה הייתה משהו מוגדר, אם הוא נוגע בך ככה או ככה. היום הטרדה זה כל מה שלא נעים לי, כל מה שמטריד אותי". היא מסבירה. "רוב הבנות לא מוטרדות באופן אגרסיבי או קיצוני, אבל עצם זה שזה לא נעים להן הופך את זה ללא סבבה. מכיוון שההטרדות הפכו ליותר נזילות, נהיה יותר נוח להגיב באותו הרגע. זה נותן לכל מי שמוטרד ומוטרדת יותר מקום".

יוזמת לילה טוב

הדרך לשם לא הייתה קלה. "כשהקמנו את לילה טוב, כמה שנים לפני MeToo, לא היה שיח, או לפחות זה לא היה פופולרי", מסבירה שירה מייקין, ממקימות העמותה. "כשניגשנו בהתחלה למועדונים וברים וסיפרנו על היוזמה, חלק אמרו שהם ממש בעניין וישמחו לעזרה, אבל אחרים לא הסכימו שהשם שלהם יהיה מקושר אלינו. אחד ממנהלי הברים הגדולים אמר שהוא לא רוצה שהשם של הבר שלו יופיע ליד המילים 'הטרדה מינית'. כיום הוא חלק מהיוזמה ואפילו התראיין לעיתונות בנושא. זו הדוגמה הכי טובה שיש לי לסוויץ' הזה. מדבר שאף אחד לא רצה לדבר עליו, זה הפך לדבר שאנשים נלחמים כדי לדבר עליו. זו מחמאה מבחינתי".

ירון טראקס, מבעלי מועדון הבלוק, מסביר: "היה פחד לדבר על זה, פחד שאם מועדון יפתח את הפה הוא יצטייר כשונה מכולם, כי לא הייתה מודעות לכך שהטרדות מיניות קיימות בכל מקום בעצם, בכל בר". ברגע שהנושא התחיל להיות מדובר, בזכות "הדפני ליף של העניין הזה" כפי שמכנה טראקס את גילי רון, הם שינו את ה"ספיץ'", ה"נאום" שמקבלים הבליינים רגע לפני הכניסה לבלוק. "הכנסנו את זה שאם הם רואים משהו או מוטרדים, שיפנו אל הצוות. זה יצר אנרגיה מאוד חזקה. בחודשים הראשונים הייתה כמעט בכל פעם התפרצות ספונטנית בקהל, סצנות מרגשות שאת לא מבינה בכלל. זה כל כך ריגש גברים ונשים, שהיו עומדים שם ומוחאים כפיים. זה באמת גרם לאנשים להרגיש יותר בטוחים, ולנשים להתלונן הרבה יותר. וגם אנחנו יותר שלטנו בזה והצלחנו להוציא אנשים".

המפגש הראשון של "לילה טוב" בכולי עלמא, 2015. צילום: יותם רונן

כיום לילה טוב מהדקות את הקשר עם מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית: "יש לנו את אותן הכוונות ולהן יש כלים מקצועיים וניסיון ארוך שנים, בעוד שאנחנו מביאות את הידע שלנו בחיי הלילה". השבוע (רביעי 24.7) הן מגיעות למסיבה בירושלים במטרה להפוך גם את עיר הקודש למרחב בטוח. "מישהי שהפסיקה לצאת כי לחלוטין נמאס לה כתבה לנו שמאז שאנחנו בתמונה היא מרגישה הרבה יותר בטוחה. היא נפגעת תקיפה מינית, וכשהיא רואה שלט של לילה טוב היא יודעת שהיא יכולה לשתות וליהנות ולרקוד ולהפסיק לפחד".

עם זאת, הדרך לשינוי ארוכה. "יש עוד המון ברים ומועדונים שלא הגענו אליהם, גם בתל אביב וגם ברחבי הארץ, והמטרה העליונה היא להגיע לכולם ושהם יראו רצון אמיתי לעבור איתנו את התהליך. אנחנו רק בהתחלה של השינוי, יש עוד המון מקום לשיפור ובעיקר צריך להתנהל דיאלוג מכבד שמגדיר בצורה ברורה את הגבולות החדשים. לא נוסיף לרשימת הברים והמועדונים שלנו מועדון שמצטרף רק כמס שפתיים, חשוב לנו לוודא שיש רצון כן ואמיתי להתמודד עם התופעה. למשל, הם חייבים להתחייב להדרכות תקופתיות לכל הצוות".

אחת הבעיות, אומרת מייקין, היא שהשינוי הזה עדיין נתפס כמאיים. "הרבה גברים מתלוננים ש'הרסנו את הרומנטיקה' ושאי אפשר יותר להתחיל עם בנות, אבל זה לא נכון. מעולם לא הייתה רומנטיקה בהטרדות, ובטח שאפשר להתחיל עם בנות ואנחנו חלילה לא נגד אווירה מינית ופתוחה בחיי הלילה – אבל לא על חשבון תחושת הביטחון של המבלות והמבלים, וזה מה שאנשים צריכים להבין".