הצד האפל של האוניברסיטה
אם חשבתם שרק אירלנד, סקוטלנד או ספרד הם מקומות בהם צולמו סצנות מ"משחקי הכס", תחשבו שוב. תזה מביאה לכם את המקומות (הקריפיים) שלא הכרתם באוניברסיטה
טיריון פתח את השיחה בציטוט מספר "הספרייה המוזרה" מאת הרוקי מורקמי, ששלף מחדר המלחמה המלא בספרים ממדפי הספרייה המרכזית. "'אז אם לומר באופן ברור, הולכים לנסר לך את הראש במסור, ואז למצוץ לך את המוח. […] הרי אם היה מדובר רק בהשאלת ידע החוצה, הספרייה הייתה מפסידה'. את מבינה? זה מה שאחותי הולכת לעשות לך, מלכתי, היא צמאה למידע פנימי על התוכנית שלך".
"איך בדיוק היא תעשה את זה?", שאלה דאינריז, וירדה במעלית הבניין של הפקולטה למדעים מדויקים. הדלת נפתחה למנהרות הפקולטה למדעים – עולם של בטון, צינורות חשופים ולחות שאין בשום מקום אחר. כאן, תחת אורות הפלורסנט, פסעה אם הדרקונים עוד כמה צעדים קדימה, וכמעט טעתה לחשוב שצלילי בית המלאכה של פיזיקה – מסורים, מקדחות, ומעקמי לוחות – היו קולותיו של דרוגון שכבר אינו. הגיצים שיצאו משיוף כלי הברזל לא הועילו בהסטת המחשבה הזו.
בינתיים, התחילו ההכנות למלחמה המגיעה מצפון. הנשקים רותכו, השריונות הוכנו, ובפקודתה של סאנסה גם העורף נכנס להיכון. "אני משאירה את ארגון הצבא לגנרלים, אבל כידוע, אלה שנשארים מאחור וצריכים לשרוד זה התחום שלי", אמרה לאריה. היא בנתה חדר בבניין רפואה לו קראה חדר ההנקה. שם הורתה ליצור כמה שיותר חלב פרגים שאפשר. העבודה שוכללה עד כדי כך שבשבוע המינקות קטפו שדה פרג שלם, עיבדו את הפרחים לכדי חלב בתרכובת סודית, ומילאו שורה אחר שורה במקרר. הוצב שם גם כיסא בשביל סאנסה, כי החדר היה נמוך מכדי שתוכל לעמוד בו.
במקום אחר לא רחוק משם, החליטה סרסיי על תכניתה. בעודה מהלכת בתצוגת הפוחלצים בבניין שרמן, של הפקולטה למדעי החיים, ירדה במדרגות ובחנה שורה של חיות מפוחלצות, אותן מסמר לה ההר על הקיר.
האייל עם הקרניים הארוכות בלט במיוחד. היא עמדה על קצות אצבעותיה, תלשה אחת מקרניו, ותקעה אותה במרכז המפה שהייתה במקרה בקיר ליד. בדיוק בציור של הדרקון.
ג'יימי, שנמנם בחדר החשוך, התעורר לפתע וכרע מולה ברך. "את אמנם רשמית חלק מהמשפחה עם סמל האייל, אבל תמיד תישארי שלי". "באראתיאון זה סמל הצבי, ג'יימי. תמיד ידעתי שאתה הלאניסטר הטיפש ביותר".
כשהגיע הרגע הנכון, הוביל בראן את ג'ון סנואו לחדר השקט בספריית מדעי החברה. "שם נמצאים הבנים השניים הטמאים", הוא אמר במבט חלול. "מי אלה?", שאל ג'ון בחרדה. "פתח את הדלת ונסה לדבר", ענה בראן בדיבור מדוד. ג'ון נכנס, מביט בנינוחות בפרצופים השלווים המזיזים את עיניהם כרכבת הולכת ושבה מעל ספרים ומחברות. הוא פתח את פיו, "שלו-". לא הספיק לסיים, והפרצופים החלו יורקים, עיניהם הקדחתניות הופכות יוקדות אימה, הופכות את הספרים והמחברות לחיצים הגורמים את חתכי הנייר הנוראיים ביותר. "זה יהיה הצבא שלך, ברגע שיסתיים הניסוי של החוג לפסיכולוגיה".
