כל זוג שבאמת אוהב את עצמו מפנטז על ולנטיינ'ס בטרנינג מבחירה ובלי ייסורי מצפון, אבל שחף סגל לקחה את החלום רחוק יותר והציעה לבעלה, הצלם שי נייבורג, להצטלם איתה להפקת אופנה משותפת לחג. הוא אמר לה "כן", וכל השאר זה רומנטיקה מתוקה של אימוניות ומיזעים
אהבה. מה עוד יש לומר עליה? הרי כבר נכתבו תילי תילים של מילי מילים, שירי שירים וסיפורי סיפורים. ואנחנו, שנהיינו הזוג הזה, לא נחדש לכם הרבה.
מה שהתחיל כרכבת הרים משוגעת לפני 16 שנים הוא היום רכבת (לא) רגילה שנוסעת בין הרים ובין סלעים, מעל נהרות ומתחת לימים ויש לה עוד מסע ארוך לפניה (טפו, חמסה).
האהבה שלנו מתקיימת היום בדלת אמותינו בדירה חמודה עם גינהבצפון הישן של העיר שאנחנו חולקים באושר ובלי עושר עם אדם ועומר, שני גורים מגודלים, ועם צומי, חתולה לבנה ויפה.
מבחוץ רוחות רעות מאיימות להרוס את הערכים שעליהם בנינו את הבית שלנו, כמו חופש, שוויון, זכויות אדם וכבוד.
בין הפגנות של שבת להשבתות של שני אנחנו נהנים מכל הטוב שיש לתל אביב שלנו להציע – אוכל, אופנה וטכנו.
צלמים לא אוהבים להצטלם. "אני מעדיף את הצד השני של המצלמה", אתה תמיד אומר לי.
אתה מכסה את הפנים או קובר אותם בגולגול שלי כמעט בכל פעם שאני מסובבת את מצלמת הטלפון אלינו למטרות סלפי.
הפעם אמרת לי כן לצילומים משותפים. אולי זה בגלל הוולנטיינ'ס, אולי כי אמרתי לך מספיק פעמים כמה אתה יפה ועכשיו אתה מאמין לי.
ואולי זה– בעצם, מה זה משנה. העיקר שהסכמת. חג אהבה שמח, בעל שלי. יהיה טוב.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו