זה לא אבוד: כך תחזירו אופניים גנובים מהשבי
גנבו לכם את האופניים? באסה. לפני שאתם מספידים אותם, קפצו לנווה שאנן
גנבות אופניים הן כמו עששת: הסוד לא נעוץ בבחירת רופא השיניים אלא בצחצוח. לא משנה כמה תשקיעו בגדג'טים נגד גנבות, הדרך הבטוחה ביותר למנוע את גנבת הזוג שלכם היא פעולות מונעות.
גנב האופניים התל אביבי הוא כמו ילד בחנות ממתקים: מסתובב ברחבי העיר ונותן לעיניים להוליך אותו. יראה אופני היפסטרים של פג'ו עם שלדה מצוחצחת – ייקח; יראה אופני הרים זולים עם חלודה – לא ייקח. לכן השאיפה צריכה להיות להחזיק אופניים כמה שיותר שווים עם כמה שפחות סקס אפיל. לא צריך להיסחף ולהזמין שיכורים להקיא על האופניים, אבל היעדר ברק בשלדה והימנעות מרכישת אלמנטים צבעוניים – אלה דברים שבהחלט אפשר לעשות. פעולת מנע נוספת שתקטין את הסיכוי לגנבה היא שליפת הכיסא מהאופניים בכל פעם שקושרים אותם לזמן ארוך. הגנב צריך לנסוע עם האופניים ולעשות את זה בלי כיסא, ואם לאופניים יש מעצור רגל זה כמעט בלתי אפשרי. אם בכל זאת נגנבו לכם האופניים ואפליקציית האיתור שלהם לא מתפקדת (גנבים כבר למדו לאתר את ה־GPS על האופניים ולנתק אותו) – זהו סדר הפעולות המומלץ:
1. מונית לפינת הרחובות נווה שאנן וראש פינה, שם נמכרים מרבית האופניים הגנובים.
2. חזרה רפטטיבית על המנטרה "אני קשור/ה אליהם ולא מוכן/ה להיפרד".
3. הליכה אסרטיבית לגוש האופניים שבמרכז המדרחוב, בעוד העיניים תרות אחר הזוג שלכם גם ברדיוס 30 מטר מהגוש.
4. אם זיהיתם את האופניים – ריצה לעברם, אחיזה חזקה בכידון ושליפתם תוך כדי חזרה על הביטוי "זוז! תוריד את היד!".
5. אם הם לא שם בצעו סיבוב מהיר במשולש נווה שאנן־פין־גינת לוינסקי כדי לאתר את מי שהספיק לרכוש את האופניים.
6. כשתאתרו אותו בצעו את תרגולת האחיזה־שליפה־זעקה "זוז! זוז!".
7. במקרה של התנגדות הציעו לשלם לו סכום סמלי, גג 50 ש"ח. חשוב לזכור: אתם לא פועלים בגסות, אתם משיבים חבר מהשבי, כמו ב"להציל את טוראי ריאן".