טונה סוגר חשבונות בסינגל חדש ומעולה
על רקע שעטנז של היפ הופ ומוזיקת דיכאון באווירת להיטי הקסטות של התחנה המרכזית, טונה נותן וורס ב־200 קמ"ש על דברים שלא מדברים עליהם בשלולית שלנו – וזה עובד נפלא
יש שקוראים לעידן שלנו עידן פוסט האמת. פייק ניוז ודיפ פייק וכל הג'אז הזה. המילה הכתובה והנאמרת היא מטבע שאיבד הרבה מהערך שלו. "אז אמרתי", יענה הפוליטיקאי שעשה הרגע את מה שהבטיח מפורשות שלא יעשה, "השתנו הנסיבות" או "מתוך אחריות לאומית" או שקר אחר ואפשר לעבור הלאה. בימים שכאלה מישהו שפשוט אומר את האמת שלו זה דבר נדיר. לא אומר, מקיא את האמת שלו זה יותר מדויק. טונה, א.ק.א איתי זבולון, פותח את הבית השני של הסינגל החדש שלו, "לאן שאפנה מבטי" עם "פאק שכל" ונותן וורס ב־200 קמ"ש על דברים שלא מדברים עליהם בשלולית שלנו. אבל שנייה עם הבית השני, נתחיל בהתחלה.
אחרי שני אלבומים בתת־לייבל של הליקון, "עננה" (כן, אותה עננה שריחפה מעל איה כורם ורק הליך גישור הצליח להסיר אותה), זבולון פנה לדרך עצמאית. בשני האלבומים האלה הוא מיצב את עצמו כקול של דור, או לכל הפחות קול של גבר בן 30 בערך שהכל אצלו סבבה אבל יש לו משהו עצוב בעיניים. התכנים שלו נתנו בראש, אבל גם ובעיקר בלב והתעסקו (תודה לאל) במה מרגיש בן אדם. מהתמודדות עם פרידה, הגשמה עצמית ומה לעזאזל עושים אם בטעות גם משיגים אותה. הכל הוגש בשפה של בני אדם, כאילו זה איתי ואתה יושבים על פלאפל בכפכפים ופשוט מדברים.
בסינגל האחרון רקחו טונה ושותפיו לפשע, צליל דנין (לחן), ניר דנן ויקיר בן טוב (הפקה ועיבוד) שעטנז של היפ הופ ומוזיקת דיכאון באווירת להיטי הקסטות של התחנה המרכזית. זה עובד נפלא וזורק את המאזין לאווירה של השיר עוד יותר נפלא (והסמפול בסוף – דוז פואה). ההפקה נקייה ונותנת המון מקום לטונה פשוט להוציא. והוא מוציא, או הו הוא מוציא. אחרי שתי שורות בערך המילים מתחילות לעשות קצת יותר מנעים באוזן כי החרוז מגניב והן יושבות על הגרוב, ואם מקשיבים טוב מבינים שהבן אדם פותח ושיש לו מה להגיד. אם הבית הראשון לא היה ברור לכם, בבית השני כבר תבינו הכל. רק צריך להקשיב.
אז באס עם סלסולים (כידוע) מדבר אל הישראלים, אבל גם ישירות, דוגרי ותכלס הם משהו שאנחנו אוהבים לנכס לעצמנו ולא רואים הרבה יותר מדי מהם בפופ המקומי. ולמה באמת? למה לעצבן או להיות מסומן כטראבל מייקר או לקבל איזו תביעת השתקה עם הנס של הבוקר? אז אליבא דזבולון לאמת יש משקל ויש משמעות ומישהו צריך להגיד אותה ושיזדיין ההגיון. לי נותר רק להוריד את הכובע ולקוד קידה – "לאן שאפנה מבטי" הוא קטע יפהפה. מוזיקלית מתכתב עם כל מה שטוב כרגע בסאונד המקומי וגם, וזה העיקר מבחינתי, הוא פצצה של אמת.