זמן להיכנס לסרטים: 5 המלצות מעולות ליום הקולנוע הישראלי

מחר (רביעי, 16.9) ייערך יום הקולנוע הישראלי השני השנה. במסגרתו יוקרנו בטרום בכורה כמה מהסרטים שיתמודדו הערב (שלישי, 16.9) בטקס פרסי אופיר (בהם "כן!" המדובר שכבר כתבתי עליו), וגם סרטים שכבר ירדו מהמסכים וזאת הזדמנות נוספת לראותם. מתוך המבחר הגדול בחרתי להמליץ על חמישה סרטים שעדיין לא יצאו להפצה.

>> זאת הייתה שנה מעולה לקולנוע הישראלי? אולי אם אתם מיקי זוהר
>> תכלה תשפ"ה וקללותיה: סיכום שנה של דעיכה בתרבות הישראלית

1. הים

אל תיבהלו מ-13 המועמדויות לפרסי אופיר שגרף "הים". מדובר בסרט קטן ושובה לב על ילד שרוצה בכל מאודו להגיע לים. משום שהילד הוא פלסטיני מכפר ליד רמאללה, זה מעניק לסרטו של שי כרמלי-פולק רובד פוליטי מטאפורי (התשוקה להגיע לים כדימוי לתחושת הכליאה של הפלסטינים בגדה, זכתה לקו עלילתי מקסים גם ב"עניינים אישיים" של מהא חאג'). העלילה עוקבת במקביל אחר חאלד בן ה-12 (מוחמד גזאוי) שיוצא לדרך לבדו, ואחר אביו (ח'ליפה נאטור המצוין) – פועל בניין שעובד בישראל ללא אישור – היוצא לחפש אחריו. הנרטיב וסגנון הסרט (בעיקר הצילום של שי גולדמן) מושפעים מאוד מסרטיו של הבמאי האיראני הגדול ג'עפר פאנאהי (בהם "הבלון הלבן" ו"המראה") המשלבים ריאליזם חשוף עם פואטיקה מרומזת. כרמלי-פולק מצא דרך יפה לסיים את הסרט, שמותיר הד רגשי.

 

2. כי את מכוערת

סרטה היפה של שרון אנגלהרט מאתגר אותנו עם גיבורה שלא מבקשת מאיתנו שנאהב אותה, ודווקא בשל כך התאהבתי בה. אביגיל (ריקי רייף סיני) היא חיילת המועמדת לקצונה, אם רק תלמד להיות יותר ממושמעת. אבל דווקא מה שעושה אותה ראויה לקצונה, ככל הנראה ימנע זאת ממנה. כי כשהיא חוזרת הביתה לסופ"ש – עם מטרה מוצהרת לאבד את בתוליה – היא מגלה שאחותה בת ה-15 (אורי אבינועם) נכנסה להריון לא רצוי, ועוד מחבר של אביגיל (בן סולטן) שאף פעם לא התייחס אליה כאל בת זוג פוטנציאלית, מן הסתם בגלל שהיא שמנה ואגרסיבית. אמן של השתיים (יעל אבקסיס) לא מתפקדת, ולכן אביגיל לוקחת אחריות על אחותה. השחקניות הצעירות נהדרות (שתיהן מועמדות לפרסי אופיר), והדינמיקה האינטימית ביניהן מייצרת תחושה שהן באמת אחיות. זה סרט חי ובועט, ומלא אהבה לגיבורותיו.

 

3. בלה

בלה הוא שמה של יונה לבנה ויקרת ערך, שהיא גם, כמובן, סמל לשלום החמקמק. זהר שחר וג'מאל ח'לאילה יצרו יחדיו קומדיית מסע קלילה, מבדרת וקצת עצובה שמתרוצצת בין ישראל לגדה המערבית, בעקבות היונה שהשאיר אחריו אביו המנוח של יקי (אלישע בנאי), מוזיקאי גולה בבריסל ששב ארצה להלוויה, ונחפז לחזור לבלגיה. יקי, חבר ילדותו בילאל (חנא ביראך) ובנות זוגם, לימור (ג'ייד דייכס וויקס) ונרג'יס (אסיל פרחאת), נדחפים למכונית אחת, ואחרי כן לאחרת, בניסיון להביא את היונה מהגדה לתערוכה בירושלים, שם הם מתכוונים למכור אותה לנסיך אמירתי. ז'אנר ההרפתקאות בדרכים מקבל כאן רובד פוליטי מהדהד, שאינו מטביע את הסרט במסר.

 

4. נאנדאורי

סרטה של אתי ציקו מתרחש ברובו בגאורגיה, לשם מגיעה עורכת הדין הישראלית מרינה (נטע ריסקין) במטרה להשיב לישראל ילד בן 11 שננטש על ידי אמו בינקותו. סצנת הפתיחה העזה מציגה את תנאי החיים הקשים והמרים שהביאו את מרינה עצמה לברוח ממולדתה, ואף להתכחש אליה במשך שנים רבות. בכפר נידח בהרים היא מאתרת את דודו של הילד, שגידל אותו ואינו ממהר לוותר עליו. למרות זעמו על אחותו הנוטשת ועוינותו למי שמייצגת אותה, בין הבריון הכפרי והאישה האלגנטית במעיל האדום מתחיל להתפתח משהו. הסרט מבוים לעילא (בסגנון מדוד שמזכיר את סרטיו המוקדמים של רובן אוסטלונד) ומצולם להפליא על ידי שי גולדמן. "נאנדאורי" מועמד לתשעה פרסי אופיר, בהם לסרט, לבימוי, לשחקנית הראשית ולצילום. 

 

5. בנות כמונו

אין לי מושג למה סרטן של בת אל מוסרי (תסריט ומשחק) ולי גילת (בימוי) מחכה על המדפים כבר יותר משנה. זה סרט ריאליסטי בסגנונו, מצחיק ומרגש ומלא חיים, על שחר בת ה-17 (היאלי יוסף זאדה) שמתגוררת בשכונה קשה בבת ים ולומדת ב"בית גילה" – מוסד שאליו נשלחות נערות במצבי סיכון. אביה (יעקב זדה-דניאל המעולה, שזכה על התפקיד בפרס אופיר 2024) מאושפז במוסד לחולי נפש, ואמה (מוסרי, שזכתה גם היא) רחוקה מלהיות מודל של יציבות. לכן שחר צריכה לקחת אחריות גם על אחותה הקטנה שמתכוננת לתחרות ריקוד. אל "בית גילה" מגיעה מורה חיילת (הדר דרור), ושחר מוצאת עצמה נמשכת אליה. הסרט מלוהק נהדר (המלהקת חלי מון סונגו זכתה בפרס אופיר), ניחן באותנטיות אנושית ורגשית נדירה, והוא מזכיר את הקולנוע של קן לואץ' במיטבו.