בשבוע שעבר ערכו באי"ב - אירגון היוצרים העצמאיים בתיאטרון - כנס בינלאומי עם מיטב המוחות העולמיים באמנויות הבמה. ג'ייסון דנינו הולט השתתף בו וגילה שהמשבר הוא גלובלי ולא בטוח שאפשר יהיה להדביק את השברים בחזרה
כולם סובלים. לא משנה כמה המדינה תיקצבה או לא, כמה ירוק או אדום, כמה יש אופק ברור או פחחח הכל חוסר וודאות אחד גדול – תחושת הסבל והקושי היא קולקטיבית. אין מדינה שזה פסח עליה
כנסבינלאומישלתיאטרוןבימיםשלמגיפהוחוסרוודאות–מדכאאומעוררתקווה?התשובההיאשנראהלישגםוגם. לפני שבועיים ערךארגון יוצרים עצמאים בתיאטרון (אי"ב)כנסזומיבמגווןנושאיםשקשוריםבתיאטרוןלצדהקוביד.מנהלותאומנותיות,יוצרות,ראשותשלמוסדותמובילים–כולןהתכנסובמשךיומייםלשתףאיךנראיתחלקתהדשאהקורוניתשלהם.
והריהמגיפההעולמיתהזאתבהחלטמתאפיינתבאלמנטההסתכלותהצידה,בלתינמנע.הולכיםעםמסכותברחובבניויורק?הבריםפתוחיםבמדריד?כמהכסףקיבלוהעסקיםהעצמאייםבקנדה?אבלכנסיםשמרכזיםעבורכםמידעהוליסטיבתחוםעיסוקכםזהענייןקצתיותרנדירולכןהיהמרתקלשמועולהשמיעמהנישעםעולםהתרבותמסביבלעולם.
אזדברראשוןולפניהכל:כולםסובלים.לאמשנהכמההמדינהתיקצבהאולא,כמהירוקאואדום,כמהישאופקברוראופחחחהכלחוסרוודאותאחדגדול–תחושתהסבלוהקושיהיאקולקטיבית.איןמדינהשזהפסחעליה,איןתרבותשהסבל,האתגר,והשביזותהקיומיתלאחלקממנה.אנייודעשזהעלוללהשתמעשאנימציעפהלשמוחלאידאבללא,ממשממשלא,אנימנסהלפנצ׳ראתהנרטיבשבולנופהאצלנובישראלהמשוחתתוחסרתהתרבותהכיגרוע.
זהמבלבלכיאכןאנחנותחתמתקפהאיומהמהממשלהשלנוואוזלתהידהיאבורללאתחתיתוישכלכךהרבהמדינותשבאמתדואגותלאזרחיםשלהם,אבל,וזהאבלמשמעותי–המגיפההיאעולמית.והיאאשכרהמשנהאתהעולםכולוללאיוצאמהכלל.האמפטידמפטינפלמהחומההקולקטיביתהגלובליתואטאטלכולםמתבררשאיאפשרלהדביקאותובחזרה.העולםהשתנהואיתוגםעולםהתרבות.
מה כן מוציא מוסדות לפעולה בימי סגר ומגיפה? הקשר שלהם עם הקהילה. אם החיבור בין המילים קהילה ותיאטרון נשמע לכם תיאורטי – זה כי בארץ הקשר הזה באמת לא קיים
רגע לפני שאני צולל לכנס, חשוב לי לשתף בתובנה מאירת עיניים לגבי מוסדות התרבות בארץ: הם לא מפסידים כסף כרגע. להפך, הם חוסכים וחלקם אפילו מכסים חובות שלפני הקורונה לא היה מושג אם אי פעם יצליחו לכסות. איך ולמה? תיאטרון לאומי הוא ים של הוצאות. בלי הצגות – אין הוצאות לבד השכירות ומי מהעובדים שעוד נשארו בשכר. מי שסובל זה העובדים שיצאו לחל"ת, אבל תקציב הפעילות עצמו נשמר לא נגוע וללא הוצאות. זה אומר שכל פעולה אמנותית של מוסד גדול אינה נובעת מניסיון של אותו מוסד לשמור את הראש שלו מעל המים. הראש שלו הכי מעל המים שהוא היה מזה הרבה זמן.
אזמהכןמוציאמוסדותלפעולהבימיסגרומגיפה?הערכיםשלהם,הקשרשלהםעםהקהילה,והרצוןבכלזאתלפרנסעובדיםשנמצאיםכרגעבמצוקהכלכלית. אםהחיבורביןהמיליםקהילהותיאטרוןנשמעלכםתיאורטיבתורצרכניתרבותואינכםמרגישיםשתיאטרוןמשייךאתכםלקהילה–זהכיבארץהקשרהזהבאמתלאקיים.תפקידושלהתיאטרוןבהרבהמקומותבעולםהואלהיותמיןפופיקפועםשמחווטתודעהקולקטיביתבאופןשלשיחתרבותי,מפתיע,מרגשומעמיק.
לצורךהעניין,אחדהפרויקטיםהמענייניםשדיברועליהםבכנסהיהשליוצרתומנהלתאמנותיתבשםג'סת'ורפשעובדתבתיאטרוןבסקוטלנד.באותותיאטרוןישמחלקהשלמהשהפואנטהשלההיאהיחסיםעםהקהילהשסביבלתיאטרון.לא,זולאמחלקתמנוייםשמטרתהמכירות,אלאמחלקה שמחברתאתתוכןהתיאטרוןלמרחבבוהואפיזיתממוקםולאנשיםשמהםהמרחבהזהבנוי.בימיהסגרהסקוטי הראשון,הגרסהשלהםל-100מטרהיה "הליכהאחתביוםשלשעה". זהמהשהתירולאזרחיםלעשות.אזהתיאטרוןנתןלקהלמשימותחמודותשקשורותלאותההליכה.לדוגמא:צלמואתעצמכןרוקדות,שטותיוכייפי,בזמןאותוסיבובבחוץ.ועשרותרבותשלאנשיםעשואתזה,הכיחמוד,הכימתוק,הכיקהילתי.הןערכואתכלהוידיאוזביחדויצאמקסים.מחולעכשוויקהילתיומנחם.
במציאות כזאת השוליים מרגישים יותר בנוח. יצירות נישתיות פתאום מקבלות עדנה מחודשת של רלוונטיות. האם הממסד יבין ששווה לו לאמץ יוצרים עצמאיים שבמהותם חושבים מחוץ לקופסה של אולם סגור מול קהל פרונטלי?
דמיינותיאטרוןפהבארץמבקשדברכזהמהקהלהמקומי?איןקשר.לאכךהואתופסאתהיחסיםשלועםקהלוללאהבונדוהאמוןיוזמותשכאלהלאיכולותלעבוד.תיאטרוןבארץאינושםקודלנתינה.אגב,מישבשנתייםהאחרונותלחלוטיןפועליםבאופןהזההםהאנשיםבעירייתתלאביב-יפו,ומרגיוראיהלוםשאמוןעליוזמותהתרבות.הםהצליחולייצרקשרשלנתינההדדית.העירייהבסגריםנתנההרצאותוסדנאותבחינם,חלליעבודהבחינםכשאפשרועודשפעפתרונותלימיםקשיםומסוגרים.ובהתאמה,תלאביביםמרגישיםמחובריםלעירשלהםדרךהעירייהוהיוזמותהאמנותיות/חינוכיותשלה.
חזרהלכנס.אחתהשיחותהמעניינותהיוביןשלושמנהלותשלמוסדותלימודיים:ג׳וליארדבניויורק,הקונסרבטוריוןהמלכותיבסקוטלנד,והתיאטרוןהחזותיבירושליםבניהולמיהלוי.הנשיםהחו"ליות,שמנהלותאתשניהמוסדותאוליהנחשביםוהחשוביםביותרבעולםלמשחק,תיארוכאפהשהןעדלרגעזהלאממשיודעותאיךלהפסיקלהרגישאתהצריבהשלה.גםהןהעבירואתהסילבוסכולותוךיומייםלזום,לימודיםומופעיםגםיחד.בתקציביםשלהןאפשרהיהגםלהזמיןמחזותזוםמקורייםולנסותלמקסםאתהמדיום,אבלהטוןהכלליהיהשבמוסדאליומנסותלהתקבלאלפיתלמידותכלשנה–ישתחושהעמוקהשלפספוסושלתסכול.
ומנגדדווקאמיהלוי,שמנהלתמקוםרבתחומישבמהותוהואשולייםולאמיינסטרים,הרגישהמאותגרתלחיובמהנסיבותהחדשות.ישפההזדמנותלתרגלעוררותיצירתיתמוגברתנוכחהנסיבותהקציניותשמבחוץ,שהןהריהלחםוחמאהשלהמוחהיצירתי.היהמנחםלהקשיבלמיה.הרגשתישאפילוהגברתמג׳וליארדהתבאסהשאיןלהאתהתעוזהאואתהיכולתלנהוגכזאתאנרכיסטיותפדגוגית.זהבדיוקההבדלביןהממסדלביןהשוליים:במציאותכזאתהשולייםמרגישיםיותרבנוח.יצירותנישתיותשמתרחשותאונלייןאובבתים,עודטרםימיהקורונה,פתאוםמקבלותעדנהמחודשתשלרלוונטיות.מענייןלאןזהיתפתח.האםהממסדיביןששווהלולאמץיוצריםעצמאייםשבמהותםחושביםמחוץלקופסהשלאולםסגורמולקהלפרונטלי?
MEDIUMS ∆ FORMATS Group 1 – Theatre of Uncertainty
MEDIUMS ∆ FORMATS Group 1 – Theatre of Uncertainty15.10.2020 | 20:00-22:00 Israel timeArtists and cultural entrepreneurs present a variety of theatre projects that have responded to the global pandemic. Followed by a panel discussion and Q&A.More info -> https://bit.ly/eve-ToUFeel free to add any questions down below in the comments
Posted by אי״ב – ארגון יוצרים עצמאים בתיאטרון on Thursday, October 15, 2020
ישראל גדושה ביוצרות מרתקות שימשיכו לעשות עבודות מעולות ומאתגרות, גם אם התיאטראות הפיזיים ישארו סגורים למשך שנים רבות. שאלת מליון הדולר היא עד כמה הממסד ילך עם להמציא את המציאות מחדש במקום להמתין שתשוב להיות כשהייתה
כולנוראינווחווינונסיונותשלתיאטראותויוצרותתיאטרוןלעשותהמרהלפורמטהדיגיטלי.אחתהשאלותהמהותיותשאנישואלאתעצמימולהתכניםהאלההיאעבורמיהםנוצרים.עבורהיוצריםשזקוקיםלאאוטלטיצירתי?האםישקהלשאכןצריך/רוצה/נהנהלצרוךאתהיוזמותהתיאטרליות/דיגיטליותהאלה?
אתמולדיברתיעםמנהלשלמוסדאקדמיאמנותישתההמדועאיןזעקהבעם,מצדצרכניהתרבות,עלהסגירהשלכלהמופעיםבאשרהם.לדעתיהתשובההיאפשוטה–גםבימיםשלסגרפיזיהאדםהעכשווימופגזבאיןסוףיצירה.ברורשישגעגועלהופעותמוזיקליותחיות,אבלזהשאיןהופעותלאאומרשאיןמוזיקה,הםשומעיםאותהכרגילדרךהרדיודרךהספוטיפייואינםמרגישיםיובש.אותודברגםעםהנטפליקס.אנחנורוויםבסיפוריםבדיוניים,חלקםמופתייםבהפקותשלמליונידולריםלפרק.האדםאינוצמאלתרבותכימשקיםאותוכלהזמן.מהשמחזיראותהלשאלההעקרוניתעבורמיעושיםאתהצגותהזוםהללו?
אחדהפרויקטיםהיפיםשנחשפתיאליהםבכנסהואשלהיוצרתזואיאירבין,אמניתשמתעסקתביצירותאודיו-טלפוניות.מהשהיאעשתההיהלפרסםמספרטלפוןאליוקהליכוללהתקשר.השיחההייתהמגיעהלאנשיםשעובדיםבמוסדותשכרגעסגורים.לצורךהענייןאישהיכולהלהתקשרויענהלהתאורןומספרלהאיזהמופעממשהיוםהואהיהאמורלהאירבאופרה.התוצאההייתהקשראנושי,וזואיאכןסיפרהשרובהאנשיםשהתקשרוהיוהקהלהמבוגרוהמבודדיותר,לפעמיםהםדיברו,לפעמיםהםרקביקשולשמועדרךהטלפוןמוזיקהביחד.
אזכן,כולנובחראהנגיפיביחדמסביבלעולם,אבלהסיטואציהשאנחנונמצאיםבהחושפתמנגנוניםומערכות.ישראלגדושהביוצרותמרתקותשעשווכנראהגםימשיכולעשותעבודותמעולותומאתגרות,גםאםהתיאטראותהפיזייםישארוסגוריםלמשךשניםרבות.שאלתמליוןהדולרהיאעדכמההממסד –והתקציביםהממסדיים –ילכועםלהמציאאתהמציאותמחדשבמקוםלהמתיןשהיאתשובלהיותכשהייתה,והאםבאותהמציאותחדשהיכוללהווצרסוגחדששלקשרביןיוצריבמהלקהלחדש,קשראנושי,משמעותיוארוךטווח. התשובה חייבת להיות כן.