להקת שלווה, מספיק עם פורנו ההשראה. תבריזו לטראמפ

היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות צוין רק לפני יומיים – עוד יום בשנה המוקדש לדבר שאנחנו מתעלמים ממנו בכל שאר הימים, כי קשה מדי לחשוב עליו. כולנו יודעים שקצבאות הנכות נמוכות, שרוב המדינה לא נגישה עבור אלו שנעזרים במקל הליכה או כסא גלגלים, ושהשביתות הרבות של הנכים בארץ הביאו לתוצאות דלות – פשוט כי לאף אחד לא מספיק אכפת מאזרחים סוג ג'. בתזמון מושלם, בשבת הקרובה להקת שלווה תופיע בפני נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בכנס של ארגון הקהילה הישראלית־אמריקאית IAC. לכאורה, מעמד מרגש. בפועל, החלטה מעוררת השתאות: לא זכורה דמות ציבורית שזלזלה בנכים באופן כה ציבורי ומשפיל כמו טראמפ.

באחד מאירועי קידום הבחירות שלו בדרום קרוליינה בשנת 2015, טראמפ לעג לכתב הניו יורק טיימס זוכה הפוליצר, סרג' קובאלסקי, בעל ארתרוגריפוזיס – מחלת שרירים מולדת שגורמת להגבלת התנועה במפרקים. הוא חיקה אותו, לפני כל העולם, הניף את הידיים שלו בצורה מוזרה וקרא לו "בחור מסכן". לאחר מכן, בכנס בפלורידה, הכחיש טראמפ שאי פעם אמר זאת, לקול מחיאות כפיים קלושות. "הוא משתמש במה שיש לו באופן נוראי", האשים את הכתב. הסיפור עורר גלי מחאה, ואפילו מריל סטריפ התייחסה לכך בנאום שלה בגלובוס הזהב. כשהמועמד לנשיאות משפיל מישהו עם פחות כוח ציבורי משלו, היא אמרה, הוא "נותן רשות לאנשים אחרים לעשות את אותו הדבר". יכול להיות שבשביל גופי התקשורת זו הייתה ה"שערורייה התורנית", כמו שכינו אותה ב־ ynet. אבל בשביל אנשים עם נכויות זו לא אנקדוטה שיש לצקצק עליה. זו מתקפה ישירה על קיומם בעולם.

טראמפ לועג לכתב הניו יורק טיימס

לא מפתיע ששלווה, להקת מירוק המצפון, משתתפים באירוע הזה. תראו איזה יפה הנכים מנגנים יחד! אם אירוויזיון ובית הנשיא כן, למה לא לקרב בין ישראל לארה"ב?

מצד שני, זה לא לגמרי מפתיע ששלווה משתתפים באירוע הזה. שלווה הפכה ללהקה הדיפולטית לאירועים ממלכתיים באשר הם: טקס הדלקת משואות, אירוויזיון, בית הנשיא. תראו איזה יפה הנכים מנגנים ביחד! וואו, גם עיוורים יכולים לשיר יפה! אז למה לא להופיע באירוע לקירוב יחסי ישראל־ארה"ב? מאז הקמתה הלהקה משמשת למירוק מצפון, קמפיינים יח"צניים אסטרטגיים ופורנו השראה.

פורנו השראה הוא סיקור תקשורתי של נכים ובעלי מוגבלויות הכולל סנטימנטליות ורחמים, מסר מוסרי שנועד לעורר בנו תחושה טובה והתרוממות רוח, ומיועד בעיקר לצופים ללא נכויות. המטרה היא לתת מוטיבציה נוסח "החיים אולי קשים, אבל היה יותר גרוע אם הייתי נכה!". בעלי ובעלות הנכויות והמוגבלויות הופכים לאובייקט, לחפץ שמשרת מטרה ספציפית. האקטיביסטית המנוחה סטלה יאנג טבעה את המונח בהרצאת TED משנת 2014, בה אמרה: "בשביל הרבה מאיתנו, אנשים נכים הם לא המורים שלנו, הרופאות שלנו או המניקוריסטיות שלנו. אנחנו לא אנשים אמיתיים. אנחנו שם בשביל לעורר השראה. שיקרו לנו על נכויות: מכרו לנו שזה דבר רע ולחיות עם זה הופך אותך ליוצא דופן. אבל זה לא דבר רע, וזה לא הופך אותך ליוצא דופן". לפי האסכולה של יאנג, כשאנחנו מתייחסים לאנשים בעלי מוגבלויות כ"אמיצים", זה למעשה זלזול. "לא משנה כמה תחייכו מול גרם מדרגות, זה לא יהפוך אותו לרמפה", אומרת יאנג.

למי שרוצה להבין איך עושים את זה נכון, מומלץ לצפות בווידיאו של כאן המתעד את נתנאל יהודה הלוי, בן 29 מראש העין, עם ניוון שרירים. נכון, גם הוא עושה משהו חשוב ומשמעותי: הוא המנכ"ל של חברה שנועדה לסייע לאנשים בעלי נכויות בתחום האופנה. ובכל זאת, הוא לא שם בשביל לגרום לכל הצופים האייבליסטים להבין משהו חדש על החיים שלהם, או לגלות בעצמם כוחות חדשים. הוא פשוט חי את חייו, ומעדיף שלא תגידו לו כמה הוא "אמיץ" ותמחאו לו כפיים. ללהקת שלווה יש לא מעט מה ללמוד ממנו.