מעריצי "איש משפחה" אולי יכעסו, אבל הפריקוול הקורע לסרט הלהיט של סת' מקפרלן הוא המאסטרפיס האמיתי שלו. הסדרה שאולי התפספסה לכם בגלל המלחמה, מצליחה לגעת בלי פילטרים בנושאים שהיום פשוט אי אפשר לדבר עליהם. בינג' קצרצר ומושלם
נתחיל מהסוף, הקומדיה "טד", הפריקוול הטלוויזיוני לסרטי הקולנוע המצליחים של סת' מקפרלן, היא סדרה מעולה. אחת מהסדרות הכי אנדרייטד של השנים האחרונות. בעצם, יש לנו אפילו הצהרה שעלולה להשתמע כחילול הקודש בקרב כמה קוראים: "טד" היא המאסטרפיס האמיתי של מקפרלן, ולא "איש משפחה" או "אבא אמריקאי" ושאר הסדרות שיצר. כן, מעריצי סטואי, עמוק בלב אתם יודעים שאנחנו צודקים.
>> מה רואים הלילה: נטפליקס אנד צ'יל עם משהו מנחם ואהוב
בארץ הקודש היא אולי התפספסה קצת ועברה מתחת לרדאר בזמן שנפלו פה טילים, אבל כעת, כששתי העונות שלה נוחתות גם בסטינג ובפרטנר (אחרי שכבר שודרה ב-yes), זו הזדמנות מצוינת להשלים פערים. מה גם שמדובר בבינג' קצרצר וקליל – כל עונה מונה 8 פרקים בלבד, באורך של פחות מחצי שעה לפרק.
העלילה זורקת אותנו חזרה לשנות התשעים המוקדמות, אל ג'ון בנט הצעיר (מקס בורקהולדר, שלוקח את המבטא הבוסטונאי של מארק וולברג עוד צעד אחד קדימה) ואל חברו הטוב ביותר – דוב צעצוע מדבר, אנוכי וציני. יחד הם מתמודדים עם קשיי התיכון והדינמיקה המטורללת של משפחת בנט בפרברי בוסטון. התוצאה היא סיטקום שמרגיש כמו קלאסיקת ניינטיז בטעם של פעם, עם המון רפרנסים לתקופה – רק פרוע יותר. תחשבו על "אלף", למשל, רק במקום חייזר חובב פיצה יש דובון חרמן שאוהב סמים קלים.
![גברת רובינסון, את מנסה לפתות דובון? מתוך "טד" (צילום מסך)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2026/07/images.jpg "גברת רובינסון, את מנסה לפתות דובון? מתוך "טד" (צילום מסך)")
הגאונות של הסדרה מתגלה בדרך שבה היא משתמשת ברקע של שנות התשעים כדי לגעת בלי פילטרים ובלי PC בנושאים שהיום כבר כמעט אי אפשר לטפל בהם. בעונה השנייה זה מגיע לשיא עם כמה פרקים ששווה במיוחד לחפש: יש פרק עמוק שמתעסק בטיעוני בעד ונגד הפלות בלי לדפוק חשבון; יש פרק שכולו לב שבו אם המשפחה התמימה (אלנה אובך המבריקה) מוצאת את עצמה בכלא; ויש גם פרק קורע שמזכיר את הסרט "להתראות, לנין!", רק סביב הניסיון להסתיר מאב המשפחה את פסק הדין של או. ג'יי. סימפסון.
בסופו של דבר, מקפרלן מגיש פה קומדיה נטו, שלא מתנצלת על כלום ומספקת את הסחורה בלי יומרות טרחניות. כפי שהיטיב לנסח זאת עידו ישעיהו בביקורת היפה שלו בוואלה, הסדרה "משוחה בנצחיות של בטלה מול הטלוויזיה, גדילה וצמיחה, אהבות ראשונות, וההכרח ליישב בין הכמיהה לחופש לבין היעדרו. הדובי המדבר הוא רק בונוס". וכן, יש גם הומור וולגרי על הפרשות גוף כמקובל אצל מקפרלן, אבל יחסית לעצמו הוא מאופק.
"טד", עונות 1-2, עכשיו בסטינג ובפרטנר, וב-yes.