יש משהו בריאן מרפי שגם האנשים שהכריזו מזמן שדי, הם סיימו עם ריאן מרפי, לא באמת מצליחים להיגמל ממנו. הוא קצת כמו מסעדה שאנחנו יודעים שהמנה שלה תהיה מוגזמת, מתוקה מדי ותגיע לשולחן עם זיקוקים, ובכל זאת מזמינים כי נו, זיקוקים. העונה החדשה של "מפלצת" היא כמעט ניסוי מעבדה מושלם בתופעה הזאת. היא לוקחת סיפור אמיתי שכבר כולל רצח כפול, משפט סנסציוני ותעלומה בת יותר ממאה שנה, ואז שואלת את השאלה הכי מרפית שיש: אבל אולי נוסיף עוד?
>> רוצחים מלידה: ואולי המפלצות האמיתיות בסדרה הזאת הם אנחנו

"מפלצת: הסיפור של ליזי בורדן" היא העונה הרביעית באנתולוגיית הפשע של ריאן מרפי ואיאן ברנן, והראשונה שמתמקדת באישה. אלה ביטי מגלמת את בורדן, שהואשמה ברצח אביה ואמה החורגת במסצ'וסטס ב-1892 ולבסוף זוכתה. סביבה נמצאים צ'ארלי האנם כאביה אנדרו, רבקה הול כאמא החורגת והופעה משובחת של ויקי קריפס כמשרתת ברידג'ט סאליבן, שהקורבנות מתעקשים לקרוא לה "מגי" על שם המשרתת הקודמת כי אין להם כח ללמוד את השם שלה. שזו כמובן סיבה מספיק טובה לרצוח אותם בגרזן. עוד בקאסט נמצא כמובן את שרה פולסון, כי ביקום של מרפי אי אפשר באמת לספר סיפור בלי שרה פולסון.

הסדרה לא מתעניינת במיוחד בשאלה ההיסטורית הגדולה, האם ליזי אכן ביצעה את הרציחות. למעשה, כבר בסצנת הפתיחה אנחנו מקבלים את התשובה לשאלה הזאת: ליזי היא הרוצחת. במקום להתעסק בשאלת "האם היא עשתה את זה?", בוחרת הגרסה של נטפליקס לבנות מלודרמת אימה על אישה צעירה החנוקה בתוך בית ויקטוריאני, יחסי כוח משפחתיים וזעם נשי שמחפש יציאה. יש שם הרבה דם רע (מילולית), הומוסקסואליות מודחקת (בכל זאת ריאן מרפי) ומוסר מעוות ודו-פרצופי. הבעיה היא שדווקא הפרשה האמיתית מלאה בחורים, סתירות וחוסר ודאות, בעוד "מפלצת" מעדיפה למלא כל חלל. על הדרך הגרסה של נטפליקס ממציאה רומן שאין לו בסיס היסטורי מוצק, קפיצות לסיפורים של נשים רצחניות אחרות ושלל המצאות שמרחיבות את העולם אבל גם מדללות את המסתורין. כמו תמיד אצל מרפי, שום רעיון טוב לא נשאר לבד בחדר. וגם הרעיונות הלא טובים שם.

וזו גם הסיבה לראות. מרפי חוזר כאן על השטאנץ המוכר: שמונה פרקים עמוסים מדי, יופי ויזואלי שמכסה לפעמים על מחסור בעומק והיסטוריה שמתכופפת לטובת טלוויזיה עסיסית. ועדיין קשה להסיר את העיניים מהאסתטיקה הריאן-מרפית הזאת. לא מדובר בשיעור היסטוריה, אלא בגרסה קאמפית לסיפור פשע שכבר סופר אינספור פעמים. בעיקר, זו סדרה שמזקקת את פרדוקס ריאן מרפי: יש לו סיפור מצוין ביד, ואז הוא מתחיל "לשפר" אותו. זה מרגיז, מופרך ולפעמים כיף גדול. אם רוצים להבין למה כל כך הרבה אנשים אוהבים את ריאן מרפי ובאותה נשימה מתעצבנים עליו, קשה לבקש דוגמה טובה יותר.
"מפלצת: הסיפור של ליזי בורדן", 8 פרקים, כל העונה זמינה עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• ❤ תרבות
• נטפליקס
• ריאן מרפי