מוזיקה מעולה היא רק אחד מהכוחות שמניעים את "מועדון שנות ה־80"
חוץ מצלילים סוחפים, "מועדון שנות ה־80" משלב נאיביות ועצב שיחד הופכים אותו לסרט מלא קסם
ב־1991 הופיעה מריה דויל קנדי בסרטה הראשון, כזמרת מתחילה בלהקת רוק שמוקמת על ידי צעיר דבלינאי בבית הוריו. "הקומיטמנטס" הפך לסרט האירי האהוב ביותר בכל הזמנים, וזה לגמרי לא מקרה שדויל קנדי לוהקה לתפקיד אמו של הגיבור ב"מועדון שנות ה־80" שהולך בדרכו של הסרט ההוא, ועושה זאת עם הרבה חן ומוזיקה טובה.
ג'ון קרני ("פעם אחת") כתב וביים סרט מקסים בתכלית על קונור בן ה־15 (הזמר פרדי וולש־פילו) שב־1985 עובר לבית ספר קתולי ושם נאלץ להתמודד עם בריונות מסוגים שונים. כשרפינה המגניבה (לוסי בוינטון), שנראית גדולה עליו בכמה מספרים, מושכת את לבו, החנון מנסה להרשים אותה באמצעות הקמת להקת רוק ומגייס אותה לככב בווידיאו קליפים שלה. אחיו הבכור משמש לו כמנטור ודוחף אותו לכתוב ולבצע שירים מקוריים. בהשראת הלהקות המצליחות של התקופה (דוראן דוראן, מוטורהד, הקיור) חברי הלהקה, חנונים כולם, מחליפים סגנונות ותדמיות והווידיאו קליפים שלהם חובבניים לעילא, אבל הם מייצרים מוזיקה ממש טובה.
פרט לצלילים הסוחפים, הכוח המניע את הסרט הוא שילוב של נאיביות ועצב. רפינה, שחולמת להיות דוגמנית בלונדון, מתגוררת במקלט לנערות עזובות ומאמינה להבטחות של החבר הבוגר שלה. בהדרגה היא מורידה את המגננות ונחשפת כפחות מתוחכמת ויותר פגיעה מכפי שנראתה בהתחלה, בעוד קונור הילדותי צומח מול עינינו. אבל היחסים הכי מהותיים בסרט הם בינו לבין אחיו הבכור, זקן מאוכזב בגיל 21 שמפנה אליו את תקוותיו המנופצות. ג'ק ריינור, שנראה כמו אחיו הצעיר של כריס פראט, מגיש הופעה שנונה שמחלחלת עמוק, והוא בדרך להפוך לכוכב.
סרט עלנער מדבלין מקים להקת רוק בתקווה לכבוש את לבה של צעירה מסתורית.
ללכת?כן. סרט מוזיקלי מלבב עם נימה של עצב.