מכסח הדשא

לכדורגל העולמי יש מלך חדש. לא מסי ולא רונאלדו ולא זוכה המונדיאל הקרוב, יהיה אשר יהיה. המלך החדש עומד על הקווים עם לוק של איש העולם התחתון – פנים קשוחות, ג'ל בשיער, שרשרת עם צלב על הצוואר, חליפה מחויטת. תשכחו ממוריניו, מסרו ד"ש לפפ גווארדיולה, מהיום כשתרצו ללגלג על מישהו שחושב שהוא מבין בכדורגל אבל בעצם מדבר שטויות, אמרו לו "מה אתה משחק אותה דייגו סימאונה?".

סימאונה, מאמן אתלטיקו מדריד האנדרדוגית, הפך לסוג של קדוש בשבת האחרונה, כשלקח את אליפות ספרד על אפן ועל חמתן של שתי הקבוצות הנוצצות בעולם, ברצלונה וריאל מדריד, עם תקציב של קבוצת נוער ברמת גן. "האליפות הזו מראה לכולם שאפשר לנצח גם בדרכים שונות. ניצחנו בדרך אחרת מזו של ריאל וברצלונה", סיכם אחרי שהביא את קבוצתו להשגת התיקו שהייתה זקוקה לו בקאמפ נואו כדי לזכות באליפות לראשונה זה 18 שנה. למסיבת העיתונאים הוא התעקש להופיע כשמאחוריו כל הצוות שעבד איתו. "אני רוצה לחלוק איתם את הרגע הזה. הם אולי לא מופיעים בטלוויזיה, אבל הם עובדים לא פחות קשה, אולי אפילו יותר, ואני רוצה לומר להם כמה אני מעריץ אותם ואת השחקנים".

זו הייתה אחת האליפויות הסנסציוניות, הראויות והמרגשות ביותר שנראו בעולם הספורט מאז ומעולם. אתלטיקו עשתה זאת בדרמה מושלמת במשחק חוץ מול השנייה בטבלת הליגה הספרדית, ברצלונה. ניצחון של המארחים, והאליפות נשארת בקטלוניה. בארסה כבר הובילה 0־1 ואתלטיקו איבדה ב־25 הדקות הראשונות את שני השחקנים ההתקפיים הטובים ביותר שלה, דייגו קוסטה וארדה טוראן, שנפצעו והוחלפו. בפתיחת המחצית השנייה הגיע בליץ של האורחים ועמו שער השוויון שנשמר עד שריקת הסיום. הדמעות זלגו מכל עבר – אוהדים ושחקנים כאחד – אבל העיניים היו נשואות לעבר אדם אחד.

שחק אותה מול בקהאם

הוא נולד באפריל 1970 בפאלרמו הישנה, שכונה טובה ושיקית בבואנוס איירס. הטירוף לכדורגל הגיע מאביו קרלוס, אוהד שרוף של קבוצת ראסינג קלוב, שהיה לוקח את הבן ל"פופולאר", יציע השרופים, כבר מגיל 5. אצל דייגו הקטן, אהבת המשחק לא הסתכמה בשינון שירי האוהדים והערצת השחקנים. "כשהוא היה קטן קנינו לו במתנה מבצר עם חיילי צעצוע", סיפרו במשפחה. "דייגו הפך את המבצר למגרש כדורגל וסידר את החיילים בתפקידים כאילו היו שחקני כדורגל".

החיידק היה כל כך חזק שסימאונה הילד לא הסתפק בקבוצה אחת ושיחק בשלוש קבוצות שונות. "הייתי לוקח אותו ביום אחד ממגרש למגרש, הוא היה מחליף חולצה באוטו ומשחק שלוש פעמים בקבוצות שונות", סיפר פעם אביו. כשהחליט להתרכז בקבוצה אחת עשה זאת בוולס סארספילד. מאמנו במחלקת הנוער התרשם מאוד מהכוח ומהאגרסיביות של הנער. זה הזכיר לו שחקן קשוח אחר בעל אותו שם, ששיחק בוולס בשנות ה־50 – כרמלו "אל צ'ולו'" סימאונה (שום קשר משפחתי). "צ'ולו", כינוי שניתן בדרך כלל בדרום אמריקה לאנשים ממוצא אינדיאני, הפך לכינוי של דייגו ודבק בו עד היום.

הקשיחות הייתה הסמל המסחרי של "צ'ולו" סימאונה לאורך 19 שנות הקריירה שלו כמקצוען. "אני מחזיק את הסכין בין השיניים כשאני עולה לדשא", תיאר פעם את סגנון משחקו. הוא היה קשר אחורי מפחיד, לוחם חסרות פשרות, לעתים אפילו ברוטאלי, בעל כושר גופני מדהים, יכולת מסירה טובה, אחריות וכושר מנהיגות. ותשוקה, כמה תשוקה!

לתהודה עולמית הוא זכה במונדיאל 1998 כשגרם ברבע הגמר להרחקתו של כוכב אנגליה, דיוויד בקהאם. סימאונה נכנס בו מאחור וכשקם הרגיש את רגלו של בקהאם השרוע זזה לעברו. הוא צנח אל הדשא בתיאטרליות. "השופט נפל אל המלכודת", הודה סימאונה שמונה חודשים לאחר המקרה. "הייתי פיקח, הנפילה שלי גרמה לשופט להוציא כרטיס אדום על מגע קטן שהיה שווה לכל היותר כרטיס צהוב".

סימאונה רשם קריירת משחק מרשימה מאוד באירופה. הוא עזב את ארגנטינה בגיל 20 והגיע אל פיזה, עיר שמפורסמת בזכות המגדל שלה והרבה פחות בזכות קבוצת הכדורגל המקומית. הוא המשיך אל סביליה ומשם נמכר לאתלטיקו מדריד, שבה הפך לאגדה. ב־1996 הוא השלים את העונה הטובה ביותר בקריירת המשחק שלו כשהוביל את אתלטיקו לזכייה בדאבל הספרדי, גביע ואליפות, תוך כדי שהוא מבקיע 12 שערי ליגה – מספר נדיר עבור קשר אחורי. באתלטיקו לא שכחו את האליפות עם סימאונה השחקן. יש לכך סיבה פשוטה: הקבוצה לא זכתה שוב באליפות לאחר מכן עד שהבצורת הסתיימה בשבת האחרונה עם סימאונה כמאמן. כשחקן סימאונה הספיק לזכות גם בגביע אופ"א במדי אינטר האיטלקית, בעוד דאבל – הפעם עם לאציו האיטלקית, ובשתי אליפויות דרום אמריקה עם נבחרת ארגנטינה. הוא חזר לאתלטיקו לשנתיים בשלהי הקריירה, לפני ששב לארגנטינה והגשים לאבא קרלוס חלום כשפרש ממשחק פעיל במדי ראסינג – הקבוצה האהודה על סימאונה האב.

נולד לאמן

מיד אחרי הפרישה, בפברואר 2006, מינתה ראסינג את "צ'ולו" למאמנה החדש, אך כעבור שלושה חודשים פיטרה אותו במה שוודאי ניתן להגדיר כאחת ההחלטות הניהוליות האומללות ביותר של קבוצת ספורט אי פעם. סימאונה עבר לאסטודיאנטס לה פלאטה והוביל אותה לאליפות ראשונה מזה 23 שנים. "מאמן נבנה לאורך זמן, אבל צ'ולו סימאונה נולד לאמן", אמר עליו אז רוברטו פרפומו, מגן נבחרת ארגנטינה לשעבר וכיום פרשן בטלוויזיה המקומית.

סימאונה זכה באליפות ארגנטינה גם כמאמן ריבר פלייט, אבל התפטר לאחר שהקבוצה החלה לקרטע. עוד עונה רעה כמאמן בסן לורנסו סימנה עבורו יעד חדש־ישן: איטליה. הוא הצליח להשאיר את קטאניה הסיציליאנית בליגה וחזר לארגנטינה לעוד קדנציה קצרה בראסינג של אבא קרלוס. בדצמבר 2011 הגיעה המעבר ששינה את הכל – עבור צ'ולו, עבור אתלטיקו, עבור הכדורגל האירופי. סימאונה חזר לקבוצה שאותה הוביל כשחקן לאליפות ראשונה אחרי 19 שנה ב־1996. בשבת האחרונה הוא עשה זאת שוב, הפעם עברו 20 שנה אבל ההישג היה גדול הרבה יותר.

ניסן יחזקאל, מאמן הפועל פתח תקווה, יצא בנובמבר האחרון למדריד להשתלמות אצל סימאונה. "השחקנים סוגדים לו, הם כמו חיילים שמעריצים את המפקד", סיפר יחזקאל. "לא להאמין איך הוא חבר שלהם. יש ביניהם דיסטנס, נותנים לו את הכבוד, אבל הוא ממש כמו חבר – לא מתנשא, לא יהיר, לא מסתכל עליהם מלמעלה. הוא איתם בגובה העיניים כל הזמן – שעתיים לפני האימון, בזמן האימון ואחריו. הוא חי את האימון ברמות שאי אפשר לתאר, עובד כל הזמן, מדרבן את השחקנים ומדבר איתם באופן אישי גם במהלכו".

בספטמבר 2012 הוא הגיע עם קבוצתו לישראל למפגש עם הפועל תל אביב, ניצח 0־3 עם הרכב משני ובסיום החמיא לקהל האדום על תצוגת העידוד היפה למרות ההפסד. בכתבה שהכין עליו אז תומר גנור ב־ynet צוטט עיתונאי ארגנטינאי כמכה על חטא: "רק אחרי שסימאונה עזב את ראסינג בפעם השנייה אנשים החלו להעריך כמו שצריך את העבודה שהוא עשה. יש אנשים שלא אהבו את זה, שטענו שהוא הגנתי מדי, שהוא מקפיד על טקטיקה ועובד יותר מדי עם השחקנים על מצבים נייחים". באופן אירוני המצבים הנייחים האלו היוו את הנשק הקטלני ביותר של אתלטיקו בעונה האחרונה. אפילו השער שהביא להם את האליפות בברצלונה הובקע ממצב נייח – כדור קרן שננגח פנימה על ידי הבלם דייגו גודין, לדעת רבים שחקן העונה בספרד.

ניצחון הרוח על הכסף

העבודה הטקטית וההישגים המדהימים של סימאונה בולטים במיוחד לנוכח הפיגור הכלכלי העצום שממנו סובלת אתלטיקו. התקציב שלה מוערך בכ־120־130 מיליון יורו. היא הצליחה להקדים בליגה את ברצלונה שתקציבה הוא כ־500 מיליון יורו ואת ריאל מדריד שתקציבה נושק ל־520 מיליון יורו – דברים כאלה כבר לא קורים בכדורגל הקפיטליסטי של ימינו. לשם ההשוואה, זה כמעט כמו שהמכולת השכונתית תניב לאורך זמן רווחים גבוהים יותר מסניף מגה הסמוך.

סימאונה ידע שאין לו את המשאבים להתמודד עם הכישרון של מסי ובארסה או עם המהירות ומאגר הכוכבים הבלתי נגמר של רונאלדו וריאל, שרק בקיץ האחרון רכשה את גארת' בייל ב־100 מיליון יורו, סכום ההעברה הגבוה ביותר בכדורגל אי פעם. לאתלטיקו אין את הפריבילגיה הזו ובחמש השנים האחרונות היא מכרה שחקנים ב־38 מיליון יורו יותר מהסכום שהשקיעה ברכישת שחקנים. זה כלל את מכירת הכוכב הבלתי מעורער, הקולומביאני רדמאל פלקאו, למונאקו תמורת כ־60 מיליון יורו. המחליף שלו, דייגו קוסטה, הפך משחקן אלמוני לסופרסטאר, חלוץ נבחרת ספרד, ומי שאמור לעבור בסיום העונה לצ'לסי תמורת סכום צנוע של כ־40 מיליון יורו.

אז מה סוד ההצלחה? סימאונה הזכיר, כאמור, ש"אפשר לנצח בדרכים אחרות". בשנים האחרונות הביא פפ גווארדיולה לעולם את הטיקי־טאקה – שיטת משחק שהתבססה על החזקת והנעת כדור אינסופיות, מסירות קצרות בנגיעה או שתיים והתשה עד כדי ייאוש של היריבה מהשליטה המוחלטת של ברצלונה. "אנחנו קבוצה נוראית בלי הכדור", אמר גווארדיולה והסביר את המוטו שלו שסחף אחריו עשרות מיליוני אוהדים ומעריצים.

"לאתלטיקו תמיד היו שחקנים איכותיים, אבל הם לא זכו בכלום כי תמיד הייתה חסרה להם אגרסיביות וזה מה שסימאונה הביא לקבוצה", סיפר אחד השחקנים. סימאונה בחר בשיטת משחק שכמעט ונעלמה ברמות הגבוהות – מערך של 4־4־2, שבניגוד לברצלונה לא מתבסס על החזקת כדור אלא על הגנת ברזל, לחץ על כל המגרש, חילוץ כדורים וחטיפות, יציאה למתפרצות ודחיפה מהירה של הכדור לעבר החלוצים. אבל מעל הכל, "צ'ולו" הביא לשחקנים שלו פילוסופיה – "כל משחק הוא כמו גמר גביע"; "הוא דורש מאיתנו להשאיר הכל על המגרש בכל משחק כאילו זה המשחק האחרון בקריירה"; "אנחנו לא אינדיבידואלים, אנחנו משפחה עם רוח קבוצתית נפלאה" – כל הקלישאות הללו נאמרו במהלך העונה על ידי השחקנים.

יש מאמן שאוהב להתמקד בקבוצה ובצורת המשחק שלו ולהאמין שהמשחק תלוי רק בו. לא כך הדבר אצל סימאונה. "אנחנו מתאמנים בצורה שונה לקראת כל יריב ולומדים אותו", סיפר המגן הימני חואנפראן, שנתן עונת שיא וצפוי לשחק בחודש הבא במדי ספרד במונדיאל. למעשה, אין שחקן באתלטיקו שלא השתדרג תחת הדרכתו של סימאונה. הזכרנו את מוריניו מקודם, והרבה השוואות ביניהם כבר הועלו על הכתב במהלך העונה. כשהשניים נפגשו בחצי גמר ליגת האלופות, סימאונה סיפק לצ'לסי העשירה נוקאאוט על הדשא ובסיום גם סיפק את ציטוט השנה בספורט במסיבת העיתונאים. "אני רוצה להודות לאימהות של השחקנים שלי כי הן ילדו אותם עם ביצים כאלה גדולות", אמר ועזב את החדר.

אז מי הוא דייגו "אל צ'ולו" סימאונה? מעל הכל, מדובר בווינר שהצליח בכל מקום שבו שיחק או עבד לאורך זמן. אחותו סיפרה עליו: "פעם דייגו ואשתו התחרו יחד במשחק כדורעף חופים והפסידו. הוא כל כך התעצבן עליה שפרצה ביניהם מריבה. 'אתה רואה, זו הסיבה שכולם שונאים אותך', היא אמרה לו". רק שהיום אף אחד כבר לא שונא אותו. אפילו הקהל של ברצלונה עמד ומחא לו כפיים בשבת האחרונה.

מאז מונה למאמן אתלטיקו לפני שנתיים וחצי הוא הספיק לזכות בארבעה תארים – הליגה האירופית, הסופרקאפ האירופי, הגביע הספרדי וכעת כאמור באליפות. בשבת הקרובה הוא יפגוש את היריבה העירונית ריאל בגמר ליגת האלופות – תואר שבו אתלטיקו לא זכתה מעולם. אם ינצח או יפסיד, סימאונה הוא כיום המאמן הטוב והמשפיע ביותר על עולם הספורט בכלל ועל הכדורגל המודרני בפרט.