תהיו איטי רגע: נדב רביד ולוטננט דן מורידים את קצב הריקוד

"שיהיה עד 120" זה לא רק איחול יום הולדת. במקרה של נדב רביד ודי ג'יי לוטננט דן (דן יואל), זו גם בקשה, או דרישה עיקשת, מקהל הבליינים להחזיר את הליין המסיבות שלהם, שהתהדר באותו השם. הקונספט של המסיבות האלה דוגל במוזיקה איטית, היפנוטית, שהקצב שלה לא עובר את ה-120 BPM. כמו סדרת מופת שדורשת את הקשב של הצופה בפרקיה הראשונים לפני שנפרשת בפניו במלוא גאונותה, כמו תבשיל קדרה שנרקח שעות ארוכות כדי להגיע לטעמים העמוקים של החומרים ממנו הוא עשוי, כך גם המסיבות של הצמד, מזמינות להתמסר לביטים אלקטרונים חושניים שמלבים את האווירה לאט, ודורשים מהקהל על הרחבה סבלנות כדי להגיע לשיא.

>> התסריטאית של "בואו לאכול איתי" במסע למציאת הקרינג' הכי קרינג'י

המסיבה הקודמת שלהם התקיימה בספטמבר האחרון, עם תקלוט של שון ג'ונסטון, השותף של אנדרו וות'רול, הוגה A love from outer space – ליין מסיבות שחרט על דגלו את האיטיות המכשפת. אחרי ספטמבר בא אוקטובר, ואחריו – אתם יודעים. כל אחד התניע בקצב אחר, אז על אחת כמה וכמה מסיבה שמתניעה לאט. "היינו בהפסקה די ארוכה וגם עם עצמנו קצת בתהיות – אם צריך, אם כדאי, אם זה הזמן או לא", אומר רביד.

"מאז שבעה באוקטובר תקלטנו אמנם ביחד ובנפרד, אבל לא באירוע שהוא בקונספט של הליין", הוא ממשיך. "אחרי בקשות מהקהל ופנייה מחלל שמותאם לקונספט (המרץ 2), הייתה תחושה של לעשות משהו בשביל עצמנו ובשביל הקהל והחברים שלנו, שכולם קצת בלימבו כמונו. אני מניח שכבר עבר הרבה זמן, אז זה קצת מוזר להתייחס לזה בצורה כזאת, אבל האווירה משפיעה עלינו, והקהל מגיע גם באווירה מסוימת. ביניהם חשבנו למצוא איזה מין סייף ספייס, איזשהו מקלט ממה שקורה, אבל גם לא לשכוח שזה קורה בתוך קונטקסט רחב יותר".

בתור שועלי עמדות ותיקים הם מזהים הבדל משמעותי ברחבות מאז המלחמה. "זה נכון שכל הזמן יש סבבים ולחימות ומבצעים, אבל מה שקורה ב-9 חודשים האחרונים לא דומה לשום דבר שהיה קודם" קובע רביד. "זה משפיע על אנשים בצורות שונות; יש אנשים שלא רוצים להוציא את האף שלם מהדלת, ויש אנשים שמתקרחנים כבר ב-10, כי הם צריכים עוד יותר להוציא את המתח".

"אני אישית מרגיש שיותר אנשים מגיעים כדי לפרוק", אומר לוטננט דן, שהיה בעיצומו של גיג תקלוט בחו"ל בשבת ההיא. "הביחד הוא מה שמרפא, אבל הם באים כדי לברוח". רביד מוסיף: "אנשים לא מרגישים עכשיו מה שהם הרגישו, למשל, בפורים. זה כל הזמן בתנועה".

אחד האלמנטים המרתקים בסטים של רביד מהתקופה הזאת הוא האופן שבו הוא מתמודד עם הקונטקסט הרחב יותר על העמדה. "בכל הסטים שתקלטתי עד היום, איכשהו התייחסתי גם מוזיקלית למצב. בין אם זה שירים שיש בהם מסרים של חופש ושלום, או איזו כמיהה. למשל כשניגנתי ב'אי בודד' בפורים, חיפשתי תמה כזאת, ומצאתי קטע מוקלט מתוך תסכית ישן של רובינזון קרוזו, שהוא מספר שם על איך הגלים הטביעו אותו, והחברים שלו מתו, והוא הגיע לאי בודד, וזה ממש ישב לי בול על הקונספט".

קצת כמו המסיבות שלהם, ההיכרות בין השניים נוצרה לאט לאט, מהעיר, אבל הגיעה למימוש כשערב אחד בשלהי הקורונה הגיע רביד לדרינק ב"קיי", אחד מהמקומות שעושים לו את תל אביב, בערב בו לוטננט דן תקלט. אחרי בנייה של ידידות מוזיקלית במשך שנים, הערב הזה החל את הניצוץ לליין.

נדב רביד, למי שלא האזינה לכלום בעשורים האחרונים, הוא עמוד תווך מוזיקלי מקומי, מפיק ודי.ג'יי, מבעלי הלייבל בוטניקה (עם אמיר אגוזי), עורך תרבות, מבקר מוזיקה, עורך ושדרן רדיו וכמובן, בדיי ג'וב שלו – גם מנהל גלגל"צ (אבל לא תשמעו ממנו מילה על זה, נשבעת שניסיתי. קשים אנשי הצבא האלה). הוא קורא לעצמו די ג'יי בהפסקה, וחוזר לעמדה רק עבור אירועים אותם הוא בוחר בפינצטה, כמו המסיבה הקרובה. 

יואל הוא מעצב גרפי וקופירייטר ביום, ובלילה מנגן על עמדות בארץ ובעולם. בשילוב בין השניים הם מעידים שרביד יותר מוביל את הקו המוזיקלי בצורה לוגית וליניארית, "ואני אול אובר דה פלייס, דוחק את גבולות ה-BPM של הז'אנר" אומר הלוטננט. יואל, שהתגורר כמה שנים בברלין ומתקלט גם באירופה, טוען שהצורך להאט קיים בכל סצינת לילה. "כאן הוא מורגש הרבה יותר חזק כי החיים פה הם גם ככה בקצב נורא אינטנסיבי. בתל אביב פשוט יש כל כך הרבה מסיבות טכנו, ואולי זה השנקל שלי על הסצינה – היא לא מספיק מגוונת. יש לליין הזה מקום מאוד חשוב בבאלאנס המוזיקלי של סצינה. גם מבחינת גילאים וגם מבחינת במוזיקה. חייב להיות איזשהו באלאנס במוזיקה שנותן לך לנשום. זה כמובן מעיף אותך, אבל זה איזשהו פיוז'ן כזה בין קרקוע לתעופה".

"גם יש משהו מאוד חללי במוזיקה שאנחנו מנגנים" אומר רביד. "גם אם היא יותר איטית, אבל כשהקהל איתך, והם יודעים שהם לא הולכים לקבל עכשיו כל שתי דקות איזו הרמת ידיים או שריקות באוויר וצרחות – זה לוקח את הזמן וזה נבנה – אז כל פעם שאתה משחרר משהו, זה מרגיש הרבה יותר אפקטיבי, זה יותר מוערך, יותר משמעותי".

השחרור הזה מגיע בסוף, אבל ספק אם לאינטרנט יש את הסבלנות הנחוצה כדי לקלוט את הוייב. "עד 120 BPM לא עובר אינסטגרם כל כך. כשאתה רוצה לרגש ב-15 שניות, 120 BPM זה לא הקצב שמתאים לפורמט", מסביר דן, ורביד מוסיף ש "בתרבות בכלל הכל הולך הרבה יותר מהר. אנחנו רואים שהתכנים שאנשים צורכים נהיים יותר ויותר קצרים, בעריכות של קטעי וידאו, האזנה לפודקאסטים במהירות של פי 2 או שאנשים שומעים הודעות וואטסאפ במהירות כפולה". 

"בגלל זה התכנים שעוברים ברשתות הם באמת תכנים יותר מהירים שמאיצים את המוזיקה, כולל גרסאות מואצות של שירים" ממשיך רביד. "הכל נהיה יותר מהיר ומאיץ, בקצב שהולך וגובר. אנחנו רוצים למצוא לנו איזה מקום שבו אנחנו עושים את זה אחרת. אנחנו לא רוצים להיות כל הזמן העבדים של הדבר הזה. רוצים לתת אלטרנטיבה, כי אנשים גם מחפשים אלטרנטיבה". דן מסכם בפשטות, "בכל פעם אנשים צריכים להיזכר כמה זה טוב להאט". 

לכבוד יום הולדת 3 לליין, רביד גם מביע משאלה – "הפנטזיה שלי של האירוע זה שאנשים יבואו איתנו לכל המסע. שיגיעו מוקדם, מתחילת הערב ועד הסוף. לדגום חלק מזה, כשאנשים באים והולכים באמצע תמיד יוצר תחושת פומו בשבילי על זה שהם יפספסו את מה שעומד לבוא. בא לי להגיד להם 'לא, היי, תחכו שנייה! אתם לא יודעים מה הולך להגיע!".
מסיבת 120> תתקיים במרץ 2 ביום שישי, 19.7, החל מ-22:00 רכישת כרטיסים