הימים הם ימי מונדיאל, שבאופן טבעי הפך למוקד בסדר היום של המוני ישראלים. אי אפשר היה לפספס את השמחה האדירה בגן צ'ארלס קלור בתל אביב כשהמוני אוהדי ארגנטינה מקומיים זינקו משמחה עם שער הניצחון של אנסו פרננדס נגד מצרים. כמו תמיד, משחקי הכדורגל ב"כאן" מנצחים בנוק אאוט כל נושא אחר, ולא מעט גופים מנסים נואשות לתפוס את הטרמפ על הטרנד הסוער. כברכתבתי כאן על הפרסומות, בהן חברות מסחריות מנסות בכוח להתכתב עם כדורגל כדי להגביר מכירות, וגם דיברתי על הדרך שבה אותן חברות תופסות את אוהבי הכדורגל – בצורה גסה, צעקנית, כמי שרוצה שיצעקו עליו בשלוש לפנות בוקר. אבל זה עוד כלום לעומת מי שבאמת מנסה לתפוס טרמפ על התופעה – נועה קירל.
>>איזה בום: 7 סיבות לאהוב את מועדון ההופעות לבונטין 7

כן, זוגתו של הכדורגלן דניאל פרץ הוציאה, ולא במקרה, שיר חדש בשם "חושב שאתה מסי" ביום המשחק של ארגנטינה-מצרים – ניסיון שקוף של כוכבת פופ ישראלית לקרוץ לעבר עולמו של ליאו מסי, שמהרבה בחינות, הוא כבר כוכב פופ בינלאומי. על כך תרבות אחרת היו צועקים שמדובר בניכוס תרבותי, אבל כנראה שאין שום בעיה לנכס את תרבות אוהדי הכדורגל. השיר והקליפ הם רכיבה מאוד לא מתוחכמת על אווירת המונדיאל, באופן שמזלזל באיינטיליגנציה של מי שאוהב וחי את המשחק.

סגרנו את בלומפילד לקליפ, זרקנו רפרנס למסי, רפרנס לרונאלדו (חשוב לאזן, כדי שחס וחלילה לא תיעלבו לנו) ואפילו אמרנו "הילד ענק" – כי כדורגל, הבנתם? יאללה, תנו לנו את ההאזנות שלכם. מי שקצת בקיא במשחק די גירד את הראש מול הקליפ התמוהה. נועה קירל, לבושה בסרפלס בצבעי תכלת-לבן (כמדי נבחרת ארגנטינה), עומדת בשער מול שחקן שבועט לה "פנדל" (דן עובדיה, כדורגלן שבקרוב תראו בדוקו עליו ועל אביו, הזמר "קוקו מאילת") בלבוש נבחרת ספרד, בקהל שורת אוהדות (כולל אילנה קירל, אמא של) בכלל לובשות חולצות נבחרת גרמניה. בקיצור, סמטוכה שלמה בחסות – כמובן – של חברת בביגוד ונעלי ספורט שלא נציין, כי הלוגו שלה מוצג בבוטות לאורך הקליפ.

וגם מוזיקלית מדובר ביצירה מאוד לא סוחפת. נועה קירל, ובטח ג'ורדי, כבר ידעו לייצר המנוני פופ הרבה יותר טובים, מעניינים ומרעננים מהמיקס הלא ברור הזה. קולות הקהל (כי כדורגל, הבנתם?), הפזמון שלא ברור מתי הוא מתחיל ונגמר, קירל עצמה שעוברת במהירות משירה לראפ די גרוע – אין פה משהו שאפשר באמת להצטרף אליו, או לשיר אותו בהתלהבות (ניגיד, כמו "בריידזילה" המוצלח). בסוף זה המבחן העליון של יצירת פופ – האם זה עושה לך כיף. ובמקום כיף, השיר המשאיר בעיקר תחושה מוזרה.

אפשר ממש לדמיין את תהליך העבודה על השיר – את הצוות של נועה קירל נזכר שמלא זמן לא יצא לה שיר חדש, את המבט הנואש ללוח השנה כדי לחפש תירוץ – ואז את הרגע בו נדלקה הנורה, והם נזכרו שיש מונדיאל. אה! מונדיאל! כדורגל! מה זה כדורגל?… מסי! רונאלדו! גרעינים! טיקי טקה! בוזגלוס! או בקיצור – כל הרפרנסים שאנשים שממש לא אוהבים כדורגל מכירים. עכשיו תכניסו את כל הרפרנסים האלה לסיר פופ אחד ענק, תקראו לג'ורדי שיפיק איזה ביט קליט, ובואו נרוץ מהר להקליט כי תכף עוד מסי יודח לנו מהטורניר וכל המומנטום יילך.

וזה לא שאי אפשר לכתוב שירים טובים על כדורגל. לא אתלה באילן הגבוה שנקרא "ואלה שמות" של אריק איינשטיין ז"ל (שבינינו, קצת שומש למוות) – אפילו השיר המסורתי ש"שרוטונים" מוציאים לפני המונדיאל כל ארבע שנים אמנם לא יצירת מופת, אבל הוא שיר פופ חמוד שאפשר לזמזם ועושה את העבודה. אבל נדמה לי שהסוד הוא היכרות עם עולם הכדורגל – לראות פעם, נניח, משחק. או אפילו לבקר פעם באצטדיון. להכיר את העולם שאתה מדבר עליו, בסופו של דבר גם מצליח לחבר אותך באמת לקהלים. כאן, ברור שלא נעשתה עבודה כזו.

ומה שהכי מצחיק בסיפור הזה הוא שנועה קירל, מילולית, חיה בבית אחד עם כדורגלן – שיחה של כמה דקות עם דניאל פרץ כנראה היתה פותרת לא מעט שגיאות די מביכות שנעשו בהפקת הקליפ הזה, או בשיר המאוד לא סגור הזה. הצוות של נועה קירל כל כך רצו לכתוב שיר שיקרוץ לקהל אוהבי הכדורגל, אבל בסוף די ירד עליהם – וכמו בדו קרב פנדלים אמיתי, פשוט העיף את הכדור מעל המסגרת הישר למוסכים שמעבר לאצטדיון בלומפילד.

אם המטרה של קירל היא לרכב על אירועי השעה ולייצר שיר פופ אקטואלי, התנדבתי לחסוך לה את העבודה ולהרחיק אותה מעולם הכדורגל. הרי טראמפ שוב תוקף באיראן, ואולי תכף תפרוץ כאן מלחמה – אז למה לא להביא את הלהיט הבא, "מיצר הורמוז". מילים שלי, לחן עממי, המספר להעברת התשלום ב"ביט" שמור אצל העורכים, נועה."שלח לי 'ערה?', אני בחיים לא עונה // גם וויטקוף וגם ואנס לא יעזרו לך // תתבכיין עד מחר, אתה לא אצלי בלו"ז // לא יעזור כמה שתחשוב, אתה לא מיצר הורמוז".תתקשו לג'ורדי, יש להיט בדרך.

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• נועה קירל
• מונדיאל