לטיול יצאנו: "ניתוק" יצאה ליום גיבוש וחזרה עם הפרק הכי טוב שלה

הפרק הרביעי בעונה השנייה של "ניתוק" התחיל מוזר. ממש מוזר. אחרי הסיום המותח של הפרק הקודם, בו כזכור החליט מארק לבטל את הניתוק, הציפייה הייתה שנחזור למשרד הפלורוסנטי, ונראה איך הוא מקבל את חיי העבודה המשולבים. "לא ולא", אמר יוצר הסדרה דן אריקסון, "מה פתאום? עכשיו זה זמן מצוין ליום גיבוש". אז כן, הפרק הרביעי לעונה התחיל עם התעוררות פתאומית בשלג, הפעם הראשונה למעשה שכל המנותקים נמצאים ביחד מחוץ למשרד. אנחנו פותחים את הפרק עם ההתעוררות של אירווינג, ויש לכך סיבה מצוינת, אבל עוד נגיע אליה.

>> הטנגו האחרון של המוסר: מה אנחנו עושים עם במאים עברייני מין?

הרביעייה מתאחדת ומוצאת טלוויזיה של "לומון" על קצה הצוק, שם מילצ'ק מסביר על יום גיבוש, במהלכו יצטרכו ללכת בדרכו של קיר איגן ואחיו התאום דיטר, וזה בלתי נסבל בדיוק כפי שזה בלתי נסבל בכל מקום עבודה. הדבר הראשון שאנחנו מגלים זה שהטבע לא נעלם לחלוטין ביקום של "ניתוק", רק השתעבד לתאגידים – מאחר ולמקום בו הם נמצאים קוראים "היער הלאומי דיטר איגן". הצוות צריך להגיע למערת המספריים, בה קיר איגן שלט לראשונה בארבעת הרגשות, והמסע מתחיל.

"כת? אנחנו? מה פתאום!"

לאורך כל הפרק מתקבלת התחושה שהחינוך של מילצ'ק הוא חינוך דתי, ובהתאם, היחס שלו לקיר הוא כאל קדוש: הוא מצוטט את כתביו כמו תנ"ך, ומספר להם דברים שנשמעים ממש כמו איסורים דתיים. זה מתחיל עם הרמזים של הכפילים המקריפים שהם רואים מרחוק, מעין גרסה מעט מעוותת של כל אחד מחברי הצוות, ומתקדם לעבר מציאת הספר (הנספח הרביעי), שם מגלים שדיטר היה אחיו התאום של קיר, ששכנע את מקים לומן לחיות כעניים ביער. היחס לעניים ניכר לאורך כל הסיפור, והבדלי המעמדות בעולם הזה נהיים ברורים יותר. אירבינג ממשיך להקריא, ומופיע מה שנשמע כמו האיסור הדתי הבא: סיפור על הרגע בו קיר שמע את אחיו מאונן ביער. 

חברי הצוות הרעבים מגיעים אחרי טיול לגופה של כלב ים, ומתלבטים אם צריך לאכול אותה. אירווינג מתחיל להיות פרנואיד (ודי בצדק), והוא משתף את מארק בכך שהוא חושד בהלי, ולאחר מכן גם רב עם דילן, שקיבל בפרק הקודם הטבות משמעותיות – כך שברור האינטרס להמשיך להאמין בטוב הלב של "לומון". הם פוגשים לבסוף את מילצ'ק, שלוקח אותם לאוהלים ומקריא להם מכתביו של קיר כמו כומר לילדים במחנה דתי. בזמן שגברת הואנג בת ה-12 מנגנת, מילצ'ק מספר על הרגע בו שלט קיר ברגש הראשון, "צער", שקשור גם הוא לסיפור האוננות של האחים איגן.

זה, כמובן, מוביל לצחוק כשהלי/הלנה שומעת את זה לראשונה, וזה גם הרמז הראשון בפרק עוברת המחשבה "אוקיי זהו, זאת הלנה". הלנה קישרה את מותו של דיטר, עליו מילצ'ק סיפר, לעובדה שהוא השליך זרע לבטלה. לי נשמע שהמנותקים תמימים מדי בכדי לעשות קישור כזה. הפרשנות של הלנה לסיפור מקשרת את הסיפור מיד לדת, וכל המסע הזה אכן מרגיש כמו טקס דתי. ברגע שכל המנותקים צוחקים, מילצ'ק נעלב עמוקות, כמו כומר לנוער שזוכה לצחקוקים כשהוא מספר שישו קם לתחייה, ומעניש אותם בהשלכת המרשמלו אל האש, למרות שהעיד בעצמו שבחברת לומון אין עונשים – שקר שכבר חשפנו בריקאפ הראשון. הצעד הזה מפרק את הצוות לגמרי, בדיוק ההפך מהמטרה של יום גיבוש.

הפנים האמיתיות של הלנה איגן

בחסות המשבר, אירווינג מעמת את הלנה לעיני כולם ודורש ממנה את האמת, אבל אף אחד לא מגבה אותו. אירווינג תוקף את כל חברי הצוות, וכשהלנה משיבה מלחמה ויורדת לפסים נמוכים, המזקק הוותיק לוקח לפיד ויוצא אל היער. בשלב הזה אנחנו כבר מבינים שהלי בחיים לא הייתה מדברת ככה אל אירווינג, אבל דילן ומארק לא רואים זאת. אירווינג מנסה לשרוד בקור, וחולם סיוטים על איורים מטרידים מהספר של קיר (וספציפית, זה של האישה הנמוכה שמגלמת את "צער"), ומארק – שכזכור, ביטל את הניתוק – שוכב עם הלנה איגן, מתוך אמונה שזו הלי. היה אפשר להניח שיש לה חיבה מסוימת למארק, במיוחד לאור הפרק השני בעונה, כשהסתכלה על צילום הנשיקה שלהם, אבל אני מאמין שיותר מכל חשוב לה שהוא ימשיך להאמין שהיא אכן הלי. 

בבוקר הנותרים מגלים שהלי ואירווינג חסרים. הלי למעשה יצאה לצפות ב"אגן הצער" (שהוא גם שם הפרק), שם אירווינג פוגש אותה, ואומר לה שהלי בחיים לא הייתה מרושעת אליו באופן הזה, לכן הוא מאיים על מילצ'ק שיטביע אותה, אם לא ישיב את הלי. הליך הסקת המסקנות של ארווינג נכנס לפעולה, והוא מבין שרק בת למשפחת איגן יכולה להסתנן לקומת המנותקים, מה שגורם למילצ'ק לבטל את "מחסום גלאזגו" – ולמעשה כבר ראינו את השם "גלאזגו" בעונה הראשונה, לצד האופציית "שעות נוספות", שאיפשרה למנותקים להתעורר מחוץ לשעות העבודה. למעשה, הלנה איגן לא ביטלה את הניתוק, אלא פשוט חסמה אותו.

הלי מתעוררת בדיסאוריאנטציה לתוך מים קפואים, בעוד מילצ'ק מודיע שהתיק של אירווינג יימחק לחלוטין, מה שאומר בגדול – גזר דין מוות. וכך, למעשה, ארווינג הולך למות כמו אהוב ליבו ברט. הסוף של אירווינג טרגי וכואב, והאשמה כולה נופלת על הלנה איגן. ההנחה היא שמילצ'ק יספק מחליף (אולי מישהו מהמחליפים שהגיעו בתחילת העונה?) אבל השאלה הכי גדולה היא מה יהיה עם הלי – האם זה ישפיע על יחסי העבודה שלהם? אולי העובדה שמארק לא מנותק יותר דווקא תרכך את זה? אבל יש לה הרבה פערים להשלים. מה שבטוח, גם היא עוד לא תבין עד כמה "לומון" היא למעשה חברת-כת.
בלטו בהיעדרם: גברת קובל, שסיימה את הפרק הקודם לאחר שנמלטה ממה שהרגיש כמו גורל זהה לארווינג – ונטלי, שאני ממש בטוח שתהיה חלק חשוב בעונה הזאת.