אמריקה מה עשית: סדרות הטלוויזיה שהצליחו רק בארצות הברית

כולנו צורכים טלוויזיה אמריקאית בצורה כזאת או אחרת, אבל יש לא מעט סדרות שבארץ לא הפכו ללהיט כמו שהיו בארה"ב. אולי זה היה בגלל נושאים שנגעו יותר בחברה האמריקאית, או אולי כי ישראל הייתה מנותקת תרבותית למשך שנים לא קצרות, אבל כל או כך זו סדרות שרק האמריקאים באמת אהבו. לכבוד יום העצמאות של בת בריתנו (בתקווה שהיא עדיין בת בריתנו), אספנו בשבילכם את כל הסדרות שהצליחו בגבולות ארה"ב ודי לא יצאו משם.

>> לאכול כמו באמריקה: 14 המנות האמריקאיות הכי טובות בתל אביב

שורשים (1977)

בשנות השבעים, כשישראל עוד היתה עמוק בערוץ הראשון, בארה"ב שודרה המיני סדרה המצוינת הזאת, שהפכה ללהיט בארה"ב, ולראשונה הביאה צופים לבנים לצפות בדמויות ראשיות אפרו-אמריקאיות, גם אם הם גילמו בעיקר עבדים. הסדרה מבוססת על קורות חיי משפחתו של סופר הספר המקורי, שעשה מחקר בן 12 שנים שהגיע הרחק, עד שבע דורות משפחתו. זה אולי קצת מיושן, אבל לא ראיתם סדרה כזאת – שהיתה הרגע הראשון בו ארה"ב החלה להתמודד טלוויזיונית עם זוועות העבדות. הגיבור, קונטה קינטה, הפך לאייקון אפרו-אמריקאי. חוץ מזה, אוג'יי סימפסון משחק שם, אז אם מסתכלים על זה היום יש בה גם אלמנטים של אימה.

ילוסטון (2018 עד עכשיו)

למרות שהגיעה כבר לנטפליקס, טלנובלת הבוקרים "ילוסטון" לא הצליחה לתפוס תאוצה כאן בארץ כמו בארה"ב. יש בה את כל מה שאמריקאים אוהבים: סקס, אלימות וקאובויז. במרכז של "ילוסטון" עומד אב המשפחה, ג'ון דאטון שמנסה יחד עם ילדיו למנוע מגורמים חיצוניים לנסות ולקחת חלקים מאדמתו. העונה הראשונה יחסית טובה, אבל מתקדמת קצת לאט, ומהעונה השנייה הם באמת מתחילים ליישם את הלקחים שלמדו, וזה לא משהו שרואים בכל סדרה. אחלה לאבות משועממים.

באנשי (2013-2016)

אני אוהב רשימות כאלה כי הן מאפשרות לי לכתוב על "באנשי" – אחת הסדרות הכי אנדררייטד של סינמקס. אנת'וני סטאר (שמאז הפך להומלנדר) משחק אדם המתחזה לשריף בעיירה נידחת מלאה בנאו נאצים, בני אמיש ועוד המון אנשים שרוצים את השריף החדש מת. בגדול, זאת סדרה סופר ממכרת שלא מדברים עליה מספיק, אבל בארה"ב הפכה לסדרה מאד פופולרית שהמעריצים הצילו שוב ושוב למרות הביקורות שלא מיהרו לפרגן. ומזל, כי זה כיף גדול לצפות בה.

צדק פרטי (2010-2015)

כמו שהבנתם, האמריקאים נורא אוהבים סדרות על שריפים, שוטרים ובוקרים, וגם "צדק פרטי" היא סדרה מהסוג הזה, אבל עם הרבה יותר פשע, המון וולטון גוגינס, ולא פחות טימותי אוליפנט, והשילוב הזה בין שניהם הוא מדהים. הסדרה עוקבת אחרי מרשל המשרת בפלורידה ויורה במאפיונר. חקירת המקרה קבעה כי מדובר בירי מוצדק, אך המרשל ריילן מועבר ללקסינטגון, קנטקי, שם הוא נאלץ להתמודד עם חבר ילדות שהפך לפושע, ואישה לשעבר שגרה עם בן זוג חדש. זה באמת לא מובן איך בישראל עד היום לא מדברים על הסדרה הזאת, אבל היא ממש זמינה בדיסני+ לטובת בינג' מהנה.

על טעם ועל ריח (1978-1986)

אנחנו עושים רגע עוד קפיצה אחורה בזמן, לסיטקום שהפך לאחד מהאהובים ביותר בארה"ב לתקופתו. אולי אתם כן זוכרים אותה ואת ארנולד שבמרכזה משידורים חוזרים בערוץ הילדים, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. הסדרה מספרת על שני נערים אפרו-אמריקאים מהארלם שמאומצים על ידי איש עסקים עשיר ולבן לאחר מות אימם. זה סיטקום מקסים שעוסק גם בנושאים רציניים כמו גזענות, שימוש בסמים, ואפילו התעללות מינית בילדים. זה היה הקסם, האופן האנושי שבו היא טיפלה במקרים כאלה. אז אם בא לכם קומדיית מצבים ישנה וטובה, זאת פנינה לא מוכרת שתמיד כיף לגלות.

כוח (2014-2020)

איך אנשים לא מדברים על זה שיש ל-50 סנט סדרה? ועוד על זה שהיא גם דיי טובה? "כוח" מספרת על גוסט, סוחר סמים קשוח שרוצה לצאת מעולם הפשע ולפתוח מועדון. כמו "באנשי" ו-"ילוסטון" הביקורות לא החמיאו לעונה הראשונה, אבל קהל המעריצים והנחישות ללמוד ולהשתפר הפכו את "כוח" לאחת הסדרות האהובות בארה"ב, ואז לשושולת סדרות ספינ-אוף שעוד ממשיכה לרוץ גם כיום. וגם הזדמנות לראות שוב את פיפטי משחק.

מרטין (1992-1997)

ילדי שנות התשעים יזכרו את "אריזה משפחתית" ואת סטיב ארקל הממושקף, אבל לא יכירו את הסיטקום "מרטין" – הסדרה איתה פרץ הקומיקאי מרטין לורנס לתודעה. סיפור המסגרת לא מי יודע אטרקטיבי – חייו של מרטין פיין, דיג'יי צעיר שחי עם בת זוגו ג'ינה ועובד בתחנת רדיו. אבל לא בכדי היא הייתה אחד הסיטקומים הפופולריים של הניינטיז, ואף זכתה לאיחוד מרגש של הקאסט בטקס האמי האחרון. סדרה שהיתה מאד פופולרית בקרב צעירים אפרו-אמריקאים, שראו בה סיטקום שהיה מחובר לרחוב, לעומת כל הביל קוסבי ודמויהם. הסדרה גם הציגה רשימת אורחים שבאותה תקופה היה מאד קשה להשיג, כמו פעם גריר, כריס רוק, וכמובן – ביגי סמולס בתפקיד עצמו, באחד מתפקידי האורח הכי המפתיעים שהיו אי פעם בקומדיית מצבים.

הבונדוקס (2005-2014)

סדרות אנימציה כמו "משפחת סימפסון", "איש משפחה" או "סאות' פארק" בדרך כלל לא נגמרות, אבל המקרה של "הבונדוקס" קצת אחר. מדובר בסדרת אנימציה עם השפעות מסגנון האנימה היפני שהתחילה מרצועת קומיקס קבועה, ומספרת על שני אחים אפרו-אמריקאים שעוזבים את ביתם בשיקגו כדי לגור עם סבא שלהם בפרבר אמריקאי די לבן, וחווים את ההתנגשויות הבין תרבותיות הצפויות. סאטירה חברתית כיפית מבית אדולט סווים, שמציגה את התרבות האפרו-אמריקאית באופן מבדר ולפרקים, אפילו מרגש.

הרפתקאותיי עם סופרמן (2023-עכשיו)

כולם מחכים לפרויקטים הבאים של DC, ויש לא מעט – "הפינגווין" של HBO, "ג'וקר 2", וג'יימס גאן ברגעים אלה ממש עובד על סרט סופרמן חדש. רק שאף אחד בארץ לא שם לב בשנתיים האלה, יצאה סדרת אנימציה ממש טובה לסופרמן. אני מניח שזה כי סופרמן הוא הגיבור הכי אמריקאי, אז הצלחת הסדרה בארה"ב משמעותית גדולה יותר, אבל כדאי לצפות בסדרת האנימציה של אדולט סווים, כי היא ממש מרעננת את הדמות. אני בעצמי לא כזה אוהב את סופרמן, כי בעיני החסינות שלו להכל חוץ מקריפטונייט הופכת אותו לגיבור די מעפן – אבל הסיפור, שמזכיר לפעמים קומדיה רומנטית יותר מסרט גיבורי על, וסגנון האנימציה של הסטודיו הקוריאני "סטודיו מיר" הופכים את "ההרפתקאות שלי עם סופרמן" לסדרה ממש מהנה, שמצליחה לחדש בז'אנר הכבר שחוק.

פריצ'ר (2016-2019)

מה יותר אמריקאי מרוד טריפ חוצה ארה"ב? אני יודע! סדרה שאחד מכותביה הוא סת' רוגן, על כומר אמריקאי שמחפש את אלוהים ברחבי ארה"ב יחד עם אהובתו, וחבר שהוא גם במקרה ערפד אירי. אמריקאים רבים כמובן יכעסו על הסדרה הזאת, שמעיזה לבקר את הנצרות ולפקפק באלוהות, אבל בתור צופה נלהב של פריצ'ר חשבתי שהיא תבוטל לפני שהיא תסתיים באופן רשמי. ולשמחתי הרבה טעיתי. הליהוקים המצוינים והאקשן המוגזם יזכירו לכם מאד את "The Boys" אבל יש לזה גם סיבה טובה – שתי הסדרות מבוססות על הרומנים הגרפיים המצוינים של גארת' אניס, ואם לא תקראו את כל ששת הספרים של הרומן הגרפי, לפחות תנו צפייה ב-"פריצ'ר". מבטיח שלא תשתעממו. אחרי הכל, זה כל כך אמריקאי.