סוכר על קולב
על המותג Pioo Pioo, חלומה של כל חובבת לבבות וחדי קרן, מנצחת בגאון מור ולין (33), בוגרת שנקר שהקימה לפני שש שנים ממלכה נוטפת קסם. נפגשנו בסטודיו שלה כדי להבין מה עומד מאחורי המותג עם האקדח שכל אחת תשמח לכוון לרקה
את מור ולין פגשתי בסטודיו שלPioo Pioo, מקום שמפיח חיים ברחוב גת רימון המפויח. בין פועלים קשי יום לצופרים של דרך יפו ניצבת הממלכה שלה, שבה אפשר למצוא מפלט מהעולם שבחוץ ולהתאבזר בשריון לעלמה המתוחכמת – השמלה הנכונה, או במקרה שלי – קשת פרחונית עם ציפור נוצתית שהצבתי על ראשי במשך כל הראיון. לא הדרך הכי חכמה לעשות שופליפטינג, אבל ללא ספק הכי יפה.
מה הסיפור מאחורי השם?
"שם המותג נולד בטעות. שלושה חודשים חיפשתי אותו, ישבתי עם חברים, עם מילונים, עם אינטרנט, עם אלכוהול. בסוף זו הייתה פליטת פה נואשת בנסיעה עם חברים. אמרתי 'בא לי למות, בואו נקרא לזה פיו פיו' והוספתי לזה תנועת אקדח. פתאום הבנתי שזהו, זה זה. וכך הגיע גם הלוגו, שילוב של אקדח מהפיפטיז עם אקדח צעצוע של ילדים".
איך את מגדירה את המותג?
"מעולם לא יצא לי לעצור ולהגדיר את המותג, זה פשוט יוצא. זה התרגום של מי שאני. צבעוני, כיפי, צעיר, מתנפנף, מפלרטט".
ואמיץ. בכל זאת, לא בדיוק השמלה השחורה הסטנדרטית.
"שחור זה לא צבע בעיניי. לפעמים אני מוצאת בד שחור מהמם או גזרה שיכולה להיות מדליקה גם בשחור ואז אצור פריט שחור אבל בדרך כלל הוא נמכר פחות טוב והלקוחות מתבאסות עליי. לא הגיוני להגיע לפיו פיו ולקנות שחור. ובכלל, מטריפות אותי בנות שאומרות 'אין לי אומץ'. אומץ צריך למלחמות, לא בשביל ללבוש שמלה!"
את מי נמצא בסטודיו?
"ליאת האסיסטנטית שלי נמצאת פה מדי יום, וחוץ ממנה יש לי שתי סטודנטיות שכל אחת מהן נמצאת פה פעם בשבוע ותופרת שנמצאת פעם־פעמיים בשבוע".
מה את הכי אוהבת בתהליך העבודה?
"לעצב את הקולקציה, ורוב השנה או רוב העונה אני לא עושה את זה אלא מתעסקת בייצור, בהמון עבודה שחורה. זה גם עניין של תקופות – עכשיו אני אוהבת לתפור כי אין לי הרבה זמן לזה, יוצא קטלוג בשבוע הבא ואני עובדת על כמה שמלות. בערב שבועות נשארתי פה ותפרתי שתי שמלות, כל כך נהניתי מזה!".
למעצבת אין זמן לתפור?
"אני בדרך כלל עושה אב טיפוס ואז אומרת לעובדות שלי להמשיך הלאה, כי הרבה פעמים פשוט אין זמן. אני בוחרת את הבדים מהספקים, וזה מאוד קשה בארץ, גם כי אפשר למצוא אותו אחר כך אצל מעצבים אחרים וגם כי לפעמים אני חורשת את כל העיר ואין בד יפה. אני צריכה בד שאתאהב בו, ויש המון שבועות שאין כלום. לפעמים יש מלחמות על בד ויש רק גליל אחד, ואני רוצה עוד. אז העונה התחלתי עם הדפסים כדי לקבל תוצאה שהיא שלי, וחתכתי את הבדים אחד אחד פה בסטודיו, מה שמייקר את זה מאוד. את לא מבינה כמה בד הושלך רק בשביל דיטייל המשולש הקטן בתוך הבד של שמלת החד קרן".
אז זה הפריט האהוב עליך כרגע?
"די, אני לא יכולה לבחור מבין הילדים שלי".
הילדים אכן מוצלחים במיוחד הקיץ. מה ההשראה שעומדת מאחורי הקולקציה?
"בואי אספר לך איך הקטע שלי עם השראה עובד: אני לוקה בהזיות. אני יכולה לראות מישהי ברחוב לובשת שמלה ולחשוב שזו השמלה הכי יפה בעולם, אני מנערת את הראש והיא בכלל לובשת טייץ וגופייה. אני רצה לסטודיו ויודעת שראיתי את השמלה המושלמת בדמיוני, ועכשיו צריך לעצור הכל וליצור אותה. אז הפעם ראיתי את הסרט 'גטסבי הגדול' ובמשך שלוש שעות ישבתי בפה פעור. נכנסתי לדמות, הרגשתי שאני עורכת את המסיבות המטורפות האלה. לקחתי את זה למקומות שלי, הבאתי פלמינגו וחדי קרן, גלידות ענק – יצאתי מהסרט והתחלתי לראות את הבגדים שלבשו למסיבות שלי. אז ההשראה היא המסיבות ב'גטסבי הגדול' לו הייתי אני מפיקה אותן".
ויש גם קולקציית כלות מוצלחת ולא סטנדרטית בעליל.
"שנתיים אחרי שהתחלתי את המותג, לקוחות שכבר הכירו את העיצובים והגזרות של המותג רצו שמלה לחתונה, וכך התחלתי לעצב שמלות כלה בהזמנה אישית. אלה היו שמלות בעבודת יד שמחירן נע סביב 10,000 ש"ח. העונה שמתי לב שיותר ויותר בחורות מגיעות במיוחד בשביל שמלת כלה, והרבה מהן רוצות שמלה יפה בלי לעשות מזה ביג דיל. לכן יצרתי קולקציה נגישה גם מבחינת מחירים וגם מבחינת גזרות, ב־1,500־6,000 ש"ח. כך שמדובר למעשה בשמלות ערב לבנות, שיש בהן קצת יותר קסם משמלת ערב רגילה. ואז נותר רק להשתגע עם איזו קשת פרחים או הינומה מהממת".
שגם את זה התחלת לעשות לאחרונה.
"נכון, כי כשהתחתנתי לפני שנה עם יואב הכנתי לעצמי קשת עם פרחים ופתאום היה נראה לי שככה צריך להתחתן. זה כיף חיים שבנות עפות על זה, כמעט אין כלה שלי שאין לה קשת ואני מקפידה בכל פעם לייצר קשתות אחרות".
עד כמה את מרגישה את תרומתו של האינסטגרם לפופולריות של המותג?
"לאינסטגרם יש אפקט מדהים והוא בהחלט יכול ליצור נהירה, אבל לצערן או לשמחתן של הלקוחות יש רק כמה חתיכות מכל פריט, אז זה לא הופך את המותג להמוני".
אז יש לך אינטרס לשמור על ייצור בכמויות קטנות?
"אני מעצבת אופנה, אני לא עושה בגדים, זה יותר מזה. זה לייף סטייל ואמירה, ולכן חשוב לי שזה לא יהיה המוני. אם משהו ממש מוצלח אוציא אותו בכמה צבעים, בהדפסים אחרים, בעבודת יד שתיקח אותו למקום אחר לגמרי. אבל לא יהיו פה מאות יחידות מאותו פריט".
ומהו הצד האפל של המקצוע?
"יש משהו שאולי לא נשמע כזה ביג דיל אבל אותי זה ממש מרגיז – אני מעלה תמונה לאינסטגרם או לפייסבוק ואנשים כותבים לי – 'מחיר?'. עכשיו, אני לא שוק. למדתי ארבע שנים, אני נותנת את הנשמה שלי, זה לא מפעל בסין שמתקתק קולקציות, אני לא רשת מהירה. זה מעליב אותי. אנשים לא רואים את האדם שמאחורי המותג. לפעמים גם שואלים אותי בכעס 'למה זה כל כך יקר?'. כשאשכב בקופה קבנה אחרי שאצא מהדירה בניו יורק ואתקשר לבדוק מה שלום החתולים שלי בדירה בלונדון – אז תגידו שאני חוצפנית עם המחירים. אנשים רגילים לשמלה ב־200 ש"ח ברשת מסחרית, והרי זה לא מחזיק יומיים בכביסה, יש את זה לכל העולם, זה יוצר בסין…ואז הם רואים שמלה ב־700 ש"ח ונטרפים. יש פה נשמה, אני עושה פריטים במהדורות מוגבלות. יכולתי למכור בסיטונאות אבל אני לא רוצה. אני רוצה שמישהי שתלך לחתונה עם שמלה שלי לא תראה אותה על אף אחת! אז אני אומרת – תחלקי לשני תשלומים, זה כמו שתי שמלות מייד אין צ'יינה וזה יחזיק לך מעמד שנים, הן על זמניות. ויקר מאוד לייצר בארץ. אז כשיהיו לי שבע דירות בכל העולם תבואו בטענות".
מה החלום שלך?
"שאמשיך לעשות את מה שאני אוהבת ולהתפרנס מזה בכבוד. אני עובדת מאוד קשה ואני שמחה כשמעריכים ואוהבים את המותג. כי אני זה פיו פיו זה אני. אני אדם שזקוק לאהבה, והרבה, ובלי להתכוון אני מקבלת את זה דרך מה שאני עושה. באשר לחלומות עיצוב – אני מקווה שאצליח לעשות גם קולקציית בגדי ילדים, ובינתיים אני מגדלת בשבילה דוגמנית קטנה בבטן. אין סיכוי שהיא לא תלבש פיו פיו".
פיו פיו, גת רימון 13, 360־1,800 ש"ח, טלפון: 077-5413436