אל תבזבזו את הזמן שלכם: 12 סרטים איכותיים שאפשר למצוא בנטפליקס

שירות הסטרימינג הפופולרי נטפליקס לא מפסיק לאכזב. אתם מקומם של סדרות איכותיות ודוקו-רצח מעניין תפסו תוכניות ריאליטי דייטינג וסדרות קוריאניות מוזרות, וכמעט מדי חודש אנחנו מוצאים את עצמנו בלבטים אם דמי המנוי באמת משתלמים. מזל שיש לנו את מבקרת הקולנוע הוותיקה שלנו יעל שוב, שיודעת לנבור בקטלוג הסרטים האינסופי של נטפליקס, ולצוד את היצירות האיכותיות ביותר ששוות לבדן את המחיר. אלו הסרטים הכי איכותיים בנטפליקס נכון לעכשיו. את המחשבות על מעבר ל-HBO Max תדחו לחודש הבא.
>> סוף הארוחה: 10 דברים שנמאס לנו מהם ב"בואו לאכול איתי"

50/50 (2011)

וויל רייזר הוא בן דוד של פול רייזר, וחבר טוב של סת' רוגן. ב-2005, כשהיה בן 25, הוא חלה בסרטן בעמוד השדרה. אחרי שנותח, עבר טיפולי כימותרפיה והחלים, רוגן עודד אותו לכתוב תסריט על התמודדותו עם המחלה. התוצאה היא קומדיית סרטן כנה ומשובבת לב, עם ג'וזף גורדון לוויט בתפקיד החולה, רוגן כחברו הטוב, ואנה קנדריק כפסיכולוגית מתלמדת שמצטרפת למסע ההחלמה הנפשית. הסרט אינו חומק מהרגעים הקשים, אך הוא מרפד אותם היטב בהומור אנושי ובאהבה. עשרים שנה אחרי כן רייזר עדיין חי ומנסה להרים פרויקטים נוספים.

חופי הכרך (1954)

מרלון ברנדו מספק הופעה בלתי נשכחת בתפקיד פועל הנמל הישועי בסרטו המוחץ של איליה קזאן שגרף שמונה אוסקרים ראויים, בהם לסרט, לבמאי ולשחקנים. אם נשים בצד את העובדה שהסרט שימש את קאזאן, ואת התסריטאי באד שולברג, כהצדקה עצמית על כך שהלשינו על חברים בעידן המקרתיזם, מדובר בדרמה סוערת ועתירת אווירה על רקע השליטה של העולם התחתון ברציפי הובוקן שבניו ג'רזי. סיפור האהבה הנואש שמתפתח בין המתאגרף לשעבר טרי (ברנדו) לבין אידי (אווה מארי סיינט), אחותו של פועל שטרי היה מעורב ברציחתו, יפהפה ונוגע ללב. הדיאלוג הדרמתי בין טרי לאחיו (רוד שטייגר) במושב האחורי של המכונית שוחזר באינספור מבחני בד.

האיש שבפנים (2006)

ספייק לי הניח את הפוליטיקה בצד (בערך) וביים מותחן מבדר מאוד על שוד בנק בוול סטריט שמסתבך. בפנים לכודים בני ערובה, ובחוץ מתרוצצים שוטרים וסוכני אף.בי.איי ומתווכת (ג'ודי פוסטר) שנשכרה על ידי מייסד הבנק (כריסטופר פלאמר) לדאוג שפריט מסוים בכספות שלו לא ייפול לידי השודדים. קלייב אוון הוא המוח שמאחורי השוד, דנזל וושינגטון הוא בלש המשטרה שמנהל את המו"מ עם השודדים, והסרט מתעתע בנו לכל אורך הדרך.

התעוררות (1990)

סרטה המאוד מרגש של פני מרשל ("ביג") מבוסס על ספרו של הנוירולוג אוליבר סאקס משנת 1973, שבו תיאר את ניסיונו לטפל בחולים קטטוניים במחלקה סגורה בברונקס, באמצעות תרופה חדשה שהעירה אותם לזמן מוגבל. רובין וויליאמס מגלם את הרופא הטוב (דמות בדיונית דמויית סאקס), ורוברט דה נירו שובר את הלב בתפקיד חולה שקפא בילדותו. כשהוא מתעורר בגוף של גבר בן 40, הוא מתאהב בבתו של חולה אחר (פנלופה אן מילר) ומבקש לצאת לעולם. דה נירו, הסרט והתסריט של סטיבן זאליאן היו מועמדים לאוסקר. הבמאית נשארה מחוץ למעגל המועמדויות, כי ככה זה היה פעם.

העוקץ (1973)

זוכה האוסקר לסרט הטוב ביותר של 1973 זכור בעיקר בשל הפסקול הנפלא שהלחין מרווין המליש בהשראת לחני הרגטיים הישנים של סקוט ג'ופלין, ובשל הכימיה המבעבעת בין פול ניומן ורוברט רדפורד בהופעתם השנייה יחד על המסך אחרי "קיד וקסידי", שגם אותו ביים ג'ורג' רוי היל. בשיקגו של שנות השפל הגדול, צמד נוכלים זוממים להפיל בפח גנגסטר גדול (רוברט שו מ"מלתעות"). לצורך כך הם מגייסים שלל אנשים ומקימים מועדון מזויף של הימורים על מירוצי סוסים. התלבושות זוכות האוסקר של אדית הד תורמות לסטייל של המותחן הקומי השנון והאלגנטי הזה. שבתי וצפיתי בו לאחרונה, והוא עדיין מבדר כשהיה.

בתול בן 40 (2005)

הקומדיה הרומנטית שהפכה את סטיב קארל מקומיקאי טלוויזיוני לסטאר של ממש. הוא מגלם את החנון שבכותרת, שמתאהב באם יחידנית (קתרין קינר הנהדרת). עמיתיו בחנות מוצרי החשמל שבה הוא עובד – פול ראד, סת' רוגן ורומני מלכו – מחליטים לעזור לו לאבד את בתוליו ונותנים לו עצות אחיתופל. קארל כתב את התסריט עם הבמאי ג'אד אפטאו, ויחדיו הם רעננו כל הקלישאות של הז'אנר ויצרו סרט מלבב עם סצנת סיום משגעת.

גנדי (1982)

יש אנשים שלא ישכחו לסרטו של ריצ'ארד אטנבורו את העובדה שהוא לקח את האוסקר לסרט הטוב ביותר מ"אי.טי.". ספילברג עצמו סגר מעגל כש-11 שנים אחרי כן ליהק את אטנבורו לתפקיד מרכזי ב"פארק היורה", ואת בן קינגסלי ב"רשימת שינדלר", שסוף סוף זיכה גם אותו באוסקר החמקמק. כן, זה אפוס ביוגרפי ארוך (יותר משלוש שעות) ומכובד, אבל הוא בהחלט אחד הטובים והמעניינים שבהם. הוא מגולל את סיפור חייו והתפתחותו האידיאולוגית של מהטמה גנדי החל מרגע מכונן בשנת 1893 – שבו סולק מרכבת משום ששהה בקרון המיועד ללבנים בלבד – ועד לרציחתו ולהלווייתו ב-1948. למעלה מ-300,000 ניצבים הקיפו את קינגסלי, עד אז שחקן לא ידוע, שהופעתו המעולה (וזוכת האוסקר) מעגנת את הסרט.

המקהלה (2025)

ישנו מין ז'אנר בריטי חביב של דרמות קומיות על תושבי עיירות ציוריות המתמודדות עם קשיים כלכליים, שמתאחדים כדי להרים פרויקט למען מטרה טובה. "המקהלה" נוצר ברוח "ללכת עד הסוף", וגם אם הוא מבטיח יותר משהוא מקיים, הוא עדיין מספק מיני הנאות. הסרט מתרחש ב-1916 בעיירה בדיונית שצעיריה מגויסים למלחמה הגדולה, והמקהלה המקומית מתקשה לשרוד. כשגם המנצח מתנדב למלחמה, ד"ר הנרי גת'רי (רייף פיינס), ששב מגרמניה, נבחר להחליפו. הסרט מרובה הדמויות מרפרף על פני שלל תמות, בהן איחוד המעמדות, התשוקה למצות את החיים לפני היציאה למלחמה, והקשר בין אמנות לפטריוטיזם.  זה שיתוף הפעולה הקולנועי הרביעי של אלן בנט בן ה-90, מגדולי המחזאים והתסריטאים של בריטניה, עם הבמאי ניקולס הייטנר ("טירופו של המלך ג'ורג'"). אחד המרכיבים היותר מעניינים של הסרט הוא הטיפול הבימתי ב"חלומו של גרונטיוס" – יצירה מקהלתית פחות מוכרת מאת אדוארד אלגר. במהלך האודישנים למקהלה נשמעים עוד כמה ביצועים יפים ליצירות אנגליות קלאסיות. הסרט אינו מגובש דיו, אך גם כך הוא יספק צופים חובבי מוזיקה מקהלתית, דרמות בריטיות תקופתיות, ורייף פיינס.

קריוקי (2022)

בני הזוג מאיר (גבאי) וטובה (ריטה שוקרון) מתגוררים במגדל דירות בחולון. מאיר, מורה בשנת שבתון, הוא איש שקט ומופנם ששום דבר לא מצליח לרגש אותו. טובה, בעלת בוטיק אופנה, עדיין מקפידה להראות אופנתית, ומתחת להעמדת הפנים המאומצת שלה פועמת תשוקה אמיתית לינוק עוד קצת עונג מהחיים. יום אחד הדייר החדש בפנטהאוז, סוכן הדוגמניות איציק מרציאנו (ליאור אשכנזי), מזמין אותם לארוחה, מבשם אותם במחמאות ובסיפורי ההצלחה שלו, פותח להם צוהר לחיים אחרים, ואז סוגר אותו. השכן החלקלק משמש כקטליזטור לזוגיות של מאיר וטובה, ולכל אחד מהם בפני עצמו. משה רוזנטל, שכתב וביים את "קריוקי", הגדיר אותו כסרט התבגרות (של אנשים בני שישים).  גבאי בשיאו כאיש הכבוי שמתעורר לחיים ומפתח אגו, ומפגש הצמרת בינו לבין אשכנזי המצוין הוא כל מה שיכולנו לקוות לו. הבימוי המדויק מעניק לסרט טון אירוני מבודח, ועם זאת אמפתי. הוא מגחך על הדמויות תוך שהוא גורם לנו להתאהב בהן, ולרצות בטובתן. עוד שבועיים יעלה למסכים בארץ "עצמאות", סרטו החדש והנהדר של רוזנטל – זמן טוב להיזכר בסרטו הראשון.

מאצ' מושלם (2025)

בספרה על סנדלר יחף, כלומר על שדכנית רווקה, נקודת המוצא של סרטה של סלין סונג ("חיים שלמים") היא קלישאה מוכרת של קומדיות רומנטיות נוסח "מארגנת החתונות" ו"27 שמלות". בחתונה של בני זוג שלוסי (דקוטה ג'ונסון) שידכה, היא פוגשת שני גברים בעלי פוטנציאל לשחרר אותה מרווקותה – האחד הוא עשיר, אטרקטיבי ואחלה גבר (פדרו פסקל) והשני הוא שחקן/מלצר שהוא גם האקס שלה (כריס אוונס). אלא שסונג פחות מעוניינת ברומנטיקה ויותר במערכות השיקולים החומריים הציניים שמתדלקים את סצנת הדייטים במאה ה-21 (שמו המקורי של הסרט הוא "המטריאליסטים"). זה סרט שנון, חד אבחנה ונבון, שהיה יכול להיות מוצלח עוד יותר עם שחקנית קצת פחות אטומה בתפקיד הראשי.

נמר דרקון (2000)

גם אחרי "גיבור" ו"מחול הפגיונות" המרהיבים ממנו (אך חלולים רגשית), "נמר דרקון" של אנג לי הוא אולי הטוב שבסרטי החרבות ההיסטוריים שיצאו מסין אל המערב. סיפורו של הלוחם האגדי לי מו באי (צ'או ין פאט בהופעה עמוקה ומלאה רגש), ידידתו הוותיקה ואלמנת חברו הטוב יו שו ליאן (מישל יאו), ובת האצילים הצעירה והמרדנית ז'ן (ז'אנג ז'יי), שלמדה אומנויות לחימה מהאומנת המיסתורית שלה. בתחילת הסרט ז'ן גונבת את חרבו המפורסמת של לי מו באי, ומניעה שרשרת מורכבת של אירועים ותגליות. סצנות הפעולה (עם כוראוגרפיה של יואן וו פינג, "מטריקס") פוערות פה, כשהגיבורים אינם מצייתים לחוקי כוח המשיכה. כל כך הרבה יופי ואצילות יש בכל פריים, בכל תנועה, ובמוזיקה של טן דן (הסרט זכה באוסקרים בקטגוריות הצילום, המוזיקה, העיצוב האמנותי, והסרט הזר הטוב ביותר). אלה משתלבים להפליא עם שני סיפורי אהבה סוחפים – האחד צעיר, פרוע ומלא תשוקה, השני בוגר, עצוב ומאופק עד כאב – המובילים אל סוף שכולו פיוט. חגיגה אמיתית לחושים, וחוויה רגשית, רוחנית ואמנותית.

ארבע חתונות ולוויה אחת (1993)

קומדיה רומנטית בנוסח האיים הבריטיים, הרבה פחות חסודה מהמקובל באמריקה, עם הומור שנון, מתובל בגיחוך עצמי בריא, ושלל דמויות משנה נפלאות, כמו ההומו הצבעוני (סיימון קאלו), שאומר לכולם בפנים מה שהוא חושב, והאח החירש שאומר מה שצריך להגיד. צ'ארלי (יו גראנט בתפקיד שהפך אותו לכוכב אחרי עשור די מתסכל שכמעט גרם לו לפרוש מהקולנוע) הולך מחתונה לחתונה, וכשכולם סביבו אומרים "I do" הוא מתאהב דווקא באמריקאית המהממת (אנדי מקדואל) שנעלמת לו, מתארסת ומתחתנת לסירוגין. מייק ניואל ביים בקלילות חיננית, לפי תסריט מבריק של ריצארד קרטיס, שעיצב את דמות הגיבור הנבוך בדמותו.