לא לפני הילדים: 10 סרטי אנימציה מומלצים למבוגרים בלבד
יש בוטה, ויש בוטה בסרט מצויר: בנטפליקס החליטו להוציא סרט מאויר שכולו בדיחות סקס, סמים ודוגיסטייל (כי הוא על כלב), אבל בז'אנר סרטי האנימציה שמיועדים למבוגרים יש עוד המון אפשרויות: חתול נלוז, פיל נרקומן וגם נקניקייה חרמנית. היי, אנחנו לא שופטים
סרט האנימציה החביב "חרדת סירוס", שיצא בשבוע שעבר בנטפליקס, עוסק בכלב שמגלה שבעליו עומדים לקצץ לו את האשכים, לכן יוצא לבילוי אחרון לפני שהוא נפרד מהם לעד. מעבר לגעגוע עמוק לאנימציה בסגנון "רן וסטימפי", הסרט גם מזכיר שלאורך השנים נאספו לא מעט סרטי אנימציה למבוגרים בלבד – כאלו שלא מתביישים לנבל את הפה, להציג אלימות או סתם להיות בוטים וסוטים שלא לצורך. אין יותר מדי סרטים בנישה הזו, ובכל זאת מצאנו לכם את עשרת סרטי האנימציה הגסים המוצלחים מכולם.
פריץ החתול (1972)
הראשון בתור הוא פורץ הדרך אמיתי, סרט האנימציה הראשון שזכה לדירוג האימתני R, ובאמת שאין סרטים כבר סרטים כמותו. מבוסס על הקומיקס של רוברט קראמב, "פריץ החתול" הוא אחד מסרטי האנימציה המתוחכמים והגסים ביותר שאני מכיר. חתול סטודנט שחי בשנות ה-60 בניו יורק, ומובל על ידי יצריו המיניים והתמכרותו לסמים. זה סרט מוזר, אבל יש לו קסם שלא קיים כבר באנימציה המודרנית.
רוק בחלל (1981)
כל מה שאתם צריכים כדי להבין עד כמה שנות ה-80 היו משוגעות זה לראות סרט אחד מהתקופה, וזה הסרט הזה, בעל השם "Haevy Metal". זאת העלילה, ואני מדבר בשיא הרצינות: כדור ירוק ומסתורי שהוא התגלמות כל הרשע מאיים על נערה צעירה שיוצאת להרפתקאות נוטפות סקס, תלבושות BDSM, דם ואקשן שלא רק מרגיש חסר מעצורים, אלא יצא מכלל שליטה. וכן – זה מטורף כמו שזה נשמע. אם יש לכם חשק לקצת סרטי בי-מוביז נוסטלגים עם סגנון אנימציה שלא רואים כמותו יותר – זה לגמרי בשבילכם.
באטמן: מתקפה על ארקהם (2014)
"אה, זה סתם עוד סרט אנימציה לילדים", אתם בטח אומרים לעצמכם, אבל לא זה המצב. בימים בהם DC כשלה באופן ברוטאלי בביסוס יקום קולנועי שיכול להתחרות במארוול, מסתבר שהם פיתחו ספריית סרטי אנימציה לא רעה, כשחלק לא מבוטל מהסרטים מיועדים בכלל למעריצים המבוגרים. אבל מה שהופך את "באטמן: מתקפה על ארקהם" לסרט האנימציה הגס והאלים ביותר זה שלא מדובר בסרט באטמן, אלא בסרט "יחידת המתאבדים". הוא מתרחש ביקום משחקי המחשב של ארקהם, ובאטמן צריך לעצור במקביל גם את הג'וקר, וגם את יחידת המתאבדים, וכולנו כבר יודעים שזאת לא חבורה מנומסת.
סורק באפלה (2006)
אחד מהסרטים הפחות מוערכים של קיאנו ריבס ושל ריצ'רד לינקלייטר, המבוסס על רומן מד"ב באותו השם מאת פיליפ ק. דיק, שמגולל סיפור על שוטר סמוי, שחי בעתיד הלא רחוק מדי, ומתחיל לאבד את זהותו כשהוא מגלה סם מזן חדש ומסוכן. תראו, ברשימה הזאת יש קומדיות גסות ומשוגעות, אבל זה לא הסרט הזה. פה מדובר בטריפ ויזואלי של ממש עם קיאנו, וודי הארלסון, רוברט דאוני ג'וניור, וינונה ריידר ועוד דמויות מצוינות אחרות, באנימציה רוטוסקופינג ייחודית, וזאת הזדמנות מעולה להיזכר בסרט הזה שנשכח מהסיבות הלא נכונות. באמת, הוא התיישן הרבה יותר טוב ממה שאתם זוכרים, אם בכלל.
אמריקה: הסרט (2021)
זוכרים שלפני רגע דיברתי איתכם על קומדיות גסות ומשוגעות? אז כזה. "אמריקה: הסרט" מספרת את הסיפור הבדיוני, המגוחך והלחלוטין לא אמיתי של האבות המייסדים של אמריקה, תחת ידיהם של המפיקים כריסטופר מילר ופיל לורד – שניים מהכוחות הקומיים החזקים בהוליווד כיום. ג'ורג' וושינגטון? יש לו מסורים חשמליים נשלפים בידיים. בנדיקט ארנולד? איש זאב. פול רוויר? טיפש כמו נעל. זה אחד מהסרטים שהכי הפתיעו בשנת 2021, במיוחד כי הוא היה כל כך כיפי ואסקפיסטי בתקופה שבה הכי היינו צריכים את זה. בעצם, עכשיו אנחנו צריכים את זה אפילו יותר.
סדרת סרטי "אגדות מורטל קומבט" (2020-הווה)
אחד ממשחקי המחשב האלימים ביותר שאי פעם נוצרו, ואמנם סרט הלייב-אקשן האחרון הצליח לעמוד בסטנדרט של "מורטל קומבט" איכותי (זה סטנדרט נמוך), סרטי האנימציה של "מורטל קומבט" עושים את זה אפילו יותר טוב. דיוק מדהים בדמויות, סיפור מעולה והאנימציה האיכותית של אולפני WB יוצרים סרטים מלאי אקשן שנותנים לנו עוד מהדמויות המעולות שנאספו עם השנים בסדרת המשחקים הברוטאלית הזאת. וגם כאן, בדיוק כמו במשחקים, הם לא חוסכים בפרטים. יש כן איברים מעופפים, דם, ומלא מכות, סיבה מוצדקת להיותו למבוגרים בלבד.
מסיבת נקניקיות (2016)
אין צורך להציג את "מסיבת נקניקיות", קומדיית הסטלנים המוזרה של סת' רוגן וחברים. רק נציין שהסרט נגמר באורגיה ענקית של מוצרי מזון בסופר' וזה מספיק טוב בשביל להגיע לרשימה הזאת, ולעוד כמה רשימות של ה-FBI כנראה.
טים אמריקה: משטרת העולם (2004)
סרט שכולו תיאטרון בובות, בליווי אנימציות מעולות, אקשן חסר כל הגיון ופרופורציה, שירים מעולים, וזה גם ככל הנראה הדבר הכי אמריקאי ומודע לעצמו שאי פעם תראו. עלילת הסרט, שמאחוריו עומדים יוצרי סאות' פארק מאט סטון וטריי פארקר, עוקבת אחר צוות שנלחם נגד טרור ובעד חופש. זה סרט בוטה, בועט ועם כמה שהוא מטופש לחלוטין – הוא גם חכם. אולי חוץ מסצנת הפורנו-בובות היותר מדי ארוכה, שהיא הדבר הכי טפשי ומצחיק שראיצתם.
סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר (1999)
כן, מאט סטון וטריי פארקר אכן מעולים בלנבל את הפה. שיר שלם שכולו קללות, סדאם חוסיין והשטן באותו מיטה (מה שהפך מאוחר יותר לדונלד טראמפ והשטן באותה מיטה) ובשנת 2001 הוא אפילו שבר את שיא העולם לסרט הגס ביותר שיוצר אי פעם – עם 399 מילים אסורות. אם זה לא מספיק, הסרט עוסק מתחילתו בעניין חופש הביטוי והזכות לקלל ולהיות בוטים, ומעלה שאלות רציניות בדרך הכי לא רצינית שאפשר. מה שבטוח, אנחנו תמיד נילחם על זכותנו לנבל את הפה, אז לכו תזדיינו ושבוע טוב.
לשחרר את ג'ימי (2006)
נסיים עם סרט אנימציה נורווגי על ארבעה פושעים סטלנים שרוצים להקים קרקס משלהם, וכדי לעשות זאת הם מנסים לחטוף את הפיל הנרקומן, על מנת שיהיה כוכב המופע. זה סרט גרוע, עם אנימציה גרועה, שהתיישנה הרבה יותר גרוע, וזה גם סרט אנימציה נישתי שדי נשכח, ואולי ימלא את החלל בתור סרט שהוא כל כך גרוע שהוא טוב. סתם הוא עדיין גרוע. אבל חיפשתם סרטי אנימציה גסים? זה אחד מהגסים ביותר.