מי שלא רצה את ענת ניר כבעלת בר ללסביות עוד יקבל אותה כחברת כנסת

כל מה שענת ניר צריכה כדי להגיע למשרד הביטחון זה למנף את הההצלחה בחיי הלילה, בקהילת הלהט"ב ובזירה האקטיביסטית כדי להתברג לרשימת מרצ, להשתלט על המפלגה, לתקן אותה ולהכניס אותה לקואליציה. בקטנה. ריאיון עם אמביציה

ענת ניר (צילום: איליה מלניקוב)
ענת ניר (צילום: איליה מלניקוב)
24 בינואר 2019

ענת ניר כועסת. ענת ניר רוצה לשנות. ענת ניר היא הלסבית הקטלנית שרצה עם סכין בין השיניים כל הדרך אל הפריימריז של מרצ בדרך אל הכנסת. באזורים נרחבים של העיר אין צורך כלל להציג אותה – היא נסיכת חיי לילה, אושיית תרבות, אקטיביסטית זכויות. בגיל 20 היא פתחה בר בשם "מקום" ברחוב לילינבלום שנסגר בתוך תשעה חודשים כי השכנים המבוגרים לא אהבו שבחורות מתנשקות מתחת לבניין. ניר לא אמרה נואש, פתחה חברת הפקות והביאה לעולם את "המסיבות של דנה וענת" (עם שותפתה דנה זיו( שהפכו אותה למובילת הסצנה, ייסדה את הפסטיבל הגאה "לסבית קטלנית", ייעצה לעיריית תל אביב־יפו בנושאי תיירות להט"בית ואף הובילה מחאה מוצלחת נגד משרד התיירות שהסתיימה בהעברת 10 מיליון ש"ח למטרה, הייתה חברת ועד מנהל באגודת הלהט"ב ופעלה לשילובן של נשים שם, ונוסף לכך היא יו"ר של פמיננסי – מכללה כלכלית לנשים שייסדה אימא שלה, ד"ר לילי ניר ז"ל.

בדצמבר האחרון התייצבה ניר בחוד החנית של מקימות קואליציית ארגוני הנשים דגל אדום והייתה ממובילות מחאת הנשים ושביתת הענק שליוותה אותה. עכשיו קחו אוויר, כי לה אין שום כוונה לקחת אותו. "מחאת הנשים היא פרזנטציה טובה מאוד למה שאני יודעת לעשות", היא אומרת ומשחזרת כיצד החליטה לרוץ לפריימריז במרצ לאחר שבג"ץ דחה את העתירה של אורלי ורוית וייסלברג־צור בסוגיית רישום הורות. "השופט אמר לי 'אלה דברים שמשנים בכנסת', התקשרתי לדנה ואמרתי לה – תקשיבי, אני חושבת לרוץ לכנסת. התקשרתי לכולם, ברור, ברור, ברור והופ – יש לי ייעוד חדש. היה לי ייעוד לעשות מרחב קווירי ועכשיו יש לי ייעוד לעשות שינוי מדיני".

עוד כתבות מעניינות:
כשתמר זנדברג הזמינה סטנדאפיסטים לרדת עליה
יהונתן גפן: "אני שמאל פוסט ציוני מיואש"
כך נראה המירוץ האחרון לראשות מרצ

האקטיביזם הלהט"בי מגיע לכנסת?

המירוץ של ענת ניר לצמרת מרצ נתקל בינתיים בבעיה אחת מרכזית: מרצ. מפלגת השמאל שרויה במשבר זהות עמוק מאז פרישתה של זהבה גלאון, בחירתה של תמר זנדברג ופרשת קלוגהפט, כשהרבה דם רע זורם בין הפעילים והמחנות בתוך המפלגה, וממעל מרחפת עננת הייאוש הכללית של המחנה הדמוקרטי. אם רוצים להיות נדיבים אפשר לקרוא לזה "התחדשות".

"אני ידועה בתור אחת הקולות שקראו להחלפת זהבה", היא מודה, "ולא מפני שהיא הייתה מנהיגה לא טובה. זה גם מה שאני אומרת על הרשימה הנוכחית – מנהיגים מצוינים צריכים גם לסיים את הקדנציות שלהם ואנחנו היינו צריכים להתחדש. האם ההתחדשות טובה או לא מספיק טובה? אפשר להביע על זה דעה, אבל היינו צריכים להתחדש בשביל להבין מה קורה פה. מאז שנת 1996 לא היו פריימריז במרצ".

ההתחדשות כוללת את יו"רית הנוכחית, תמר זנדברג?

"היא חדשה ולא עומדת לבחירה אז לא ריאלי לדבר על זה כרגע, אני כן חושבת שזה מעניין וחשוב שאנחנו המפלגה היחידה עם יו"רית אישה וטבעונית".

את מדברת על התחדשות, אבל מי שיביט בך מהצד יראה אולי עוד תל אביבית אשכנזית.

"ענת ניר מייצגת פריפריה חברתית שלא הייתה בכנסת מעולם".

איזו פריפריה חברתית?

"קודם כל נשים, ונשים פמיניסטיות, לא מיוצגות מספיק בכנסת ישראל. מעולם לא ישבה אישה מחוץ לארון בכנסת ישראל. גם ארבעת ההומואים שישבו בכנסת, והם מקסימים, לא הגיעו ממוסדות הקהילה הגאה. אני מייצגת את הדבר הזה בצורה חזקה מאוד, באופן אמיתי. האקטיביזם הלהט"בי מגיע לכנסת, מחאת השוויון, מחאת הנשים. אני הביטוי החיצוני של הדבר הזה".

את מאמינה שתיבחרי במקום ריאלי?

"כן".

מה הדבר הראשון שתרצי לקדם?

"מבצע אכיפה לשוויון בשכר, בדיוק עשו את זה בצרפת ועפתי על זה. והחוק למניעת אלימות כלכלית, אני לא המצאתי אותו ואני לא שותפה לו, אני מקווה מאוד להיות בכנסת ולהעביר אותו. כל קואליציה צריכה להעביר אותו".

ממרצ לארצ בשש שנים

בשנה שעברה עמדה ניר עם אימרי קלמן מאחורי יוזמת אבוקדו – תא אקטיביסטי שנועד להביא מתפקדים חדשים למרצ ולרענן את השורות, אפילו לשלב מתנחלים, רחמנא ליצלן. בחזונה האוטופי של ניר מרצ המתחדשת ממוצבת כמפלגת שלטון הנאבקת על מספר דו ספרתי של מנדטים ואולי אפילו משנה את שמה ל"ארצ" – "מקום שהוא לא מפלגה סקטוריאלית של השמאל הלבן שיושב בתל אביב ורוצה תחבורה ציבורית בשבת ודורס עם האוטובוס שלו את כל הדתיים. אף אחד לא הולך מפה – המתנחלים לא הולכים, הערבים לא הולכים, ההומואים לא קופצים למים ושוחים לאוגנדה, לא המזרחים ולא השמרנים ולא הדוסים. אני חולה על דוסים".

מצחיק? ניר לא מתרגשת: "אבוקדו יש לו רגע אחד שהוא בשל ואני מרגישה שהרגע הזה קרה, נכנסנו לוועידה, פתחנו פריימריז, עשינו שם דברים. צחקנו עלינו ב־Time Out, במקור ראשון, אצל נחמה דואק בידיעות אחרונות די צחקו עלינו, אבל זה כבר לא מצחיק, זה נראה כמו הצעה די ריאלית שדברים ישתנו במרצ, ואני לא היחידה שמחזיקה בה".

באיזה תרחיש את רואה שמתנחלים יצביעו מרצ, מה יש לך להציע להם?

"אני לא רואה שמתנחלים יצביעו מרצ, אני רואה שמתנחלים יצביעו ארצ. זו תהיה מפלגה שעושה חשיבה מחודשת על הפתרונות הקיימים ולא מדבררת את כל מה שכולנו יודעים – שתי מדינות, סוציאליזם. יש פתרונות וצריך לרצות לדבר עליהם. ענת ניר לא תמצא את כל הפתרונות לבד, אנחנו צריכים לשבת כסיעה ולהסכים למצוא פתרונות חדשים, יש לי רעיונות, אבל מה שחשוב לי שלא ייצא שיח שטחי, 'ענת ניר בעד ההתנחלויות', זה לא השיח שאני מובילה".

אז מה כן?

"השיח שאני מובילה הוא שיח עמוק. השורה התחתונה שלו היא שאנחנו לא הולכים. לחרדים למשל אני רוצה לומר שההומואים לא הולכים להפסיק לרקוד על משאיות עם חוטיני, כי זה מאוד חשוב, כמו שחשוב להתפלל, באמת, בדיוק באותה מידה. אנחנו יכולים לחיות פה יחד. ככל שתקבלו את זה יותר, יהיה פחות חוטיני, וככל שנקבל את זה יהיו פחות טיפולי המרה".

תוך כמה זמן זה קורה?

"עוד פעם, השם לא משנה לי, אבל אני מאמינה שתוך שש שנים אנחנו בארצ".

אף מילה על נתניהו

החזון של ניר מרחיק לכת. היא רוצה לשנות את חוקי המשחק הפוליטי עצמם, לערער את המוסכמות ולהמציא את הנרטיב הפוליטי מחדש, וכשהיא מתחילה לשטוח אותו אי אפשר לעצור אותה: "אנחנו לא אפקטיבים כי אנחנו לא מקשיבים, פשוט לא מקשיבים, ואני מקשיבה, אני מקשיבה. אין פה גאלות, זה כמו שמירי רגב אמרה, 'ייקח פה שתי קדנציות לתקן את מה שעשיתי', עד שייכנסו אנשים כמונו ויעשו רוקנ'רול אחר – זה תהליך. אין פה שום דבר שהוא אינסטנט, זה לא פודינג, זה חמין. מדובר בתיקון עמוק. אבל התנועה מוכנה לתיקון. כל שמאלני יודע שהשמאל כושל. כל שמאלני יודע שהשמאל צריך להתאחד".

בואי נתרכז רגע בבחירות הקרובות. מה ייחשב להצלחה בעינייך?

"יותר מאשר אני בעצמי אבחר, אכתיר את הקמפיין שלי כהצלחה אם הנרטיב של הבחירות האלה יהיה נשים. אנחנו הביטחון. אני שר הביטחון. אני לא צוחקת. אני רוצה להרחיב את ההגדרה של ביטחון, אני לא צוחקת, ואני אומרת לך – אנחנו הביטחון".

שנייה, את באמת מתכוונת שאת רוצה להיות שרת הביטחון?

"כן".

ממש ככה?

"ממש ככה, לשם אני שואפת להגיע. אני רוצה להיות חברת כנסת במרצ, ויום אחד אני אתמודד על תפקיד היו"רית ועל תפקיד שרה בממשלה. כבר היום אני יכולה להחזיק את תיק החינוך, את תיק התרבות, תיקים שיש לי אקספרטיז ואני מתאימה להם. אבל כן, ודאי, אני רואה את עצמי גם מחזיקה את תיק הביטחון, עם קצת יותר ניסיון. הייתי בצבא, הייתי בחיל אוויר, הייתי מפקדת, הכשרתי חיילים, אני מבינה את המערך הצבאי, מבינה איך הוא עובד".

אוקיי, אז איך משנים את הנרטיב? כי הנרטיב של הבחירות האלה הוא נתניהו.

"אתה לא תשמע אותי עושה את הנרטיב הזה, הוא לא מעניין אותי. אני חושבת שמילה אחת לא צריכים לדבר על ביבי, אנחנו צריכים לדבר על אלטרנטיבה וחתירה לשלטון. אני מדברת על קמפיין חיובי, לא קמפיין שלילי, רק לא ביבי ולא ביבי ומה לא. אני יודעת שביבי בשלטון, אבל מה כן? מה כן? 'מה לא?' זה לא מעניין. מה אני מציעה? אני מציעה שנהיה אופטימיים ולא נתייאש".

את לא בן אדם שעוצר.

"שעוצר? לא".

את גם לא מקבלת "לא".

"אני מקבלת הרבה לא, זה חלק מהתמודדות שלי מול דיכוי".

מה היה הלא האחרון שקיבלת?

"במחאת הנשים קיבלתי לא".

דווקא שם? זה נראה היה כמו כן ענקי.

"איזה כן ענקי? קודם כל הכסף עוד לא עבר, מתו לי שתי נשים במחאה הזאת, קיבלתי לא לתוך הפרצוף, אני עומדת על קבר, לא נעזור לך, תבואי תתלונני? המשטרה לא תעזור לך. אני חיה את הלא ביום יום שלי. לא להתחתן, לא לרשום את הילדים, לא כסף, לא פרנסה. ואני אישה אשכנזייה פריבילגית, אקדמאית שמתפרנסת וקיבלה חינוך טוב וואו, בחוד החנית של הוואו. ואני מרגישה שקשה לי, שזורקים עליי ביצים ומכים אותי שם ואונסים אותי פה. וזה קרה לי ואני בטוחה שזה קורה לכולן. אם בי בן זוג הרשה לפגוע מינית, אז זה קורה לכולן, והצלקות נשארות איתנו כל החיים".

האג'נדה הזאת נראית לך תקפה בתוך ההייפר ריאל פוליטיק הישראלי?

"אני אשמח לפתוח את הכתבה הזאת בעוד 15 שנים. זה משהו שקורה בחיים שלי, שאני מסתכלת על אייטמים אחורה ואומרת – איזה קטעים, אני שמחה להיות בצד הנכון של ההיסטוריה".