מי שיחלוף על פני הפיצרייה החדשה ברחוב שד"ל עלול לחשוב שזו סתם פיצה שכונתית, אבל מי שטעם יודע שמדובר בפנינה עירונית נדירה: פיצרייה קטנה ברמה גבוהה ותמחור נמוך. "אני בלי עובדים, וכאן 16 שעות ביום כי זה מה שאני אוהב. זה מאפשר לי לשמור על מחירים הוגנים מבלי להתפשר"
במבט ראשון ומהיר, פיצה אורו נראית כמו עוד פיצרייה שכונתית, עממית ופשוטה עם ניחוח של פעם – אבל אחרי הביס הראשון מיד תבינו ששום דבר לא פשוט בפיצה החדשה של אור אהרון, שהתמקמה ברחוב שד"ל. זה מתחיל מהבצק, עובר ברוטב עגבניות איכותי ומגיע עד למוצרלה משובחת. לשמחתנו, המחיר דווקא מצליח להישאר פשוט, והביס פשוט מעולה.
>>"פתיחת שולחן שלא קורעת את הכיס": שובם של תפריטי צהריים
אור אהרון אהב פיצה מאז ומתמיד. לאיטליה הוא הגיעה כרוכב אופניים תחרותי, שם חי במשך שלוש שנים, במהלכם גם אכל לא מעט סלייסים מהמזון הפלאי. "יש לי שלוש אהבות בחיים: אופניים, מתמטיקה ופיצה", מספר אהרון. "אחרי שהתחריתי שלוש שנים באופניים, ולימדתי ילדים מתמטיקה, הגיע תורה של הפיצה. עבדתי בפיצרייה בקרית אונו ("פיצטה", י.ש.), ולמדתי את רזי הפיצה, אז הגיע הרגע שלי לפתוח מקום משלי, שמוקדש כולו לאהבה הזאת".
אהבתו של אור מתורגמת לפיצרייה החדשה, שקרויה אורו על שם המילה ל"זהב" באיטלקית, ושם החיבה שלו. שם הוא מכין פיצה איטלקית בנוסח נאפולי, ולפי הספר – בצק שמותפח 72 שעות, רוטב עגבניות איטלקי מבית מוטי וגבינת מוצרלה של משק עברי – כלומר, ללא חומרים משמרים, שמן, סוכר או שאר תוספות מיותרות. פיצה אמתית ופשוטה, כמו שהתכוון המשורר. ואכן, הבצק נמתח ונותר גמיש גם לאחר הביס, השוליים תפוחים, רכים וחרוכים כהלכתם, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים – ופיצת המרגריטה שטעמנו היתה פשוט קלאסית ומעולה, כאשר מלבד המוצרלה נוספת לה גם גבינת פקורינו איטלקית, שמעמיקה את הטעמים.
מדובר בפיצה טובה ואיכותית, עשויה עבודת יד, בלי דאווינים מיותרים – והדבר ניכר גם במחיר, שהוא ללא ספק הכי זול שתמצאו בסביבה: 50 ש"ח לפיצה מרגריטה שלמה (בקוטר של 30 ס"מ), כאשר כל תוספת תוסיף לחגיגה 5 ש"ח בלבד, ועבור 15/17 ש"ח תוכלו לרכוש סלייס. "בסוף אני פה לבד", מסביר אור כששאלנו איך הוא מצליח לעמוד במחיר כזה. "אני בלי עובדים, ועובד כאן 16 שעות ביום, כי זה מה שאני אוהב.זה מאפשר לי לשמור על מחירים הוגנים מבלי להתפשר על חומרי הגלם או על איכות הפיצה".
בניגוד לנפוליטניות אחרות בעיר, שמתאפיינות בתוספות מפונפנות, כאן התוספות לא יוצאות מגדר הרגיל – שלא לומר, מיושנות קצת (אבל זה סוד הקסם), עם אפשרויות של זיתים ירוקים, זיתי קלמטה, פטריות, פלפל חריף, תירס או בצל סגול. ולמרות שפפרוני דווקא אין, הפיצה לא מחפשת כשרות ופועלת גם במהלך סופי השבוע, ועד לשעות הקטנות של הלילה – שזה עד 5 בבוקר. "זה אזור של כמה מועדונים, והפיק הכי גדול הוא דווקא בחמש בבוקר. הרבה מבלים מגיעים מהוואן, עולי עלמה והרדיו ממש בשעות האלה". איזה כיף לגלות שהלייט נייט עוד חי בעיר.
כמו כל פיצרייה שמכבדת את עצמה, גם כאן תמצאו מנות צד של לחם שום (25 ש"ח), פוקאצ'ה (15 ש"ח) וקלצונה נוטלה (25 ש"ח), קינוח שהוא החיים עצמם. את תתנו לפשטות של הפיצרייה, החזות השכונתית שלה והמחיר הזול לבלבל אתכם, כי הם לא תואמים לרמת הביס. אם כבר, זה מזכיר יותר מהכל פיצריות אמיתיות מאיטליה, שלא שמות דגש על עיצוב ושופוני, אלא רק על מה שחשוב באמת – הפיצה עצמה.
פיצה אורו, שד״ל 7. ראשון- שני: 17:00-23:00, שלישי עד שבת: 17:00-05:00