פיקאפ בדרך השלום? רק פאר טסי יכול
הלהיט "דרך השלום" של פאר טסי מבטיח שגם באזור הפחות מסעיר של העיר אפשר להתארגן על פיק־אפ. יצאנו לבדוק אם יש דברים בגו. ספוילר: תישארו באלנבי
תל אביב, לפני חצות. אני חולף על פני אולם תצוגה של סקודה בדרך השלום בואכה יגאל אלון. הגעתי לכאן בעקבות הלהיט של פאר טסי, שהתוודעתי אליו לראשונה לפני כחודש בתוכנית הרדיו "אגן הים התיכון". מאז הוא לא מניח לי. זו לא רק המנגינה, אלא בעיקר הכישלון האישי בהגשמת פנטזיה פרובינציאלית דומה לזו המתוארת בו. כמי שגדל בנחלת יצחק, פרובינציה הממוקמת ממש קרוב לדרך השלום, אני יכול להעיד שהלוקיישן החם ביותר לפיק־אפ בשכונה הוא כיסאות הפלסטיק מחוץ לקיוסק ששמו "קורל". לא תמצאו שם נשים אלגנטיות השוכרות דירה בסביבה, אלא נערות בג'ינס לי קופר וכפכפים העונות לשם קורל. מצד שני, מאז שעברתי לעיר הגדולה מצבי לא השתפר בהרבה, ומרבית ניסיונות הפיק־אפ שלי הסתיימו בשינה באלכסון, לבוש ומחבק ספר של רולאן בארת. אולי פאר טסי יודע משהו שאני לא?
קראו עוד על "דרך השלום" של פאר טסי
כשהתקשרתי לשאול אותו מהו המקום שמוזכר בשיר בתור "בית קפה בין השכונות", נתקלתי במערכת לסינון שיחות הדורשת הזנה של קוד סודי. רק כך הוא מצליח לסנן את כל הבחורות מהדירות השכורות שהוא מעולם לא החזיר להן טלפון. אז פניתי לרמי (השם המלא שמור במערכת), הווינג־מן הנאמן שלי, שטקטיקת הפיתוי המשוכללת שלו – על הקו הדק שבין האקזוטי למקריפ – עוד תילמד יום אחד באקדמיה של סטס סגין. רמי נענה לאתגר, וביחד יצאנו לסיבוב מקיף בברים ובבתי קפה בשכונות הסמוכות לדרך השלום – יד אליהו, ביצרון ונחלת יצחק.
סניף קפה קפה שבסמוך להיכל נוקיה, הלב הפועם של שכונת יד אליהו, היה סגור כשהגענו. הדבר הכי קרוב לבחורה שמצאנו בדרך השלום היה תחנת אמבולנסים של חברת נטלי (תודה, אבל הלב שלי ישרוד את הריגוש הזה). הדבר הכי קרוב לבר היה סניף של yellow, שסירבנו להיכנס אליו בכל תוקף. אולי לא אירופה פה, אבל גם לא דימונה.
[tmwdfpad]בדרך לנחלת יצחק נתקלנו בשלט המפנה למקום בשם הוואנה בר. זו הייתה מתיחה בטעם רע, דבר שהבנו רק אחרי שתי הקפות של חניון לבניין משרדים. לבסוף מצאנו נחמה בקפה ז'ולי הממוקם במגדלי תל אביב. ממוצע הגילאים של יושבי המקום היה כמעט בסדר, בהתחשב בכך שהמלצרית הייתה בת 15 ומלבדה ישבו במקום שתי נשים בגיל המעבר. לקראת הסגירה פינקו אותנו בצלחת עם שתי סופגניות שנשארו על המדף. הכי קרוב לציצים שראינו באותו לילה.
תל אביב, אחרי חצות. עולה בחדר מדרגות. מוציא מפתחות, פותח דלת. סוגר דלת, מדליק בוילר. פותח מקרר. מוציא גבינה לבנה ולוקח אותה לחדר עם שקית של פריכיות בטעם זעתר ושמן זית. הלילה לא עושים חשבון.