השבוע יצא הטיזר לסרט ההמשך של "ספייסבולז", סרט הפארודיה האייקוני של מל ברוקס הידוע גם בעברית כ"שגעון בחלל". הסרט, שבאופן מאכזב לא יקרא "ספייסבולז 2: החיפוש אחר עוד כסף" כמו שהובטח לנו בסרט המקור, אמור לצאת לאקרנים ב-2027, ולהגיד לכם את האמת: לא חשבתי שנגיע לרגע הזה. מאז שאותו המשכון הובטח לנו ב-1987, ודרך כל ההכרזות בשנים האחרונות על כך שהסרט אשכרה קורה, עדיין לא האמנתי שבאמת נראה אותו. סרט המשך לפארודיה מטופשת משנות השמונים בכיכובם של מספר כוכבי עבר ואגדת קומדיה בת 99? למה שהוליווד תשקיע בזה כל כך הרבה? אבל הנה זה קורה. וזו הזדמנות טובה לדבר על הסרט המקורי והמשמעות שלו בשבילי וחנוני קומדיה רבים אחרים.

>> אימה בפלאנט איילון: שבעה ילדים הרסו את הסרט. כנראה שהוא טוב
>> "פרויקט הייל מרי" נראה כמו מארז סרטים לחג. זאת לא מחמאה

כשהייתי ילד היו שני שמות בעולם סרטי הפארודיה: האחים צוקר ומל ברוקס. האחים צוקר (שלמעשה עבדו בשיתוף פעולה עם התסריטאי/במאי ג'ים אברהמס ז"ל) יצרו את "האקדח מת מצחוק" ו"טיסה נעימה" ומל ברוקס יצר את "אוכפים לוהטים", "רובין הוד: גברים בטייץ" וכמובן "ספייסבולז". בתור ילד חובב-קומדיה, "ספייסבולז" היה חשוב לי יותר מ"סטאר וורס". למעשה, ראיתי את "ספייסבולז" כבר עשרות פעמים לפנים הפעם הראשונה שראיתי את סרטי "מלחמת הכוכבים" המקוריים, אז כשצפיתי בהם סוף-סוף הרגשתי מחסור חזק בבדיחות.

"ספייסבולז" היה בשבילי הרבה יותר מפארודיה על סרטי המד"ב הגדולים של שנות השבעים והשמונים. הסרט לימד אותי מה זה פארודיה, וחשף אותי לקונספטים קומיים חדשים לחלוטין. אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את הקטע בו דארק הלמט וקולונל סנדרס צופים בקלטת של הסרט שהם כרגע נמצאים בו והרגשתי איך כל החוקים נשברו. "אפשר לעשות את זה?" שאלתי את עצמי. זה סרט ששינה את תפיסת העולם שלי, ועיצב את ההבנה שלי בקומדיה. אך כיום, מן הסתם, אני יכול לראות גם את החסרונות שבו.

מל ברוקס היה כבר די מבוגר כשכתב את "ספייסבולז". הוא לא גדל על "מלחמת הכוכבים" כמו שהוא גדל על סרטי מערבונים או על פרנקנשטיין. אין לו חיבור רגשי להרפתקאות של לוק סקייווקר וחבריו, ואפשר לראות את זה בדרכים בהם הפך את "סטאר וורס" לסיפור באווירת ימי הביניים. עם השנים גיליתי שמעריצים מבוגרים יותר של מל ברוקס רואים ב"ספייסבולז" יצירה פחות מהותית, סרט נחמד עם כמה בדיחות טובות, אבל לא יצירת מופת כמו "פרנקנשטיין הצעיר" או "אוכפים לוהטים". ועדיין, יש משהו בשילוב הזה בין הומור מטא מודע לעצמו ובין בדיחות קלאסיות בסגנון וודביל שעובד לי. משהו שגורם לי להנות כל פעם שאני צופה בסרט המטופש, אך הכל כך מושקע הזה.

למרות שברוקס לא גדל על "מלחמת הכוכבים" אפשר לראות הרבה אהבה בסרט הזה. אולי לא לזיכיון של ג'ורג' לוקאס באופן ספציפי, אבל למדע בדיוני וקומדיה באופן כללי. ברוקס מנצל כל הזדמנות בגלקסיה לבדיחה מטופשת בין אם זה המאפיונר המפחיד פיצה דה האט, או הקטע האייקוני שמשלב בין לוני טונס לנוסע השמיני. יש בסרט עשרות שורות שכיף לצטט, ומרגישים את חדוות היצירה שבו. במילים אחרות: למרות כל הבדיחות על התמסחרות, אפשר לראות שהוא לא נעשה רק בשביל "עוד כסף".

ועכשיו עולה השאלה: האם סרט ההמשך הזה יהיה באמת… טוב? למרות המרכזיות של ברוקס הקשיש בשיווק, הוא לא באמת הרוח שמובילה את הסרט. הוא נכתב על ידי תסריטאים כמו ג'וש גאד והכותבים של "הבלש פיקאצ'ו" ובויים על ידי הבמאי הצעיר ג'וש גרינבאום. שזה בסדר גמור, אני לא מצפה מאדם בן 99 לביים סרט כזה, ונראה שהיוצרים החדשים הם מעריצים גדולים של הסרט המקורי. אבל זו גם יכולה להיות בעיה: נוסטלגיה חזקה מדי ונאמנות למקור יכולה ליצור קולנוע משעמם, כמו סרטי "מלחמת הכוכבים" האחרונים.

האם "ספייסבולז 2" תיפול לאותן מלכודות אליהן נפלה מושא הלעג שלה? זוכרים לדוגמא את ההמשך האחר לסרט קלאסי של מל ברוקס מהשנים האחרונות, "ההיסטוריה המטורפת של העולם 2"? כמובן שאתם לא זוכרים, כי זה היה די גרוע. בוא נקווה ש"ספייסבולס 2" יהיה לפחות יותר טוב מזה.

יש כאן הזדמנות ליצור משהו טוב, סרט פארודיה מודרני שיזכיר לנו את המקור שאהבנו, אבל גם ייפנה את חיציו לעבר מטרות מד"ביות חדשות. יש כאן הזדמנות להגיד משהו על תרבות הנוסטלגיה הזאת, כמו שהסרט הראשון עסק בהתמסחרות של "סטאר וורס". אבל יש בהחלט גם מצב לעוד מוצר הוליוודי מתחנף. השיבה של השחקנים האהובים מהסרט הראשון – ביל פולמן, ברוקס, ריק מורניס שחזר מפרישה, – בהחלט מעודדים. אבל האם זה מספיק? נדע בעוד שנה. ועד אז, תמיד יהיה לנו את אותו סרט אייטיז מוזר מלא במשחקי מילים, שבירות קיר רביעי והומור ביידיש. שהשוורץ יהיה איתכם!

• המסך
• פארודיה
• מל ברוקס
• קאלט
• סרטים מומלצים