דיסניוורלד: הסרטים והסדרות שיצילו אתכם בסוף החופש הגדול

הסרטים

מואנה (2016) // מואנה 2 (2024)

אגדה על נערה פולינזית שמורדת באביה החששן, ובעידודה של סבתה "המשוגעת" יוצאת לים לחפש אחר מאווי משנה הצורה (דוויין ג'ונסון, בתפקיד שהותאם למידותיו) בתקווה שיעזור לה להשיב לאלת האיים את הלב שגנב ממנה ולתקן את האסון האקולוגי שחולל. האנימציה יפהפייה, וההקשר הפולקלוריסטי מאפשר לה לחרוג מדי פעם מהקו הריאליסטי האופייני. השירים הנהדרים שכתב לין מנואל מירנדה ("המילטון") הרמוניים, מרקידים ועושים חשק לעוד.

צ'יפ ודייל: יחידת הצלה (2022)

צמד הסנאים החמודים שכיכבו בסרטוני אנימציה של דיסני עוד משנות הארבעים אף פעם לא לגמרי תפסו בארץ, אבל למרבה המזל, כדי להנות מהקומדיה המטורללת לגמרי הזו לא באמת צריך להכיר את ההיסטוריה של צ'יפ ודייל, הסרט כבר ישלים לכם את הפערים בעצמו. בעולם שבו דמויות מצוירות חולקות עולם עם בני אדם בשר ודם, צ'יפ (ג'ון מולייני) עדיין נראה כמו סרט מצויר דו מימדי בעוד דייל (אנדי סמברג) התקדם לאנימציית מחשב תלת מימדית בניסיון נואש לשמור על הנעורים ומעמדו ככוכב. יש עלילת אקשן שמאלצת את החברים הוותיקים לעבוד שוב יחד, אבל היא פה בעיקר כתירוץ למלא בדיחות תרבות פופלרית, ובפרט כאלה על אנימציה אז והיום. כיף גדול

הקול בראש (2015) / הכל בראש 2 (2024)

סדרת הסרטים שעוקבת אחר ריילי, ילדה בראשון ומתבגרת צעירה בשני, שמתמודדת עם המציאות שסביבה בדיוק כמו כל אחד אחר – בעזרת הקולות בראש שמבטאים את רגשותיה. מאחורי הרעיון הדי פשוט הזה עומדים צמד סרטים רגישים ואינטליגנטיים שגורמים לכל צופה, מבוגר או צעיר, להרגיש קצת יותר טוב עם עצמו ועם הרגעים הקטנים בהם הרגשות משתלטים על השכל. זה אולי מציף, אבל גם בונה.

מרי פופינס (1964)

הפרויקט שוולט דיסני עצמו היה נחוש להוציא לפועל, וגם במרחק 60 שנה מרגיש רענן להפליא. את הכוכבת שלו – ג'ולי אנדרוז – הוא קטף מבמות ברודווי, והופעתה זיכתה אותה באוסקר על תפקידה הקולנועי הראשון. לסרט על האומנת המסתורית והקסומה יש עד היום המוני מעריצים, על אף שהוא התרחק מאוד מחומר המקור. ואגב זה, גם הסרט על אחורי הקלעים של ההפקה, "להציל את מר בנקס", זמין בדיסני+ ומומלץ בחום.

במבי (1942)

"זהב טהור" אמר וולט דיסני אחרי שצפה בשתי הסצנות הראשונות שנוצרו בשביל "במבי". אכן זהב טהור. אולי הסרט היפה ביותר שנוצר באולפני דיסני מעולם. הסיפור הפשוט והפיוטי והכל כך מרגש עוקב אחר מעגל חיים של עופר במקביל לחילופי העונות. היוצרים השתמשו במילים "סימפוניה" ו"אימפרסיוניסטי" כדי לתאר את מה שניסו והצליחו להשיג. את המראה החלומי של מעבה היער יצר אמן סיני, שנשען על מסורת של ציור סיני מופשט והפך את ציורי הרקע ליצירות אמנות. החיות עצמן הן הברקה מתוקה – שילוב של מחוות גוף והבעות פנים של תינוקות עם תנועה ואנטומיה מדויקת של חיות, שנות אור לפני המצאת המחשב. מינימום של דיאלוג מבדיל את הסרט מכל סרטי הילדים הקשקשניים של היום.

האגדה על הנסיכה והתפוח בגרסת לייב אקשן שעשתה אמנם יותר רעש לפני שעלתה לאקרנים מאשר בזמן ההקרנה, אבל בפועל היתה יותר טובה משחששתם. גל גדות לא עושה פאדיחות בתפקיד המלכה הרעה, ועל רייצ'ל זגלר עדיף שלא נרחיב. ומאחורי השערוריות, הקסם של הגרסה המקורית נשאר, ודי מהר תשכחו מכל הרעש ותיסחפו יחד עם הילדים לתוך אגדה של ממש, אוריג'ינל, האחים גרים ודיסני. אין יותר טהור מזה.

אנקאנטו (2021)

סרט מתוק שהיה אולי עובר מתחת לרדאר אילולא הלהיט הענק "אנחנו לא מדברים על ברונו" – ומזל, כי מי שישאב לתוך המעשייה המודרנית הזו על נערה קולומביאנית שבניגוד לבני משפחתה, נטולה כוחות קסם, ירוויח סרט מקסים, צבעוני להפליא ועמוס ברגעים קטנים ומרגשים. הפסקול המצוין של לין מנואל מירנדה הוא אמנם רק הבונוס, אבל איזה בונוס משגע.

לוקה (2021)

"לוקה" מספר על ילד בעל חלומות שאימו הדואגת מצרה את צעדיו בשל חשש לשלומו, אך הוא מורד ויוצא לעולם אחר. מורה הדרך של לוקה בעולם החדש, אלברטו, הוא בן גילו, והשניים הופכים לחברים הכי טובים ושותפים לחלום, עד שחברותם נבחנת למול המציאות. אלברטו הנועז מלמד את לוקה החששן לא לדאוג, והרפתקאותיהם המשותפות, כשהם מדמיינים שהווספה לוקחת אותם לשמיים, מזכירות את העולמות הקסומים של היאו מיאזאקי היפני, שהשפעתו על הסרטים של פיקסאר מעולם לא היתה ברורה יותר.

הסדרות

ניצחון או הפסד

אחת מסדרות הילדים הטובות, החכמות והמורכבות שראינו אי פעם. עם ויזואליה עדכנית ומעניינת היא מצליחה לספר סיפור פשוט דרך המון נקודות מבט שונות – יעני, ראשומון אבל מדי פרק מדמות אחרת –  ולדבר באופן בוגר וישיר לילדים. ולראשונה בתולדות פיקסאר: גם ההורים הם בני אדם. במרכז הסדרה עומדת קבוצת סופטבול של בנות בחטיבת הביניים, שבוע לפני משחק האליפות שלהן, כאשר לאורך הפרקים נחשפים לעוד חלקים בסיפור של אותו שבוע דרך הדמויות, עד שהתמונה המלאה מתגלה, והיא נהדרת.

בלואי

אחת הסדרות הכי טובות בטלוויזיה בימים אלה – לא רק לילדים, בכלל. בפרקים קצרים וקולעים של שבע דקות, "בלואי" מספרת על הילדות בלואי ובינגו וההורים צ'ילי ובנדיט, משפחת כלבים שגרה בבית פסטלי ומקסים באוסטרליה ונהנית להמציא משחקים ולדמיין סיטואציות מופרכות. למרות שהיא מתאימה לילדים ואפילו לפעוטות, "בלואי" לא מהססת לכוון גבוה עם פרקים אומונתיים ופילוסופיים ועיסוק בנושאים מורכבים, הכל במעטפת קלילה וכיפית. זהירות, זה ממכר.

גרוויטי פולס

סדרת המסתורין שיצר אלכס הירש כבר הרוויחה ביושר את מקומה בהיכל התהילה של הטלוויזיה לילדים, ויש לה גרעין מעריצים נלהב שכולל צופים שגדלו עליה כילדים, מצטרפים חדשים וצופים שהגיעו אליה מראש כמבוגרים. זוג התאומים דיפר ומייבל מבלים את הקיץ בביתו של דוד סטן בעיירה נידחת מוקפת יערות. במהרה מתברר להם שבעיירה מסתתרים שלל מפלצות, יצורים פנטסטיים ודברים משונים, ומעלילות קטנות של "מפלצת השבוע" נבנה בהדרגה סיפור פנטזיה גדול ודרמטי.

פיניאס ופרב

סיטקום מופרע, מצחיק ושנון לכל המשפחה, בכיכובם של צמד אחים משועמם בחופש הגדול, אחותם הגדולה והלחוצה, ברווזן שהוא גם סוכן חשאי ומדען מרושע אך מחמיר לב. ההרפתקאות המוזרות של האחים הממציאים, פיניאס בעל הראש המשולש ופרב השתקן, הפכו ללהיט כבר כשהגיעו לערוץ דיסני ב-2007, אבל הזמן עשה לה רק טוב – היא הפכה ללהיט קאלט פסיכי בטיקטוק והיוצר שלה, דן פוונמיר, שיתף פעולה בשמחה עם שאלות, טרנדים ובדיחות של המעריצים. בעקבות כך, בחודש שעבר היא חזרה לעונה ראשונה מאז 2012.

בית הינשוף

לוז נוסדה, ילדה חובבת ספרי פנטזיה והרפתקאות, מגיעה בטעות לעיר מלאה בשדים, מכשפות ומפלצות. היא הופכת במהרה לשולייה של מכשפה עוקצנית, מתחילה ללמד להטיל כשפים בעצמה ומסתבכת בשלל צרות קסומות. חוץ מאנימציה מלאת פרטים, אווירה אפלה אבל כיפית ודמויות מגניבות, "בית הינשוף" כוללת גם ייצוג קווירי פורץ דרך – הגיבורה היא ביסקסואלית שלאורך הסדרה מפתחת קשר רומנטי מתוק במיוחד עם אמיטי, שבכלל מתחילה את הסדרה בתור היריבה הגדולה שלה.

הגרינים בעיר הגדולה

הסיטקום המצויר הזה הוא סופת כאוס כיפית במיוחד. משפחת גרין הכפרית עוברת לבית עירוני ומנסה להשתלב בסביבה החדשה, משימה בה היא נכשלת בשלל דרכים ובכל הזדמנות. החקלאי החביב גיל גרין, אמו העצבנית אליס וילדיו המוזרים להפליא קריקט וטילי יוצאים להרפתקאות מטופשות ברחבי העיר, פוגשים חברים חדשים, מתיידדים עם חיות ועושים את כל זה באווירת סלאפסטיק מופרעת וצבעונית.

"אגדות ברווזים" / "סיפורים של ברווזים"

שניים במחיר אחד! אל סדרת הקאלט מהניינטיז הצטרף לפני מספר שנים חידוש משמח עם אנימציה חדישה ומדבבים מוכרים (ביניהם דיוויד טננט, דני פודי ובן שוורץ), ובשני המקרים מדובר בקומדיית הרפתקאות מהנה למדי. שתי הסדרות מלוות את הרפתקאותיהם של אחייניו של דונלד דאק, יואי, דואי ולואי, ואת הדוד קמצוץ העשיר המארח אותם בביתו. אם בסדרה המקורית הדגש היה על המאבק בין הדוד לבין כנופיית הביגלים שמנסה לגנוב את כספו, הסדרה החדשה מתמסרת יותר לקשתות עלילה ארוכות על הרפתקאות וחקירות. ספוילר – יש חייזרים.

אמפיביה

דיסני חזקים בשנים האחרונות בסדרות על בני נוער קצת משונים שמוצאים את עצמם בעולם קסום ומבלבל. "אמפיביה" היא דוגמה מצוינת – סדרה על נערה בת 13 בשם אן שנתקעת על אי מסתורי המאוכלס בצפרדעים מדברות. קורה לטובים ביותר. בעולם אחר זה היה סיטקום קליל מסוגת "דג מחוץ למים", אבל "אמפיביה" הרבה יותר אפית ושאפתנית, עם עלילות ארוכות על מאבקי כוח, בריונות וחברות, טוויסטים מעניינים ועיצובי דמויות מוצלחים. וגם צפרדעים. מלא צפרדעים.

הרוח ומולי מגי

כישוף שהשתמש קושר את גורלם של מולי, נערה טובת לב ואופטימית, עם סקרץ', רוח רפאים מרירה שמתגוררת בביתה. זה סידור נהדר עבור מולי, שהוריה עוברים דירה לעיתים קרובות ורק משוועת לחבר שיישאר תמיד לצידה, אבל סקרץ' לא ממש מרוצה – לא רק שהוא מעדיף להיות לבד, הוא בכלל רוצה להפיץ אומללות וסבל. בקיצור, מעין גרסה קלילה וצבעונית יותר של "ביטלג'וס", עם נגיעות עדינות של אימה ומסתורין. העונה הראשונה כבר זמינה בספרייה הישראלית, השנייה עדיין לא – אבל היא הסתיימה בארצות הברית ממש לא מזמן.