אמאלה, קומוניסטים: התחקיר על דרור ישראל הוא בדיחה רשלנית

דמויות מוצללות, קולות מעוותים והיסטריה כללית – לא מדובר בכתבה על קרבנות אונס, אלא בתחקיר של חברת החדשות על תנועת דרור ישראל, שמעזה למרוד ברעיון הקפיטליסטי. למה זה כל כך מלחיץ אתכם?

חברי תנועת "דרור ישראל". צילום: יח"צ
חברי תנועת "דרור ישראל". צילום: יח"צ
12 בדצמבר 2018

הימים הם ימי מלחמה. מלחמה על פני החברה שלנו, על השפה, על השיח והאופן בו הוא מתנהל, אם בכלל מתנהל, על הומניות, על האדם ואנושיותו. העתיד, כמו בדרך כלל בעתות מלחמה, הוא קודר ומדכדך – אבל יש דוק של אופטימיות ובדרך כלל ניתן למצוא אותו בפניהם של ילדינו. הדור הבא. אלא שגם האופטימיות הזו מתמוססת אל תוך לופ הטרוניות (המוצדקות ברובן) על מערכת חינוך כושלת ולא מתוקצבת שנמצאת בפשיטת רגל ערכית, קורבן לפוליטיזציה דתית שמייצרת בהתאמה דור אדיש וקהה חושים.

בתוך המערבולת הזאת מתקיימת כבר שנים רבות תנועת דרור ישראל, תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד, ומציעה אלטרנטיבה לחיים הקפיטליסטים בהם הרדיפה אחר משכורת גבוהה יותר ושואב אבק מתקדם הם הנוסחה לחיי אושר והגשמה עצמית. אלא שהרעיון של וויתור על הנרטיב הקפיטליסטי ההישגי כפי שמתגאים בו מנהיגינו (היי טק! אקזיט! כסף! הו מיי) הוא כל כך קיצוני ובלתי נתפס בשיח החברתי-כלכלי של ישראל 2018, שבחברת החדשות ראו לנכון לייצר כתבה תחת הכותרת הדרמטית "תחקיר", שעסקה באותם בוגרים שבחרו להשאיר מאחור את העולם הישן ולחיות חיים שיתופיים מלאים, על כל המשתמע מכך.

>> האם תל אביב היא בעצם מופת לצרכנות נבונה?

בכתבה ששודרה אמש (שלישי) הוצגו הורים מוצללים שקולותיהם עוותו, והם מדברים כמו קורבנות אונס על הילדים שמתנכרים להם ולאורח חייהם הקפיטליסטי. הם לא מגיעים בכל שבת לבלות איתם ולצאת איתם לטיולים, וכאילו לא די בכך – הם גם חולקים את כספם עם חבריהם לקומונות ומקבלים בחזרה כפי צרכיהם. נורא! שערוריה! הקימו ועדת חקירה! הרי אם אותם "ילדים" (מדובר באנשים בוגרים לכל דבר ועניין) היו נעדרים מאותם אירועים משפחתיים בשביל רילוקיישן מכניס לעמק הסיליקון, הוריהם היו מתמוגגים ומשבחים אותם לאוזני כל מי שרק יסכים לשמוע. כמה הבן שלי מוצלח! הוא עשה אקזיט, קנה דירה, יש לו בריכה אולימפית בסלון!

אולי קיימות גם תלונות מוצדקות נגד דרור ישראל, אבל אף אחת מהן לא מופיעה בכתבה. חברי התנועה תוארו בכתבה כקבוצה קיקיונית שאנשיה חיים בעוני, ויתרו על החיים, מתכחשים לבני משפחתם, מקיימים חיי אישות מפוקפקים. הוריהם מתראיינים ומספרים בכאב על אובדן, מביעים דאגה: לאן תלך הירושה? למה הילדים לא באים לשבת? "נהרסה לי שמחת החיים" אומרת אמא אחת בבכי, "עד כדי כך… לא אמרו לנו שכל התנועה הזאת תוביל אותו לחיים האלה", קולה נשבר. השפה הוויזואלית וגם זו המקוריינת זועקות סכנה: כולם בתנועה לומדים את אותו המקצוע (חינוך), הטרמינולוגיה בה הם מדברים אחידה. "הם החליפו את המילה 'החלטה' במילה 'הכרעה' כי הכרעה זה דבר שבא מהנפש, עמוק", אומר ניצול התנועה בלהט. אוקיי. אז מה?

"אנחנו יודעים שיש בדרור ישראל כל מיני סוגים של משפחות", מקשה הכתבת על שתיים מחברות התנועה. "ילד שאמא שלו גרה בקומונה אחת ואביו בקומונה אחרת והוא מחלק את זמנו בין שתי הקומונות, או אשה שהביאה ילד עם אשה נוספת והן בחרו באחד מחברי הקומונה לאב". "אז מה השאלה?" הן שואלות אותה בחיוך נבוך. אין שום דבר חריג במה שתואר כאן, להוציא המילה קומונה. מדובר בשתי ורסיות של הורות משותפת, מהסוג המאוד נפוץ בתל אביב והמקובל בקרב כל מי שמגדירים את עצמם ליברלים ולוחמי צדק וחופש.

תנועת הנוער העובד והלומד, לפני שהיא הופכת לדרור ישראל, מציעה לילדים ונוער אלטרנטיבה מחוץ למסכים ולרשתות החברתיות, פעילויות מעשירות וחינוכיות, והופכת ילדים למבוגרים טובים יותר. הייתי בתנועה שנים רבות ורבים מחבריי משם, שהמשיכו לתנועת הבוגרים, עזבו – איש איש והזמן שהיה נכון עבורו. רובם עוסקים היום בחינוך בקונסטלציות שונות, במחקר, בפעילות סוציאלית וברווחה, בעבודות שמכניסות מעט אבל נותנות המון לחברה ולקהילה.

כן, הם גרים בקומונות וחולקים את כל כספם, מרכיבים משפחות אלטרנטיביות של אבא שגר כאן ואמא שם, הילדים מגודלים על ידי כולם. אז מה? זוכרים את מחאת הלהט"ב? שכל אחד יעשה מה שטוב לו ומתאים לו וממלא את חייו באושר. הם יותר מאושרים מרובנו, שרצים על הגלגל וכבר אין לנו אוויר.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד