המסך הקטן מאוד: תעשיית הטלוויזיה המקומית במשבר חסר תקדים

משכורות הטאלנטים נחתכו בעשרות אחוזים, מאות אנשי מקצוע מעולים מחפשים עבודה, רשת 13 לא תפיק השנה תכנים נוספים וקשת מקצצת, יותר מ-200 מיליון ש"ח עפו על האירוויזיון ועל "2025", אובדן המינויים ב-yes ו-HOT פגע בתקציבי הפקות מקור והשחקניות החדשות בענף לא מחויבות ליצירה ישראלית. כך נראה המשבר העמוק שאליו נקלעה השנה תעשיית הטלוויזיה בישראל. דו"ח מיוחד

28 בפברואר 2019

לו היינו עכשיו בפיצ'ר טלוויזיוני, זה היה הרגע שבו להיט האייטיז "הווידיאו הרג את כוכב הרדיו" נכנס באנדר כדי לפרוט על מיתרי הרגש של הצופה מבעד למסך ולהבהיר לו שהגענו לרגע מפתח עגום בעלילתה המסועפת של היצירה המקורית האהובה על הברנז'ה: "התעשייה". ולו הייתה זו סדרה, היינו עכשיו בפרק התשיעי, עם כל הטוויסטים והראשים הערופים שנגזרים מכך. חודש וקצת אחרי מיזוג רשת 13 וערוץ 10 אפשר כבר לומר בקול רם את המילה שמאפיינת את התעשייה יותר מכל – משבר.

לצונמי שעובר על ענף הטלוויזיה בישראל יש כבר קורבנות ואפשר לראות אותם ברחובות תל אביב: מאות אנשי תוכן, עורכי וידיאו, מפיקים, תחקירנים, צלמים, במאים ועובדי הפקה לסוגיהם שמחפשים עבודה או מקצוע חדש. בבת אחת, עם יצירת הדואופול קשת־רשת, נחתך היצע העבודה בשליש. במקביל, הצניחה הדרסטית במספר מנויי HOT ו- yes הובילה לירידה דרסטית לא פחות בהשקעה בהפקות מקור מתוסרטות ופוגעת גם בערוצי הדוקו. השחקניות החדשות בענף, פרטנר וסלקום, אינן מחויבות לייצר תוכן ישראלי ואינן ממלאות את הוואקום, ונטפליקס מנשנשת את כולם באדישות. הסערה המושלמת של 2018, כמו תשדיר שירות נגד התערבות ממשלתית בשוק, הקפיאה את היצירה למינימום. בתאגיד השידור כאן נגזלו 120 מיליון ש"ח מהפקות מקור לטובת הפקת האירוויזיון. בקשת השקיעו סכום דומה בהפקת "2025" שמסתמנת בזהירות כמגה פלופ של העשור. יחדיו הן תורמות לריסוק הענף כפטיש במשקל של יותר מ־ 200 מיליון ש"ח, הון עתק שיכול היה לשמש עשרות הפקות ותוכניות אולפן ולספק פרנסה שנתית למאות עובדים. חברו את כל הנתונים יחדיו וקיבלתם דרמה מקורית אמיתית.

מרגישים את הקטסטרופה באוויר

לפני קצת יותר משנה זו הייתה חגיגה. פיצול ערוץ 2 למציאות של שלושה ערוצים מסחריים סיפק לבתי ההפקה המעטים בארץ עבודה בכמויות… מסחריות. "בנובמבר 2017 לא יכולת למצוא לא מפיק ולא תחקירן ולא עורך, לא חשוב באיזה סכום", מתארת המפיקה מגי וילנסקי (שמייצרת עבור רשת את "הצינור", "לפני החדשות" ו"הכל כלול") את הימים היפים ההם, אבל כולם ידעו שזה זמני. ברשת ובערוץ 10 התחילו לדמם מיד. "אני מבינה את ההחלטה על המיזוג, כלכלית ואסטרטגית", אומרת וילנסקי, "זה הכי נכון לרשת וגם לקשת, אבל עובדתית זה פוגע בתעשייה, בעובדים בכל התפקידים, בעוזרי הפקה, בעורכי תוכן, בטאלנטים – כולם". "אני אסביר דבר נורא פשוט", נוקב המפיק חיים סלוצקי, מבעלי השליטה ב- HOT בידור ישראלי וערוץ 8 ומיחידי הסגולה שמכירים את התעשייה מפרספקטיבה של 50 שנות פעילות, "ברגע שאתה סוגר ערוץ ברור ששליש מהעבודה יורד, זה אל"ף, וברור שזה פוגע בבתי הפקה. אל תשכח שלכל ערוץ יש גם חברת חדשות עכשיו. עם תנאי התשלום הקשים במשק ורווח ההפקה הנמוך, ברור שמה שיקרה הוא שבתי הפקה קטנים ייסגרו או ימומנו מבחוץ".

רגע אחרי המיזוג אפשר כבר היה להרגיש את הקטסטרופה באוויר. רשת וערוץ 10 החזיקו כל אחת מספיק תוכניות על המדף, מוכנות לשידור או בשלבי הפקה מתקדמים, כך שיחד הן עומדות מראש בדרישות הרגולציה ל־2019. בעברית: שנה בלי הפקות חדשות, בלי השקעה בתוכן, בלי מקומות עבודה. בינתיים בקשת, שם תמיד יודעים כיצד לסחוט את הלימונדה מהלימון, הכריזו במקביל על קיצוץ רוחבי בתקציבי הפקות חיצוניות, פשוט כי אפשר ולמה לא. האפקט על העובדים בתעשייה הוא מיידי.

מגי וילנסקי. (צילום: רונן אקרמן)
מגי וילנסקי. (צילום: רונן אקרמן)

 

"עם ובלי קשר למיזוג, מה שקורה עכשיו הוא חסר תקדים", אומר אסף פרץ, סוכן ומפיק המייצג יוצרים מתחום התוכן והעריכה. "רבים מהאנשים הכי טובים בארץ יושבים בבית ולא יודעים מה ובעיקר מתי תהיה ההפקה הבאה שלהם. מי שלא נעוצים בריאליטי ובאקטואליה, יוצרי דוקו ותסריטאים למשל, פוגשים עכשיו כמעט רק דלתות סגורות". "תעשיית הטלוויזיה על אנשיה בוודאות הולכת להצטמצם", מסכימה וילנסקי, "כמות הטלפונים מאנשים שמחפשים עבודה היום היא הגדולה ביותר במשך הרבה מאוד שנים".

התחרות שלא הייתה והבועה שהתפוצצה

אם מישהו קיווה שהטלוויזיה המסחרית בישראל תפרח בתחרות בין שני ערוצים מסחריים חזקים, לא חלפו חודשיים והתקווה נגוזה. קשת מביסה את רשת הממוזגת בכל רצועות השידור כמעט, לעתים בפער מהדהד עם מספר צופים כפול, גם בשעות הבוקר שנחשבו לממלכה הבלתי מעורערת של חברת השידור מאפיק 13. זה לא נראה שהם מנסים. במשרדי החברה ברחוב הברזל מדברים על כך שרוח המפקד החדשה נושבת בכיוון שורת הרווח, ומה שחשוב עכשיו הוא מאזן הרווח השנתי ולא בהכרח הניצחון בקרבות הרייטינג. הטאלנטים של רשת ובכיריה ספגו בשבועות האחרונים קיצוץ של עשרות אחוזים בשכרם. גורם בכיר בתעשייה הסביר השבוע שהחייל המשמעותי בניצחון המוחץ של קשת היא חברת החדשות (לשעבר חדשות 2) והמהדורה שלה, עם תוכניתו של עודד בן עמי והתוכנית הכלכלית שמופקות גם הן בידי חברת החדשות.

מה זה משאיר לרשת? לא הרבה. בעיקר ריאליטי שמצטייר כרגע כז'אנר עמיד מפני השלכות המשבר. "אני לא רואה מצב בשלב הזה שבו רשת או קשת מוותרות על הריאליטי", מנתח מפתח הפורמטים ואיש הקריאייטיב הוותיק עודד קרמר. "אני לא רואה משהו אחר שיצדיק את הקיום המסחרי. הם צריכים להביא רייטינג דו ספרתי גבוה, אלה המספרים. ב־16 רק מתחילים להרוויח, או ב־14 אם מדובר בהפקה זולה. אני לא רואה משהו אחר שמביא את הנתונים האלה חוץ מריאליטי, ולרשת יש מותגים חזקים כמו 'הישרדות' – מדברים על עונה חדשה ומצוינת – והיא יכולה לתת שם פייט לקשת, שכרגע לא מצליחה להתייצב או להבין מה היא רוצה עם '2025'. אני לא רואה בשנים הקרובות מהפך דרמטי, לא חושב שנסתכל אחורה ונשאל את עצמנו איך קשת היו ראשונים ועכשיו הם לא".

תחרות אמיתית, כך מסתמן, לא בטוח שתהיה כאן. מספיק להסתכל על העומדים בראש כל אחד מהארגונים כדי להבין מה צופן העתיד, כפי שהסביר השבוע גורם בכיר בתעשייה שביקש לא להיחשף. "המצב הנוכחי נוח לכל הצדדים", הוא אמר, "כי כל אחד מהם מונע ממקום אחר. בקשת מונעים מהצורך הבלתי נתפס להיות מספר 1, הם יפסידו כסף בשביל זה, וברשת לקחו את יוסי ורשבסקי עם ערוץ 10, ורשבסקי הוא אדם שאתה מביא בשביל לחתוך הוצאות, בשביל לשרוד. להסתכל קדימה ולעשות טלוויזיה מספר 1 בישראל – זה אבי ניר". "במשך שנים דאגו לנפח פה בועה", מסכם העיתונאי והפרשן נתי טוקר שמסקר בדה מרקר את תחום התקשורת זה עשור. "למה? לא יודע, בעלי המניות רצו טלוויזיה גדולה, ולמי יש גדול יותר, אז הזרימו כספים בתקציבים מטורפים והפסידו. מנכ"לים נאבקו עד זוב דם. לא הייתה הצדקה כלכלית לכך שערוץ 2 נלחם בערוץ 10, ודאי לא אחרי הפיצול לשלושה ערוצים, אז חוזרים לפרופורציות עם שני ערוצים שמשקיעים בהפקות לפי דרישות הרגולציה והיכולת. אין בשוק הישראלי מספיק כסף כדי לפרנס תעשייה גדולה יותר".

העתיד הוא מגה פלופ

אם לא מספיקה התזוזה הטקטונית של המיזוג והשפעתו על התחרות, את המקלחת הקרה  האמיתית חטפו שני הערוצים עם הבשורה שב־2019 הדביק לראשונה נתח הפרסום בדיגיטל את זה של הטלוויזיה המסחרית, ובדיגיטל רוב הכסף זורם לגוגל ולפייסבוק ולא לתעשייה המקומית. הריכוזיות במשק הישראלי וההשקעה הנמוכה בפרסום (כחמישית מבעולם המערבי) מבטיחות מראש בעיה מובנית במודל העסקי של הטלוויזיה המסחרית, אבל עכשיו צריכים ברשת ובקשת להתמודד גם עם התכווצות הנתח הצנום הזה.

שימו לב: היקף הפרסום בטלוויזיה המסחרית לא השתנה מאז 2009 ומוערך בכמיליארד וחצי ש"ח, למרות גידול משמעותי באוכלוסייה ויוקר מחיה מאמיר. הסטגנציה הזאת של מקורות ההכנסה היא שורש המשבר בטלוויזיה הישראלית. בתחילת העשור נדמה היה שהעתיד הכלכלי של תעשיית הטלוויזיה נמצא בפיתוח פורמטים ומכירתם בחו"ל, אבל הזמן שחלף הוכיח שמדובר במיקרו אפיק הכנסה צדדי. "זה כמו סטארטאפ", מעיד חיים סלוצקי על תעשיית הפורמטים הקטנטנה בישראל, "רק בלי התמיכה שסטארטאפ מקבל ממשקיעים ומגופים ציבוריים. היצירה הישראלית מנצחת לא רק פה אלא גם בעולם, יש כוחות מדהימים ליצירת תוכן, אבל כל עוד אין מי שיממן – ברור מה יקרה".

עודד קרמר, שהיה ממפתחי הפורמט "לעוף על המיליון" אשר נמכר לערוצי טלוויזיה מסביב לעולם, מתנדב גם הוא לצנן את ההתלהבות. "יצירת ומכירת פורמטים זה שוק בינלאומי מדהים, אבל זו תעשיית סטארטאפ ואין בה אקזיטים של מיליארדים, יש בה אקזיטים לא גדולים", הוא מפרט. "קח את 'לעוף על המיליון', מהפורמטים הישראליים הכי מצליחים בחו"ל. זה לא מחזיק ערוץ, זה יכול לממן עוד עונה. כדי להחזיק ענף שלם אתה הולך על פרויקט שאפתני כמו '2025', ואז אתה מרוויח בגדול או שהכישלון גדול, וכרגע לא נראה לי שזה חד הקרן שחיכו לו".

זמן טוב לדבר על הפיל הגדול שבחדר: "2025" עשויה להיות סופו של החלום לכבוש את עולם הטלוויזיה באמצעות פורמטים. בברנז'ה הסוגדת לקשת אין ממהרים להכריז על מגה פלופ, אבל ההתמרמרות בקרב יוצרים ואנשי תוכן כבר רבה. "'2025' משאיר מעט סלוטים לשידור על המסך של קשת", אמר השבוע מפיק מוכר בתעשייה, "אין יותר יצירה, הערוץ הפך ליצרן  ששולט במסך". בשלב זה אין אדם בתעשייה שאינו מחשב כמה עשרות שעות של טלוויזיה אפשר היה לייצר בסכומים שהושקעו באקספרימנט הריאליטי של יורם זק.

כמה שעות טלוויזיה היה אפשר לייצר במקום "2025"? (צילום: ערן לוי)
כמה שעות טלוויזיה היה אפשר לייצר במקום "2025"? (צילום: ערן לוי)

"זה פשוט תקלה שממתינה להתרחש", מסכם קרמר, "פרויקט שאפתני כל כך, לקחת את כל הביצים ולשים בסל אחד על משהו לא סביר ולא הגיוני. זה אומץ של קמיקזה. קשה להאמין שזה יהפוך את העתיד הכלכלי של קשת ליותר טוב, אתה מבין את זה כשארז טל אומר בריאיון שהברייקינג איוון של הפורמט הוא 16 אחוז צפייה, מה שאומר שהוא 20, והם לא מתקרבים לשם. יכול להיות שזה ייאלץ אותם ללכת בקטן – יותר תוכניות אולפן, חזרה להבנה שגם קומדיה זולה יכולה לעבוד, חזרה למקומות היצירתיים".

גורם בכיר מאוד בתעשיה מספר כי לאור נתוני הרייטינג העגומים (11.2 אחוזי צפייה ביום שני השבוע), עובדים בקשת על שינויים משמעותיים בפורמט ובמרכזם צמצום השידורים לשלוש פעמים בשבוע. במשרדי קשת סירבו להגיב, אך גורמים בחברת השידור ביקשו להדגיש כי לא בוצע קיצוץ רוחבי בהפקות לערוץ.

הרגולטור נרדם, האלטרנטיבה קרסה

במשברים קודמים שעברו על הטלוויזיה המסחרית היו HOT ו- yes מקלט עבור רבים מהעובדים בתעשייה. פאר היצירה הטלוויזיונית בישראל הופק עבור פלטפורמות הכבלים והלוויין, אבל נראה שגם תור הזהב הזה הולך ומסתיים. HOT איבדה 28 אלף מינויים במהלך 2018 ו- yes נפרדה מ־ 12 אלף. מכיוון שהפקות המקור נגזרות מההכנסות, מדובר בקיצוץ אוטומטי. ההמונים נוהרים לנטפליקס ולפלטפורמות האינטרנטיות של פרטנר וסלקום כחלק ממגמה עולמית שבה הצופים נוטשים את חברות הכבלים והלוויין ועוברים לטלוויזיה רב ערוצית ולא ליניארית מבוססת אינטרנט. חיים סלוצקי מעיד לגבי HOT ש"עם ירידת המינויים לסלקום ופרטנר הפקות המקור יורדות. לא בהיקף דרמטי אבל זו ירידה משמעותית שעלולה ללכת ולגדול עם הזמן".

גם אסף פרץ מאשר: "הנטישה של המנויים בכבלים ובלוויין הביאה לירידה חדה בהוצאה שלהם בתוכן". פחות כסף, פחות הפקות. זו המציאות המרה. "כל עוד לא יחייבו את החברות הרב לאומיות להשקיע בהפקות מקור – זה אסון", מתייחס סלוצקי לרגולציה הישראלית התקועה עוד בימי ערוץ 2 הניסיוני. "לא ייתכן שגוגל ייקחו את הפרסום ולא ישקיעו פנימה, נשמע לך הגיוני שפרטנר או סלקום משדרת תוכנית עם פרסומות ולי אסור?". זהו תיאור נאמן לתמונת המצב הנוכחית שבה סלקום ופרטנר אינן נכללות בחוק התקשורת כרגע ואין עליהן הגבלות רגולטוריות, כמו לדוגמה השקעה ביצירה מקומית. ייתכן שזה ישתנה בכנסת הבאה ובנוסח החוק המתגבש יחויבו גם פרטנר וסלקום בהשקעה כלשהי בהפקות מקור. האם יוטיוב, נטפליקס, דיסני ואמזון פריים יחוייבו אף הן? מוקדם עוד לדעת.

"יש כשל שוק כי סלקום ופרטנר אינן מפוקחות כרגע ואינן מחויבות להפקות מקור", מפרש נתי טוקר ומוסיף: "האיזון לא היה טוב ועכשיו הולך לכיוון תחרותי יותר. במשך שנים היה דואופול של HOT ו- yes , הן השקיעו המון כסף בהפקות מקור כי הן הרוויחו המון כסף, כסף גדול שזרם ממחירי מינויים מנופחים להפקות מקור. הרגולטור הישראלי תקוע 30 שנה מאחור. האיחוד האירופי חייב את נטפליקס להשקיע בהפקות מקור ואצלנו הרגולטור עסוק בסגירת ערוץ 10 או בהשפעה על וואלה במקום לדאוג ליצירה הישראלית. זה עצוב ואומר הרבה".

גורם בענף מאשר כי במשרד התקשורת הגישו הצעת חוק שתנסח מחדש את ההיבטים הרגולטוריים בענף הטלוויזיה. בין היתר צפויה לחול חובת הפקות מקור בהתאם להכנסות ומינויים על כל הגורמים בענף, כולל אסדרת פרסום בכבלים ובלוויין ובחינת אסדרות אפשריות מול תאגידים בינלאומיים. "במשרד התקשורת", אומר אותו גורם, "מבינים שיש לקונה שצריך למצוא לה פתרון".

שעתו הגדולה של השידור הציבורי

נקודת האור היחידה כרגע מבחינת אנשים שרוצים לעשות טלוויזיה היא תאגיד השידור הציבורי. כאן 11 ניצל את הסערה כדי למצב עצמו ככתובת אפשרית להפקות איכותיות ואינטליגנטיות בתנאי עבודה סבירים. זה לא מעט בזמנים האלה. "התעשייה הגיעה אל הסף שבו הכסף אינו מאפשר לעשות הפקה שמאפשרת ליוצרים להתפרנס ולמוצר להגיע אל המסך בצורה מכובדת", אומר אסף פרץ, "ובתוך זה התאגיד הפך מבחינת היוצרים לשחקן הכי משמעותי – מאפשר, מעז וכמובן בעל אמצעים מבחינות כסף, החלטות שאינן מוטות מסחרית, מגוון של תוכניות, מכרזים, כמות של דוקו ודרמה שנמצאת בעשייה, פלטפורמה דיגיטלית שלדוקומנטרי היא קריטית ומאפשרת מכפלות של הפצה. כל אלה הם מנוע כלכלי אמיתי ומקום שמאפשר לבטא יצירה". גם טוקר מסכים כי לנוכח האיזון (או חוסר האיזון, תלוי את מי שואלים) המתהווה בענף הטלוויזיה, הן המסחרית הן הרב ערוצית – "הפתרון הוא שידור ציבורי חזק ויציב. במקביל לכל השינויים עבר החוק שסגר את רשות השידור המושחתת המסואבת והקים את התאגיד, ובסופו של דבר הפיצוי אמור להגיע מהשידור הציבורי".

בתאגיד, שהחל לשדר לפני פחות משנתיים, מחויבים להשקיע על פי חוק 260 מיליון ש"ח בשנה ביצירה מקומית – מספר מדהים שגורם לכל יוצר תוכן ישראלי לרייר. האם רובם מחפשים כרגע מפלט בתאגיד? אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור, מאשר ש"האינדיקציות שאנחנו שומעים בעיקר מחברות ההפקה היא שיש יותר תנועה של אנשי תוכן מעולים לכיווננו". קובלנץ מדבר על שני יתרונות מהותיים של התאגיד שהופכים אותו לשחקן המשמעותי ביותר כעת עבור היצירה הישראלית: התקציב הנאה והפרמטר האיכותי.

"התפקיד שלנו הוא בעצם לייצר דברים שאינם נמדדים בתשע בבוקר על פי ועדת המדרוג כשהפיפל מטר אמר את דברו", הוא אומר. "אנחנו מחפשים דברים מורכבים יותר, ואנחנו מוכנים להשקיע בדברים שאין להם רייטינג לטווח הקצר אבל יש בהם השקעה לטווח הארוך, כמו 'מעברות' שזכתה לביקורות מעולות ורייטינג נאה מול '2025' ו'האח הגדול', או 'סליחה על השאלה' שעשתה 2.7 בזמן אמת, כלומר 75 אלף צופים בערך, אבל בדיגיטל הגענו ל־ 650 אלף צופים לפרק. גופים מסחריים חייבים להראות את שורת הרווח באקסל, לנו יש חופש וזו זכות ענקית, אני לא מקנא בהם".

הגרלת חצאי גמר האירוויזיון במוזיאון תל אביב (צילום: באדיבות כאן)
הגרלת חצאי גמר האירוויזיון במוזיאון תל אביב (צילום: באדיבות כאן)

ומה לגבי פגיעת האירוויזיון בהפקות המקור? מתוך 260 מיליון הש"ח הנכספים שמיועדים ליצירה ישראלית, 120 מיליון ילכו למימון תחרות הזמר האירופית ואיגודי היוצרים זועמים. "היוצרים צודקים במאה אחוז", מפתיע קובלנץ. "התאגיד נאלץ לממן מתקציבו 120 מיליון ש"ח. ישראל היא המדינה היחידה בהיסטוריה שאינה מממנת את האירוויזיון שלה. באגף התקציבים באוצר כבר איתרו תקציב של 70 מיליון שקלים, ואז באו הפוליטיקאים ובאווחת גחמה החליטו שהתאגיד יממן אף שאנחנו לא מחויבים לכך. היוצרים צודקים בהחלט – 120 מיליון ש"ח נגרעו משוק היצירה לעשר השנים הבאות".

אפילוג: סטארטאפ בסכנת הכחדה

האם אכן מדובר במשבר החריף ביותר שידעה "התעשייה"? תלוי את מי שואלים. עבור פועלי פס הייצור של הטלוויזיה – בהחלט. גם סלוצקי, מפרספקטיבה של 50 שנות טלוויזיה ובידור, נשמע כמי שמקווה לישועה וגורס: "הפעם כן. עברנו משברים, פה גם אם יש פריחה התעשייה נופלת וזאת בעיה. אני באמת חושב שצריך להתייחס לתעשיית הטלוויזיה כמו לסטארטאפ, גם למען מדינת ישראל. תוכן ישראלי זוכה להצלחה, זה מאדיר את שמה של המדינה, זו ההסברה הכי טובה שאני מכיר".

טוקר, שבמשך יותר מעשר שנות סיקור של התחום ראה משבר או שמונה, טוען לעומת זאת ש"העתיד פחות שחור ממה שנדמה ויש גם סיבה לאופטימיות. זה לא המשבר הכי גדול. אפל, אמזון, פייסבוק, כולם במגמה לייעד תכנים בצורה גלובלית וליוצרים הישראלים יש הרבה מה לתרום, וחייבות להיות התאמות ברגולציה ואיזון בין מניעת מונופול ובין לא להכחיד תעשיות שלמות". ובכן, לא להכחיד תעשיות שלמות נשמע כמו התחלה טובה. הישארו עמנו.