יהודים! אחים! מסע רעבתני בעקבות האוכל הכי טעים בבני ברק

מעדניית דליקטס | כבד קצוץ

מה היה קודם, הדליקטס או הדליקטסן? מה שבטוח שבדליקטס של בני ברק לא פרייארים, גם לא לעומת רותי ברודו – והכבד הקצוץ שלהם מתומחר גבוה יותר מהדליקטסן התל אביבי, לאותה כמות בדיוק (שני שקל יותר, כן? ובכל זאת זה מרשים). המקום מציע ערב רב של סלטים וממרחים לפי מיטב המסורת וגם קיגלים מכל הסוגים והמינים. אבל מה שבאמת בלתי נשכח בו הוא הכבד הקצוץ שהובטח לנו על ידי הזבן כי הוא הכבד הכי טוב באיזור, זה בדוק. אז בדקנו ובאמת מדובר בכבד קצוץ מופלא: מרקם מדויק, עם טריות בכל ביס (בסדר, עם כל כף) ופשוט טעים לאללה. לקחנו הביתה גם קיגל תפוחי עץ שסיקרן אותנו אבל הוא היה רק חביב ולא הרבה מעבר.
30 ש"ח למארז של 250 גרם. רבי עקיבא 81

יותר טוב מהדליקטסן? לפחות בגזרת הכבד הקצוץ, יש מצב. מעדניית דליקטס (צילום: מיכאל לאך)

בוטיק אנשובי | גפילטע פיש

הגפילטע הוא אולי המאכל המושמץ ביותר של העדה, אך זה ברור שכל המלעיזים פשוט לא טעמו גפילטע טוב מהו. השילוב הלא קונבנציונלי והכה יהודי בין מתוק לקיק חריפות של פלפל שחור הוא מה שהופך אותו לנכס דג ברזל שמגן על העם היהודי כבר מאות שנים. בבוטיק אנשובי, שנמצא גם הוא ברחוב רבי עקיבא, יש שלל דגים מעושנים מבית הסבתא ואנחנו התענגנו על גפילטע למהדרין: טוב, רך ובמנעד טעמים מדויק. וברור שהיה גם גזר למעלה.
13 ש"ח לקציצה אחת, רבי עקיבא 137

בשביל זה באנו לפה, תכלס. גפילטע פיש בבוטיק אנשובי (צילום: מיכאל לאך)

המעדנייה של בני ברק | צ'ולנט, יפצ'וק וקומפוט

המעדנייה של בני ברק נראית בדיוק כמו שהייתם מדמיינים מסעדה חרדית בסרטים (או לכל הפחות ב"שטיסל") ונמצאת גם היא באחת הסמטאות של שדרת רבי עקיבא. אור פלורסנט אכזרי יקדם את פניכם, בפנים כמה כיסאות כתר רעועים ומספר בחורי ישיבה אוכלים צ'ולנט במרץ. שם טעמנו צ'ולנט נהדר היישר מהסיר, בתיבול מדויק וטעמים מנחמים, וגם יפצ'וק – מאכל חדש לחלקנו – והוא קיגל תפוחי אדמה ממולא בבשר, מנה הגונה וטעימה בהחלט. תחנת חובה בסיור הקולינרי שלכם בבני ברק, וכשאתם שם – אל תשכחו לאכול לקינוח את קומפוט תפוחי העץ: קר, מתוק, עז ורענן.
30 ש"ח לצ'ולנט בשרי, 18 ש"ח ליפצ'וק, 12 ש"ח לקומפוט תפוחי עץ. יונה הנביא 14

בואו לטרוף צ'ולנט כתף כתף עם בחורי הישיבה המקומיים. המעדנייה של בני ברק (צילום: אלה פוזנר)

לאנשים יש אנטי לפירות מבושלים, אבל הגיע הזמן להתגבר עליו. קומפוט במעדנייה של בני ברק (צילום: אלה פוזנר)

קונדיטוריה כץ | רוגעלך

אחרי הקומופט נפתח לנו החשק למתוק – מה שהביא אותנו מיד לקונדיטוריה המיתולוגית של כץ, לדגום רוגעלך כמו בספרים וקרואסון פיסטוק תעשייתי מדי. הרוגעלך, שהיה פרווה ומשוח במרגרינה, בשוקולד זול ודחוס ובסירופ סוכר היה כל מה שרצינו בפה שלנו ומיד – והוא לא איכזב, כמות נדיבה כמעט מדי של שוקולד, לחות רצויה של הבצק ואמת אחת: אין מה לעשות, זה הכי טעים בעולם. דווקא קרואסון הפיסטוק איכזב: למרות גוון ירוק עד מרהיב, לא היה לו אף קשר לפיסטוק. נו, שוין.
3 ש"ח לשלושה רוגעלך, 9 ש"ח לקרואסון פיסטוק. רבי עקיבא 110

נפתח לנו הקרייב למתוקים. קונדיטורייה כ"ץ (צילום: יעל שטוקמן)

התוצאה דווקא מאכזבת, אבל תראו את הצבע. קרואסון פיסטוק (צילום: יעל שטוקמן)

מעדניית ש"פ | קיגל אטריות ובורקס כבד קצוץ

אחר שסיימנו את הסיבוב בשאנז אליזה של בני ברק ירדנו קצת לשכונה. הלכנו, והלכנו עד שריח חזק הגיע לאפינו. כך נגלתה לנו מעדניית ש"פ. במקום ראינו שוב בחורי ישיבה אוכלים צ׳ולנט במרץ, וקיבלנו מבט מעט מופתע כשנכנסנו, כך שנראה שאכן הגענו לאיזור הפחות מתויר – אבל גם כאן קיבלו אותנו כמו יהודים טובים והגישו לנו קיגל אטריות כהלכתו, שחום, דחוס ומהודר וכן המליצו לנו על בורקס במילוי כבד קצוץ שבאמת התגלה כמעדן מפתיע.
16 ש"ח לקיגל, 17 ש"ח לבורקס. ראב"ד 26

יצאנו מהאזור המתויר. קיגל אטריות במעדניית ש"פ (צילום: אלה פוזנר)

פיצוחי ידעי | זלבייה

מי אמר שבבני ברק יש רק אשכנזים או אוכל של אשכנזים? למרות שהיינו שבעים עד כלות, פיצוחי ידעי הייתה התחנה הטבעית הבאה, גם היא מרחק מה מרחוב רבי עקיבא. שם זנחנו סוף סוף את הפלפל השחור ועברנו לסחוג ירוק. הסחוג הירוק המדובר ליווה זלבייה, שהיא כמו קובנה תימנית – רק מטוגנת. מה יכול להשתבש? אכן, דבר לא השתבש. מדובר בבצק רך וטוב, עגלגל ובגודל ראוי, שלא ניחן בטיגון יתר אלא במתיקות מעודנת ובליווי אידאלי של ביצה, רסק עגבניות וסחוג, כאמור. יאמי.
14 ש"ח, קהילות יעקב 17

ממש לא רק אוכל אשכנזי וגם ממש לא רק פיצוחים. זלבייה בפיצוחי ידעי (צילום: יעל שטוקמן)

חלות ויזניץ' | חלות, אלא מה?

זה אולי צפוי, אבל לא יכולנו לחזור מבלי להביא חלה הביתה. החלות של ויזניץ' הפכו כבר למותג של ממש ולא בכדי. המאפייה נמצאת בפאתי העיר, ובה ראינו בעיקר חילונים היפסטרים משתרכים בתור (נו, כמונו) – כנראה שכולם רוצים להביא הביתה חלה אמיתית לשבת. החלות יוצאות בזו אחר זו מהתנור, הן חמימות ורכות ורק מחכות שנבצע מהן, ואנחנו ממהרים לקיים את המצווה. אז לוקחים שתיים: אחת לשבת, השנייה הולכת להיטרף כל הדרך הביתה לתל אביב.

16 ש"ח לחלה. שמשון הגיבור 7, פתוח 24 שעות (בימי חול, כמובן)